לחם שמים על משנה יבמות י:ג

1והאחרון דלאחר שמועה. שלא רצה היבם לגרשה. אינו ממזר מד"ת כ"כ נ"י. וכתב תי"ט ע"ז. אע"פ שהדין אמת. מ"מ מתני' לאו בשופטני מיירי. ולהכי שלא בדקדוק כתב כן ע"כ. נראה שכוונתו בזה. שאין צורך להעמיד משנתנו בדוחק. ולאו ברשיעי עסקינן. אלא ה"פ והאחרון שנולד אחר מיתת הבעל באמת. וקודם שנודע. וכ"ש לאחר שנודע. חד דינא הוא איברא נ"י דייק לישנא דאמרו לה בתראה. דמשמע ודאי כוותיה.

2עתה אשוב אתפלא על בתי"ט שהעתיק לשון של נ"י בשבוש. ולא חלי ולא מרגיש. מה ענין ענינו של היבם בכאן. דהך בבא לא מיירי כלל בזקוקה ליבם אלא בא"א לשוק. גם מה טיבם של גירושין אצל יבם להתירה. הא ודאי טעות דמוכח הוא. וצ"ל שלא רצה השני לגרשה. זה פשוט. ואמנם זה שכתב נ"י בפשיטות שהאחרון ממזר מדרבנן. בשיטת התו'. ורא"ש. אמרה. דמדמו לה לאשה שבא בעלה ממד"ה. והדבר תמוה מאד בעיני. דהא בההיא דר"פ תנן בתרווייהו ממזר ומפר' דמן הראשון מדרבנן. ואילו הכא בהדיא תנן האחרון אינו ממזר. והוכחת הרא"ש בקל יש לדחותה. והבו דלא לוסיף עלה. וטובא איכא דעבדי איסורי ואפ"ה לא שוו רבנן הולד ממזר. אלא דווקא באותה שבא בעלה ממד"ה. הואיל ועדיין אסורה עליו.

3ועוד אני מסופק. אחר שגרשה השני וגרשה גם ראשון או מת. שמא מותרת אפילו באשה שבא בעלה ממד"ה. ולא אמרו הולד ממזר מזה ומזה. אלא כל זמן שלא גרשו. וכדס"ל לר"ש התם דגרושי שני מכשירין הולד מן הראשון. אע"פ שעשה אסור והחזירה. א"כ ה"ה לגרושי ראשון וגרושי שני שאם החזירה השני אח"כ. שאין הולד ממזר מדבריהן.

4וכ"ש במי שלא שב בעלה ממד"ה ולא בא לידי מדה זו לאסור בנו ממנה. שאפי' קודם גירושי שני. אין ראיה מכרחת לפסול הולד מד"ס. אין צ"ל בגרשה והחזירה. כך נ"ל להקל בדרבנן.