לחם שמים על משנה שבועות ד:ו

1ופתה את בתו עתי"ט. ולא ידעתי מה הזקיק למפרשים לטרוח בכך. ומדוע לא נפרשהו כמשמעו. ר"ל האב פתה את בתו. דפטורין. משום דאיהו פטור. כדתנן בפא"נ הבא על בתו כו'. שכל המתחייב מיתת ב"ד אינו משלם קנס. ולא ארבעה דברים. שאין אדם מת ומשלם. ואפילו בשוגג ומוטעה. כי לא חלק הכתוב בין שוגג למזיד. לפטרו ממון. שוב ראיתי בפירש"י. שי"מ כן. ושכך שמע. אבל הוא דחה פירוש זה. וכתב שא"א להעמידה. דאפילו בלא חיוב מיתה נמי. מאן קתבע. השתא אם אנסה אחר. בשתה ופגמה וקנסה לאביה. אנסה אביה. קנס בעו לשלומי לה. ע"כ. ותמיהא לי טובא. אי הכי תקשי ליה מתניתין דאלו נערות שא"ל קנס. הבא על בתו. למאי קתני לה. אלא ודאי לאו דיוקא הוא דסד"א אע"ג דפטור מפגם וקנס. מ"מ בבושת ריפוי וצער. אימא ליחייב. כדקיי"ל בחבלה דשלה היא. בין בבת של אחרים. בין בבתו. משו"ה אצטריך תנא הכא (אפילו בא בהרשאה מבתו) והתם בכתובות. שלא תחלוק בשום חיוב ממון. לפטור מן התשלומין. במקום מיתה.