לחם שמים על משנה תרומות י:ח

1דג טמא. כבר כתבתי לעיל מ"ז דאין כאן לא איסור ולא היתר בבבא זו אלא התחלת הדבר. ואידך בבא דכל גרב פירושא דרישא הוא. וזהו לפי' הרע"ב במשנתנו צ"ל כך:

2אמנם להר"ש ד"א בזה דהך רישא דין בפ"ע הוא. אלא שהיא משנה אסרה ולא פירשה את הדבר (דכוותה אשכחן בהחולץ דל"ח ע"ב מה יעשו בכתובתה ושבקה) עיין מ"ש בסמוך:

3אם יש בו משקל עשר זוז. שהוא אחד מתתק"ס. ומצאתי חבר לשיעור זה של ביטול איסור במקואות ספ"ג [משנה ד'] דקיי"ל בג' לוגין הפוסלין את המקוה מכלי א' משנים ומשלשה מצטרפין. מארבעה אין מצטרפין. דבעינן עכ"פ לוג אח' מכלי אח' דהוא א' מתתק"ס בשיעור מקוה ארבעים סאה. שאם חסר אפי' קרטוב ממנה ונפלו לה שלשה לוגין בזה אחר זה. לא אמרינן קמא קמא בטיל. אלא מצטרפין לפוסלה. כיון שלא נתבטלה כל כלי בתתק"ס. אבל מארבעה דבציר ליה שיעורא דלוג ואם המקוה אינה חסרה אלא מעט. נמצא שיש בה תתק"ס כנגד כל כלי וכלי לבטלו. משו"ה אין מצטרפין ודוק:

4צירו אסור. פסק הרע"ב הילכתא דציר בטל ביותר מאלף ואם לאו הכל אסור. מה מאד נפלאתי על פסקו זה:

5ותמה על עצמך היאך הלכה זו מקופחת ולא שמענו כן לא' מפוסקי הלכות. ואפילו למאן דמפרש למתני' כוותיה. אפ"ה ליכא מאן דס"ל הכי דהאיכא ר"י דנימוקו עמו. ומלבד הכרח כמה ראיות הסותרות פסק זה כמבואר בפוסקים. א"א לי לצייר איך יעלה על הדעת להחמיר כל כך בציר דרבנן:

6ועל כרחנו אנו צריכין לפירושו של הר"ש ז"ל במשנתנו דשיעור תתק"ס לענין ביטול בריה איתני. ומתני' תלתא בבי אינון. קמייתא לענין כבישה וחסורא מחסרא ולא אתפרש דינה במשנתנו. ובירו' פירשוהו. מציעתא לבטל גוף הדג מיירי. (והיא ג"כ חסרה דה"ק כל גרב שמחזיק כו' אם יש בו דג טמא א' מתתק"ס בדג טהור הכל נאסר. והדר תני דין הציר שמתחיל דג טמא צירו אסור:

7ואפשר לומר דאף לדרך זה א"צ לפרש הבבא הראשונה חסרה. אלא שהיא התחלת ענין כנ"ל. ור"ל דג טמא שנכבש עם דג טהור היאך הוא דין ביטולו. וקמפרש כל גרב וכמ"ש לפי' הרע"ב. ואע"ג דבביטול הבריה מיירי נמי נקט כבישה משום דהכי אורחא וק"ל). בתרייתא בביטול צירו איפליגו ביה ר"י ור"י. ורבי יהודה דמחמיר במאתים אע"ג דמדרבנן הוא. משום דס"ל בעלמא מין במינו לא בטיל [מנחות ד' כ"ב ע"ב]. ואנן לא קיי"ל כחד מנייהו אלא בס' משערינן. וכך פירשה הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' ר"פ.

8והפליאה נשגבה על בתי"ט עם שדרכו לדקדק אחר פסקי דדינא ולמצות מדותיו של הרע"ב כמה לא חלי ולא מרגיש כאן לגמרי. כאילו מיתניא גבי הילכתא פסיקתא ולא חשש כלל לפירושו של הר"ש. ואף שדוחק גדול לפרש המשנה חסרה. ההכרח לא יגונה וכבר הראיתיך דוגמתה גם בעלי הכללים מצאו לה חבר:

9ולענין ששיערו חז"ל לבטל הבריה באלף. ובירו' הורה ר' בון בעכברא א' לאלף. לא ראיתי לא' מן המפרשים שדיבר בזה מאומה. לבאר זו מנין להם לחז"ל מן התורה דכל שיעורי דרבנן אסמכינהו אקראי. והרשב"א ז"ל בכמה מקומות מתשובותיו הודיע לנו צערו שחתר למצוא שורש דבר זה ולא יכול. ונראה כאלו סתומים וחתומים הדברים ואין פותר עד יבא מורה צדק לנו. מ"מ אמרתי אני בלבי הואיל ודבר זה מונח בקרן זוית אובין ואדון לתת טעם לדברי חכמים. ומהפקירא זכינא ביה. אולי מקום הניחו לי ושיירו פאה לעני כמוני. ומן השמים יסייעוני למצוא דברי חפץ מאין יצא להם ז"ל זה השיעור. שבלי ספק לא במקרה נפל דבר זה בפיהם. וליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא:

