לחם שמים על משנה ידים ד:ה

1וכתב עברי עיין לר"מ שנקרא אשורי. שהוא המאושר שבכתיבות. לפי שאינו משתנה. ולא יפול בו דמיון לעולם. לפי שאותיותיו בלתי מתדמות ע"כ. זה קצת נגד המציאות. וכבר הוצרכו חז"ל להזהיר שלא יכתוב ההי"ן חתי"ן כו'. אבל האמת שנקרא מאושר. על שם הרמזים והסודות האלהיות הגנוזות בצורות אותיותיו ונקודותיו. מצורף למה שהם נאות ומשובחות בתמונתן יותר מכל כתב. ועיין בעליית הכתיבה.

2ועל העור לתי"ט ואילו לענין כתיבת מגלה תנן על הספר כו' ולכך צ"ע אמאי סגי הכא בעור ע"כ.

3ודבר פשוט הוא לענ"ד. דשאני התם במגלה לחוד איירי. וקמ"ל דדינה על הקלף. משא"כ הכא דבכל הספרים וכתבי קודש עסקינן. ודתיהן שונות. שיש מהן על הקלף. ויש מהן על הדוכסוסטוס. וס"ת על הגויל. משו"ה נקט עור. מילתא פסיקתא. דכייל לכולהו. דהא ודאי בעור מעובד קמיירי. דאין דרך לכתוב על הבלתי מעובד. וסתמו כפירושו. ולכל חד כדיניה. ומה לו להאריך בחנם. וכי היה לו לפרוט אחד אחד כהלכתו ומשפטו (אטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל. הכא דאגב אורחיה בלחוד נקטיה) ואם היה אומר על הקלף. עדיין לא היה מספיק כאמור. וכל שכן אחר שעיקר הספרים. הוא הס"ת. שדינו על הגויל. והוא העור השלם. שלא נחלק לשנים. כמ"ש גויל אבני דלא משפיין.