לחם שמים על משנה יבמות י:א

1ואין לה כתובה עתי"ט עד וטעמא דנדוניא בכלל הבלאות. ולא נהירא לגמרי. דהא נדוניא נצ"ב מקריא. ומאי טעמא ליהוי בכלל בלאות. והרי לא הפסידוה בלאותיה הקיימין. ונדוניא לא זכאי. וזו סתירה מבוארת. אבל הנ"ל עיקר בדעת הר"מ ז"ל דנדוניא ודאי אית לה. דדידה הוא ומאן שקיל לה מנה. אטו אפקורי אפקורה לממונא לגמרי. ותשלפינהו למנהא ותשבקינהו לגביה ותיזל. בהא ודאי לא קנסוה. וק"ו דריטב"א. פריכא הוא שאם הפקיעו כתובת בנין דכרין (הקלה דתקינו לה רבנן) מבניה. ואוקמינהו אירושה דאורייתא. לא יפקיעו ממונה הגמור בכדי. זה פשוט ותשובה נצחת. ותו ערבך ערבא צריך שאני אומר אפילו כתובת ב"ד שמגיע להם מחמת נדוניא. נוטלין. ושמא לא אמרו שהפסידה כב"ד. אלא של תוספת בלבד. דו"ק וצ"ע.

2והולד ממזר מזה כו' אם החזירה ראשון לדעת ר"ח. קודם שגרשה שני דווקא אבל לדר"י בתו'. אפילו גרשה או מת. הולד מראשון ממזר. וה"ה אפכא. דכי גרשה או מת. עדיין הולד משני ממזר מדבריהם. וכמש"ל לקמן. מ"ג בס"ד.

3ואם שלא ברשות מותרת לחזור לו לית הילכתא כי הני סתמי. דלא עבדינן עובדא במאי הוה ליה למעבד.