10והנראה אלי בזה הוא שהוציאוהו ממה שמצינו ששיער הכתוב בבעלי חיים תרומת ה' לאלעזר הכהן מן המלקוח של מדין אחד מחמש המאות [במדבר ל"א]. וכמו שעשו ז"ל בביטול התרומה שלמדנו שיעורה ג"כ מתרומת מדין מן האחוז א' מן החמשים [ירו' תרומות פ' ד' הל' ב']. וכפלו השיעור בביטולה רצוני שתעלה במאה. וסמכו על הכתוב את מקדשו ממנו כלומר שאם חזר מקדשו לתוכו יתבטל בכפלו [פ' ד' הל' ו']. אע"ג דלענין תרומת מעשר לא הוי כפל. אעפ"כ אינו נמלט מכפל ואין להאריך בזה. ועוד זכר לדבר הסימן שנתנו לדבר שאמרו שלכן נקראת תרומה שהיא תרי ממאה לרמוז על הכפל וק"ל:

11הנה כמו כן בבע"ח שמצאנו שיעורן הגדול בתרומת ה' א' מחמש המאות. הדין נותן שיתבטלו בכפל שיעור זה שהוא אלף והרי זה מכוון:

12וגם למ"ד שבטלין בתתק"ס יש לי להתלמד בו עד"ז. דכיון דקיי"ל תרומה עולה בא' ומאה ולא חלקו בה. דאע"ג דאיכא תרומה דבצרא משיעורא דאחד מחמשים. דעין רעה א' מששים. וכי הא דתנן פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה [פ' ד' משנה ד']. שנמצא לפעמים תרומה חוזרת ומתבטלת בפחות מכפל חולין שלה. כיצד הרי שתרם ועלה בידו א' מששים כשנוסף עליהם עוד ארבעים. נמצאת תרומה בטלה בהם כשחזרה לתוכן. שיש כאן מאה להעלותה. אע"פ שלחשבון הכפול היו צריכין עוד עשרים לבטלה. וכמו שבתרומת הפירות לא הקפידה תורה על עשרה הן חסר הן יתר. ככה נאמר גם אנו שאולי בתרומת הבע"ח שהיא משיעור גדול לא הקפידה בעשרים. נמצא לפ"ז שאם יחסרון מהכפל ארבעים ישארו תתק"ס שבטלין בהם:

13ואעפ"י שדיברתי כאן בדרך אומדנא נראין הדברים קרובים והגונים לכשיבחנו. ודיינו שקירבנו קצת מה שהיה רחוק מאד. ואלהי אמת אל יצל מפינו דבר אמת עד מאד:

14ואגב צל"ע במה שדחה הרא"ש דברי הסוברים דבריה בטלה באלף בסומכם על הירו' הנזכר. וכתב הוא ז"ל די"מ עכברא שם מקום (כמ"ש בב"י י"ד סי' ק') [בסוף הסי'] והוא האמת בודאי כי א"א לומר שעכבר ממש יתבטל. שהרי ניכר הוא כל זמן שהוא שלם שתורת בריה עליו. אך לא ידעתי עדיין במה נדחה פירושו של הר"ש במשנתנו דנראה מוכרח כנז'. ואיברא הירו' משתעי עובדא דהוה במקום עכברא והורה ר"ב בבריה דבטלה באלף. כגון דג בין הדגים כענין משנתינו דעלה קאי. דאיכא מינין טמאין דלא מינכרי בין הטהורין לאחר שנתבשלו וניטלו קשקשיהן. א"נ בשרצים קטנים שאינן ניכרין כאותה שאמרו באברומא של אותו מקום אסורה (סוכה די"ח) ודילמא בהכי הוה מעשה דהורה ר"ב דבריה בטלה באלף וכן פסק הרשב"א:

15משנה לחם משקל עשר זוז עיין ברכות הורי.

16משנה לחם בלח"ש בציר דרבנן. נ"ב (גם סותר דברי עצמו. כמ"ש מ"ה פ"ז דחולין. ע"ש. וכמו ששנינו בפירוש הרוטב בנ"ט).

17משנה לחם שם בפיסקא ואפשר כו'. מין במינו לא בטיל. הכא בציר דקיל. במאתים סגי ליה.