לחם שמים על משנה שבועות ד:ד

1כפרו שניהם תכ"ד. דהיינו התחיל תכ"ד כו'. וכתו' א"ת אמאי שני חייב. לימא אני לא עשיתי כלום. שכבר כפר הראשון. ואילו היה חוזר בו תכ"ד. גם אני הייתי חוזר בי תוך כדי דבורי. ואור"י דכיון שהעיד זה תכ"ד של ראשון. חשיב כאילו שניהם העידו בבת אחת. ויכול גם הראשון נחזור ולהודות תכ"ד של שני. ואין לשני יותר שהות לחזור. מלראשון לכך אין שני יכול לתנות כלום בחזרת הראשון (ע"כ מהעתקת תי"ט) נ"ל שרצו בזה. שאפילו היה ראשון חוזר בו. תכ"ד של שני. לא היה לשני שהות לחזור בו. אלא בתוך כדי דבור של הודאת ראשון. א"כ. אם היה רוצה לחזור בו. אי אפשר לו להמתין על חזרת הראשון תחלה. ודוק שכך צריך לדחוק. ועדיין. צ"ע בתו'.

2כפר אחד והודה אחד כגון שכפרו שניהם. וחזר אחד מהן והודה תכ"ד. מה"ד בכפירה והודאה לא מהני תכ"ד קמ"ל. כתי"ט ומה דתמהו תו'. דהא מרישא נמי שמעינן בהודאה דתכ"ד מהני וכדלעיל. מפשט פשיט לה הר"ן. דמתני' הכי מיפרשה הכופר שעמד בכפירתו כו'.

3לא ידענא מאי פשיטותא. הא ודאי לפי מ"ש תי"ט בשם תו' דלעיל. כולה שמעינן מרישא. וצ"ע בר"ן.

4שתיהן חייבות כגון שהיו העדים של כת שניה קרובים בנשותיהם (ונשותיהם גוססות) פירש"י נשאו שתי אחיות. כתי"ט וקשיא גוססות. דמשמע תרוייהו. למאי. דכיון שהאחת מתה. הרי נתרחקו. ע"כ. נ"ל דלא דק. דעל כרחך צריך לפרש דברי רש"י לאו דווקא. אלא אפילו מתה אחת. עדיין השני קרוב לתובע. או לנתבע. או לעדי כת ראשונה. דאי לא תימא הכי. אכתי קשיא. עד של כת ראשונה שכפר ראשון. ליפטר. דמצי למימר הא קיימי שני עדים. דלצטרף עד הכשר שבכת שניה. עם השני שבראשונה. ולא אפסדתיה מידי. אלא ודאי הכא במאי עסקינן. ששני עדי כת שניהם. קרובים בנשותיהם. דכל חדא לחודה אית בה קורבה דפסלה. והיינו נמי דדחקיה לרמב"ם וק"ל. והשתא אצטריך תלמודא גוססות. לאשמועינן דשניהם חייבים. דוק היטב.

5ותו דגוססת חדא. לא פסיקא ליה. דהא כי מתה הך. דהויא קרובה עם עד ראשון שבכת ראשונה. אכתי קיימא הך. והיכי ס"ד דמצי למפטר נפשיה. משום דקיימי עדים. הא אכתי איכא חד דפסול. והדרא קושיא מאי קמ"ל. דוק והבן.

6ושאנס פ' איש את בתי כו'. משום בושת ופגם. פרש"י פגם. בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה. וכתי"ט. שותא דמרן לא ידענא. דלא אשכחן זכותא לחבוה בכתובה. ותו דמתני' היא. פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת. ע"כ. ואיברא לקמייתא אמינא. ודאי אשכחן בארוסה. וכדתנן המארס את בתו ונתגרשה כו' כתובתה שלו. ואפילו בנשואה. לדברי ר"י. דס"ל ראשונה של אב. ותו אפילו ליכא לאשכוחי. השתא מיהא לא באלמנה וגרושה עסקינן. אלא בשומא. מה ששוה בתולה יותר מבעולה. דבעי למילפה מכתובתה. דעדיפא בתולה מנה בשוויה. מאלמנה.

7ודקתני תנא פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת. דילמא היינו הך. אידי ואידי חד שיעורא. ותנא נקט מילתא פסיקתא. איך לשער כל הפגמין בדיוק. לפי שיש אשה חשובה. שפגמה גדול יותר. וכמ"ש התו' שם. ורש"י משער בבינונית. דשוה בכל אדם שעור זה. בין בתולה לאלמנה בינונית. ועוד נ"ל שאף בבתו שיצאה מרשותו ממש. ע"י נשואין ומיתת הבעל. אם עדיין קטנה היא. שלא הגיעה לעונת הפעוטות. ידה כיד אביה. ועכ"פ בהרשאתה ודאי סגי כה"ג. ויכול להשביע על פי טענתו. את הנתבע. בשבילה.