לחם שמים על משנה ידים ד:ד

1א"ל ר"ג הכתוב אומר לא יבוא עמוני כו'. כתי"ט ותמיהא בעיני מאי ס"ד דר"ג וכי לא ידע ר"י מ"ש בתורה. ונדחק מאד. גם ח"ז מהר"ן כ"ץ ז"ל חתר ליישב זאת בספרו פת"ה. ולא נהיר לגמרי. ואענה אף אני חלקי מה שנראה לי בזה בעזה"י. והוא שעם היות לא נעלם מר"ג בלבולו של סנחריב. אעפ"כ אסרו משום חזקה. שהרי הוחזק לעמוני. שמו מוכיח עליו. ונדונה חזקה. כדאיתא פ"ק דכתובות ובתרא דקדושין שורפין וסוקלין על החזקות. ועוד דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא. הודאת בע"ד כמאה עדים דמי. והרי החזיק עצמו לעמוני. ולזה אמר ר"ג בדיוק. הכתוב אומר לא יבוא עמוני. לא הזהיר על זרע עמון דווקא. אבל בלשון עמוני נכלל כל שנקרא כן. אפילו אינו מהם. רק מתייחס אחריהם. כמו שמצינו הכנעני מלך ערד. וזולתו. ועל כן אמר הכתוב בלשון זה. לאסור כל המוחזקים בשם עמוני. ואע"פ שאינו מזרע אותן כפויי טובה הראשונים. שמאחר שנתיישבו באותה ארץ. אחזו במעשי יושבי הארץ הקודמין. ועוד מידי ספק לא יצא. והוא נאמן לפסול עצמו. ואע"ג דכל דפריש מרובא פריש. הני מילי כשאין האיסור ניכר. אבל כשהאיסור ניכר. ושמו עליו. לא שייך למימר כל דפריש מרובא פריש. ור"י ס"ל הכא שאני. דלא הוחזק כלל. אנן סהדי שהגר עצמו לא ידע יחוסו באמתות. ולא קרא עצמו כן. כי אם על שם המדינה שבא משם. ואיהו דקמטעי נפשיה. כ"ע ידעי שאינו עמוני ודאי. שהרי אין עמון ומואב במקומן. והתורה לא אסרה אלא המיוחסין אחר עמון ומואב שיצאו מחלציהם. ומה שלא נכתב זרע עמון ומואב. משום דהוי משמע אפילו נקבות. ומדלא כתיב עמון ומואב. לא משמע ליה למדרש מידי מדכתיב ביו"ד היחס עמוני. דאי הוי כתיב עמון ומואב. הו"א דווקא הראשונים נאסרו הם ובניהם עד דור עשירי בלבד. ודכתיב עד עולם. למימרא שאיסורן עולמית. ואין התר לאיסורן של עשרה דורות שלהן (שאפילו דור אחד קרוי עולם. כמ"ש וישב שם עד עולם) אבל מדור עשירי ואילך. מותרין כולן. או דילמא אורחיה דקרא הוא. כדכתיב בן איש ישראלי. ולא כתיב ישראל. כך נ"ל.

2וצל"ע בהך ענינא. מאי שנא מהא דאיתא בספ"ב דיבמות. גוי שקדש בזה"ז. חוששין לקדושיו. שמא מעשרת השבטים הוא. ולא אמרינן כל דפריש מרובה פריש. ומה התם דמוחזק לן ביה דגוי הוא. ומסייעא ליה רובא דעלמא. כל שכן הכא דמוחזק לן. שאינו מן הרוב. דלא נימא דפריש מרובא. והיינו בדוכתא דקביע. דלא אזיל איהו לגבה. והכא אמאי התירוהו לבוא בקהל בכל גוונא. דמשמע לכאורה דכללא הוא לכל דרי ארץ עמון ומואב. ואפילו להתו' שם. שכתבו דווקא בדוכתייהו. דהוו להו רובא. חיישינן שמא מעשרת השבטים הוא. מ"מ הכא בעמון ומואב נמי ליחוש עכ"פ לדוכתייהו (שהבטחת הנביא ושבתי את שבות בני עמון. אינה חוזרת. ובהכרח תתקיים לעתיד. כמ"ש במואב באחרית הימים. וכן יעד דניאל בעת קץ וגו'. ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון) היכא דקביעי. דהא ודאי סנחריב לא עקר עמון ומואב ולא השמידם מגוי. שלא יזכר שמם עוד. אלא בלבלם והושיבם בארצות אחרות. ובודאי שייר מהם ג"כ דלת עם הארץ. כדרך שעשה לישראל שהעבירו מארץ ירושתו. לבלתי השאיר להם שם ויורש עצר. מ"מ נשארו רבים בארץ. כמו שמצינו אח"כ בימי חזקיהו ויאשיהו מלכי יהודה. שהיו עדיין רבים מאפרים ומנשה ושאר השבטים במקומות מושבותם. וכן נשארו שם גם אחרי המחריב הראשון והאחרון. לכן נראה לי דודאי היכי דשכיחי עמון ומואב בדוכתייהו. חיישינן להו. ולא התירו כאן אלא לזה שבא לפניהם בבית המדרש. מטעמא דכל דפריש כו'. וכדאיתא בגמרא דר"פ ת"ה. וממילא נשמע להיכא דליתא לטעמא דרובא. דהיינו בדוכתיי' דקביעי. באיסורייהו קיימי. אמנם לתו' דר"פ הערל משמע. שהתירו לעמון ומואב לגמרי בכל מקום שהם. ולא אבלבול דסנחריב לחוד סמכו בו ביום במנינן. אלא אחורבן דנ"נ. וזה דוחק מבואר. וגם אחרי נ"נ בודאי נשארו מעמון ומואב. שלא השמיד כולם. והיה בתחלת בית שני טוביה העמוני ידוע. כמ"ש בספר נחמיה. ובודאי השאיר מהם עוללות כדרך שהותיר לישראל שארית גם בארץ. אחרי שהחריב ארצותם וכנ"ל ודקשיא להתו' קראי דמוכחי דעמון ומואב היו אחר בלבולו של סנחריב. ומתוך כך רצו להכנס לדוחק אחר. לומר שלא הגלה אותם מארצם. אלא העביר את העם לערים.

3ואין מהצורך לדחוק בכך. אלא ודאי גלו בני עמון ע"י סנחריב. וכדאיתא להדיא פכ"ג דס"ע רבה. שבשנת בוא תרתן. שטף עמון ומואב. ומ"מ לא הלכו כולם בגולה. אלא הניח מהם. ג"כ קצתם לעבוד האדמה שלא תשם. ולא עקר את הגבולין. ואיתא להא ולהא. ובודאי שלח ג"כ מאומות אחרות ליישב המקומות הפנויים. שלא תהיה הארץ שממה (וכמו שעשה לא"י כנ"ל) אח"כ נתערבו אלו באלו. ר"ל עמון ומואב הראשונים יושבי הארץ מעולם. עם אותם שנתיישבו ביניהם מחדש. ונעשה כולן אומה אחת. שנקראת עמון ומואב עד היום. במקומן הידוע להם. וכמו שהיו ידועים עדיין בימי חכמי המשנה. כמו ששנינו כאן ובמ"א. לכן בודאי היה להם שארית ופליטה אחר כל המחריבים. וכן אמר עליהם ישעיה ושאר מעט מזער. וכן נתנבא עליהם דניאל לעתיד כנ"ז. עשי"ע (סמ"ו) ובהקישורים דרוש תפלת ישרים.