לחם שמים על משנה סוכה ב:ד

1שלוחי מצוה פטורין. בתי"ט העתיק כאן דעת הג"ה דש"ע שנמשך אחר סברת הר"ן בזה. דאם יכול לקיים שתיהן בלא טורח יעשה שתיהן:

2וצל"ע בזה כי מפשט הסוגיא אמתני' דהכא. ומעובדא דרבה בר"ה ור"ח דגנו ארקתא דסורא. [דף כ"ו ע"א]. משמע דלא כוותיה דוק ותשכח. וכן משמע תו בגמרא דמכילתין (דף י':) בעובדא דאגנינהו ר"נ בסוכה שנוייה מופלגין ד"ט. ומ"ש התו' אינו מוכרח. ועמ"ש בס"ד לעיל מ"א פ"ב דברכות:

3חולין ומשמשיהן פטורין. כתב הרע"ב וכן הולכי דרכים. משום דכתיב תשבו כעין תדורו. וכתב תי"ט וטעמא נ"ל דדריש דהו"ל למימר בסוכות תהיו עכ"ל:

4ואין נראה לי כן לפי שאינו לשון מקרא. שאין לשון הויה נופל על הדירה. וטפי הו"ל למימר הכי דמצי למכתב בסוכות תחנו. אך נראה לי יותר דנפקא לן מיתורא דקרא דסיפיה ישבו בסוכות. בסוכות תשבו דרישיה למה לי. אלא לאו למידרש ביה לשון עיכוב כמו ונשב בקדש:

5משנה לחם שלוחי מצוה כו' מהכא ליכא למידק. דאורחים (הנחים בעיר בימי הסוכות) חייבים בסוכה. דסד"א לכתחלה לא שרי לילך בדרך בחג. אפילו לדבר מצוה. כשאינו מוצא סוכה שם. דמאי אולמה דהך מצוה מהך. וכל שכן כשמצות סוכה קדמה. שאינו רשאי להפקיע עצמו ממנה. ע"י מצוה אחרת. קמ"ל דפטורין. משום שאין אדם מניח דרכו מפני ביתו. וכן לסוכתו. והשתא דאתית להכי. לעולם אימא לך. אפילו אורחים ההולכים לדבר הרשות. פטורין מהאי טעמא. ואדרבה אורחין דמקמי הכי אזלי. דאכתי לא חיילא מצות סוכה. הוה אמינא פשיטא דפטורין. ולא נצרכה אלא משום שלוחי מצוה. דאזלי האידנא. בתר דרמי עלייהו חיובא דסוכה. משו"ה ליכא למשמע מידי מהכא. מיהו מההוא עובדא דר"ח ורבה בר"ה. דאגנינהו ר"נ בסוכה שנוייה מופלגין. ואמרו ליה אנן שלוחי מצוה אנן. ופטורין. שמע מנה דמשום דאכסנאין הוו. לא מיפטרי. וכן כתב הרא"ש. דהשרוי באכסניא. אינו פטור. עמ"ש גבי סירחא דגרגישתא. עם שאינו מוכרח כמו שהגהתי עליו בחיבורי שם. ועמ"ש בס"ד במו"ק על בעל ספר המנהגים. גבי קדוש דבה"כ. ומהא דאמרינן. הולכי דרכים ביום. חייבין בלילה. ליכא למשמע. דאיכא לאוקמה בחוזרין לבתיהן ולסוכתן בלילה. לאפוקי ארחי ופרחי. דטריחא להו מילתא טובא. והיאך תטיל תורה חובה כזו. על אדם שאין לו מקום. וכי יעשנה באויר. או האם יחויב לקנות או לשכור מקום ליום או ליומים. ולסוכת חברו א"צ לילך מדין תורה.

6משנה לחם שם ד"ה לחולין תחנו. כדכתיב חונים בסוכות. להתורני כמה"ר בער פ"ב יצ"ו. מה שלא הבין כ"ת מ"ש בד"ה חולין. באמרי שאין לשון הויה נופל על הדירה. שנראה לך כסתירה לד"ע. וסיוע לדתי"ט. פלא גדול שלא יבין לדעת כוונתי בזה הפשוטה מאד. כי עכ"פ ישיבת סוכה או אוהל וצריף. וכל דירת עראי שאינה קבועה. דירה כל דהיא שמה. הן קטנה או גדולה. אחת ארוכה או קצרה. מכלל דירה לא נפקא. בשיתוף השם. אע"פ שחז"ל הוצרכו לעשות הבדל והיכר בין ישיבה לשעתה בלבד. ובין סתם דירה של כל השנה. מ"מ הכל נכלל בגזרת דירה כללית. ואני הוצרכתי להשתמש בלשון כולל. והכי קאמינא. דאין לשון הויה נופל על הדירה לגמרי. לא דירה מרובה ולא מועטת. לא כללית ולא פרטית. ואף את"ל. דלא מידריש כעין תדורו ממש. מיהת משמע לשון דירה בעלמא. ואם היה שיתכן בלשון. אדרבה ודאי איפכא משמע. שיהיו בה בתמידות כל ז' (כמו אשר יהיה הענן על המשכן. וכן הוראת לשון הויה בכ"מ. רצוף בלי שום הפסק בנתיים כלל) ותהיה הוראתו יותר כוללת. מהוראת תשבו. וק"ל. אבל האמת שאין ענין פעולת ההויה נקשר אל העמידה בסוכה. ולא שייך זה לזה כלל. זה פשוט ומבואר למבין מעט. ומכיר הילוך לה"ק ושמושו.