לחם שמים על משנה תרומות ה:ט
לחם שמים על משנה תרומות · Lechem Shamayim on Mishnah Terumot 5:9
Open in the reader →1אם ידוע. מ"ש התי"ט בד"ז הוא מהירו ועיין בהר"ש:
2אם שוגג מותר. עיין בי"ד סי' צ"ט [סעיף ה' ברמ"א] אם אפי' כשנודע התערובת קודם שנפל התוספת מותר כמו כן. או דווקא בשנפל בהעלם א' יע"ש:
3משנה לחם בתי"ט ד"ה. כך פחתה תרומה. ציון הלז טעות הוא. וצ"ל ואם ידוע כו' מותר.
4משנה לחם בלח"ש סד"ה אם ידוע (ועיין בפיר"ש) נ"ב ומכללא קאמר לה הרב תי"ט מ"ש לתרוצי רישא. אבל לא ברירא לי כולי האי. דהא על כרחך לאו היינו טעמא דמתניתין. דאי הכי. מאי איריא דתני רישא כשם שפחתו חולין כך פחתה תרומה. תיפוק ליה בלא"ה נמי. אפילו לא פחתה תרומה מחמת פסולת. ופחתו חולין בלבד. מחמת פסולתן המרובה. הא ודאי דמותר. לפי שטנופת חולין מצטרפת. משא"כ בתרומה. והרי החולין מאה כשהיו. והתרומה אף אם לא פחתה. הרי לא הותירה. ובודאי לא סגי דלא פחתה נמי מידי. דלא אפשר בלי פסולת. והוא אינו מצטרף לאסור. אלא אדרבה להתיר מצטרף ג"כ. לפי פירוש הירו'. אלא לאו ביפות ועומדות על שעורן הראשון מיירי והכא במאי עסקינן ביפות. והותירו על מדתן שקודם טחינה. כגון שלאחר טחינה סאה מוציאה קמח מרובה. ועמדה על סאה או יותר. מלבד פסולתה. דיקא נמי. דהא דכוותה בסתמא. דלא ידעינן דחטי חולין יפות יותר. אמרינן כי הדדי נינהו. וכשם שהותירו חולין. הותירה תרומה ואסור. ואע"ג דמיהת בציר ליה שיעורא דפסולת. והשתא אפילו ידעינן ודאי דשוין הן. מ"מ לא סגי דלא הותירו חולין פורתא. ואמאי פסקה תנא למילתיה דמסתמא לעולם אסור. הא אי אפשר דלא שבחו חולין במדתן אחר טחינתן. אף בשוין חטי תרומה להן. מ"מ הפסולת מצטרף לחולין. ולא לתרומה. אלא מאי אית לך למימר לאו היינו טעמא דמתניתין. ובהדי פלוגתא לא מחית נפשיה. ודילמא ספוקי מספקא ליה. אי פסולת דתרומה שאני מדחולין. ומשו"ה לא אשכח היתירא בסתמא. עד שיוודע שחטי חולין מתרבות במדה לאחר הטחינה. יותר משל תרומה. אם קמח בערך קמח. ואם קמח ופסולת מעורבין. בערך תערובת הנטחן האחר. שזה מותיר על שעורו הראשון. וזה עומד. אז מותר (ובסתם אומרים שוים הם. כמות זה הטחון. כמות זה). וכה"ג דידוע שחטי תרומה יפות ומותירות ודאי. פשיטא דאסור. לאו ק"ו הוא. אם אמרו להקל. לא יאמרו להחמיר. הילכך לא אצטריך למתני ברישא. אם ידוע שחטין של תרומה יפות. זה פשוט בעיני. ואף לפי דברי בתי"ט. מי ליכא לאשכוחי יפות לאחר טחינה. מלבד חסרון הפסולת. וליתנייה. אלא ודאי כדשנינן. דלא צריך לאשמועינן כה"ג ברישא. מידי דאתי בק"ו.