לחם שמים על משנה תרומות ו:א

1אינו משלם תרומה. ז"ל הרע"ב שהתרומה לכהן ותשלומי מה שאכל הם חוב עליו ואינו יכול לפרוע חובו ממקום אחר. והוא לקוח מפירושו של הר"מ ז"ל:

2ואני תמיה על זה מה צורך לדרוש טעם זה למצוה זו. ונפיק מנה חורבא לפי דבריו בירש אדם מאבי אמו כהן תרומה ואכלה בשוגג. שדינו שמשלם לכהן חבר חולין. ואותו כהן מחזיר לו דמי תרומה שדמיה פחותין מן החולין [תוספתא פ' ז' דתרומות הל' ז']. ואם נלך אחר טעמו של הרב לא יצטרך זה לשנם לכהן כ"א חומש בלבד. שהרי התרומה שלו היא. ועכ"פ לפ"ד יוכל זה לשלם אותו היתרון מה שהחולין דמיהן יקרים ושוים יותר מהתרומה. אפילו בתרומה שבידו שירשה מאבי אמו והיא שנו כשאר נכסיו שיוכל לפרוע בהן חובו. וזה ודאי אינו כי גזרת הכתוב היא לשלם דווקא חולין והן נעשין תרומה [פ' ו' משנה ו']. וגם אינו יכול לפרוע חוב זה בדמים אלא דוקא בפירות. שיעשו תרומה:

3משנה לחם בלח"ש סד"ה הוא משלם ע"ב סוף פיסקא אבל אליבא דרבנן אצ"ל כן. ואינו משלם אלא דמיה בלבד ע"כ. נ"ב ובהא ניחא מאי דהוי תמיהא לי טובא. לפום מאי דסא"ד. אדרבנן קפריך והלא כבר אכלו. ומאי קושיא. הלא אכילה משלו הוא חייב להם. והוא האכילן משל אחר. באופן שהן צריכין לשלם מה שאכלו. וכי אינן חוזרין על בעה"ב. ומוציאין ממנו הדמים. הגע בעצמך שגזל והאכיל. האם אינו משלם. היכא דליכא לאשתלומי מן האוכל עצמו. והכא נמי. אע"ג דהאוכל עצמו חייב לשלם. מ"מ ודאי שעושה דין עם בעה"ב. שהאכילו דבר שאינו שלו. וצריך לשלם. והלה כבר קבל עליו שלא יצטרכו לקנות מזונותן. א"כ מה זו קושיא של כלום. אלא ודאי קושטא דמילתא כדאמינא. ולרבנן לק"מ. אלא לר"מ בלבד מקשי. אכילה בלבד הוא שהיה חייב להן. בין תהיה חולין או תרומה. והלא אכלו. מאי אכפת להו מה אכלו. ולמה יצטרך הוא לשלם חולין שדמיהן יקרים. והוא לא נהנה. ואין עליו לשלם רק תרומה. בין אי אזלינן בתר היזק התרומה בלי הנאה. בין כי אזלינן בתר חיוב אכילה המוטלת עליו להאכיל פועליו. שיכול ליתן להם מה שדמיו פחותין. א"כ מה שנהנו מן התרומה. וגרמו להן תשלומי חולין היקרים. עליהן לשלם מותר זה. כי אע"פ שגרם להם. גרמא בעלמא הוא. ומיפטר. ומשני משום דאינה חשובה אכילה לגמרי. מטעמא דקאמר. וזה ברור מאד בס"ד. דוק ותשכח מרגניתא ותבין שדברינו בספרינו זה קצרים וברורים. מועט מחזיק את המרובה. מעטי כמות ורבי איכות. ואם הם נעלמים מחלושי הראות שעיניהם רכות. ומאירים הם לעינים זכות.