לחם שמים על משנה סוכה ב:ה
לחם שמים על משנה סוכה · Lechem Shamayim on Mishnah Sukkah 2:5
Open in the reader →1נטלו במפה. פירש הרע"ב משום נ"י דר"צ כהן היה כדמוכח פמ"ש והיה אוכל על טהרת תרומה וזוהי א' מי"ח דבר שאפילו פחות מכביצה מקבל טומאה. וכביצה לא אישתרי במפה כ"כ. התו' עכ"ל התי"ט:
2והוצרכו התו' לפ' כך דר"צ כהן הוה. משום דשאר כל אדם אין צריכין לא נטילה. ולא מפה בפחות מכביצה. כן נ"ל בדעת התו'. דאע"ג דאית להו טומאה בתרומה פחות מכביצה. ונט"י דחולין משום סרך תרומה. אפ"ה טומאה זו דפחות מכביצה. בתרומה גופה דרבנן היא. כדפירש"י בפ' כ"ש. וכדמשמע במס' טהרות. לא אחמירו בה להצריך נטילה אף לחולין:
3ושגג הרב האחרון במג"א ז"ל בהביאו דברי התו' הללו בא"ח (סימן קנ"ח) לסיועי לסברא המצריכי' נט"י לפחות מכביצה. דא"כ למה האריכו התו' ללא צורך לבאר שר"צ כהן היה. ואטו ישראל לא בעי נט"י. אלא ודאי כדאמרן דשני להו בטומאה קלה זו. בין כהן לישראל. וזה ברור. וע"כ אין ללמוד ממשנה זו לנטילת חולין דידן. אפי' לפי שיטת התו' דהכא:
4וזה שכתבו לתת טעם דלא נטלו במפה אלא משום שהיה פחות מכביצה. אבל כביצה לא משתרי במפה כו'. תמיהא לי דאישתמיט להו הא דהתירו מפה לאוכלי תרומה [חולין דף ק"ז ע"ב]. ור"צ כהן היה כפי' התו' והותרה לו מפה אפי' לכביצה. והתם בפ' כ"ה הכי ס"ד למידק ממתני' דהכא. ודחינן לה דילמא לא אשמעינן במתני' אלא סוכה וברכה. אבל מפה אפי' ליותר מכביצה:
5ועל כרחין מתני' הכין מתפרשא אליבא דהילכתא דהא קיי"ל התירו מפה לאוכלי תרומה. אע"ג דזיל הכא בגמרא דמכילתין קמדחי לה. דילמא פחות כביצה לא בעי נטילה וברכה. הא כביצה בעי נטילה וברכה. הכא דיחויא בעלמא הוא. ומשום דלא תיקשי אדר"י ואביי. לא בעי נמי לאוקמה למתני' אלא משום ברכה לחוד וק"ל. אלא ודאי דהכא לאו לקושטא קאמר לה:
6שוב ראיתי בתוספ' בגמרא שהקשו הם עצמם לדבריהם. כאשר הקשיתי והניחו בתימה ובאמת אינה קושיא דנטילה לאו בדווקא נקיט לה תלמודא דהא לא צריך לה כדאמרן והכי אשכחן טובא:
7ומיהו י"ל דאפ"ה שמעינן מנה דמתני' נפקותא לענין מפה. כדבעי תלמודא דהכא לתרוצי אליבא דר"י ואביי. דאע"ג דהותרה מפה לאוכלי תרומה. דווקא בשעת הדחק. ולכן בכביצה היה ר"צ מחמיר ליטול ידיו. אע"ג דמצי למיכל ע"י מפה. אבל משום דפחות מכביצה הוה. לא אחמיר ביה וקמ"ל דלא אמרו מפה לאוכלי תרומה. אלא מדוחק. אבל בלא דחק. יש חילוק בין כביצה לפחות:
8אי נמי הא דלא נטל אפילו לפחות מכביצה. כיון שהצריכה מפה משום טומאה לשיטת התו'. לא מחמת טירחא וקל הוא שהקל בה. דר"צ חסיד גדול היה כנודע ממנו. וחומר גדול נהג בה. והא דעבד הכי. דעדיף טפי. משיטול ידיו ולא יברך. משום דטומאה זו מדרבנן. והויא לה כספק דדבריהם דלא בעי ברוכי ודוק:
9ואפשר שזה היה ג"כ טעמו שאכל חוץ לסוכה. משום חשש ספק ברכה שאינה צריכה. כנלע"ד והמדקדק ימצא טעם לדברי:
10משנה לחם ולא ברך אחריו פירש"י דדריש כר"י כו'. ועיין לחם לשובע. במו"ק א"ח (סר"י).