לחם שמים על משנה יומא ה:א

1וחפן מלא חפניו. כדחפני אינשי גמר'. פירש"י חודה של פס יד למטה כלומר לאפוקי גב היד. אבל בהרבה דברים נבדלו הקמיצה והחפינה זו מזו:

2ונ"ל ששלש מדות ישנן באפינה מה שאין בקמיצה. אחת שהקמיצה באצבעותיו ופושטן על פס ידו. והחפינה נעשית בחודה של פס יד. ב' קמיצה אינה רק בשלש אצבעות. ובשנים הנשארים מוחק משני צדדים בגודל ובזרת. והחפינה מלא פסת היד. ג' הקמיצה אינה רק ביד אחת. וחפינה בשתי ידיו דמלא חפניו כתיב לשון רבים. וכן משמע מהא דאיבעיא לן חפן בזו ובזו וקירבן זא"ז. וכן ממה שאמרו כיצד עושה אוחז הבזך בראשי אצבעותיו כדאיתא בגמר' (דף מ"ט:) ע"ש שהיא היתה עבודה קשה. מפני שצריך לאחוז הכלי. ולחפון מתוכו לתוך ב' חפניו:

3ומה שלא בא זה השם בלשון יחיד. ויראה שהוא לשון רבי' זוגי ולא יתפרד כמו שמים צהרים שלא יתכן לגזור מהם היחיד. וכן לא תוכל לומר חפן שם יחידי בזה הענין. וזה לפי שהחפינה המוחלטת היא בשתי ידים קרובות סמוכות זו לזו ולא יפרדו. דמשו"ה קמיבעיא לן אם חפן בזו ובזו וקירבן אחר כך. אי הויא כה"ג חפינה מעליא כדחפני אינשי ודוק:

4הגדול לפי גדלו. ואפי' כמעשה דר"י בן קמחית שהיה חופן ד' קבין [שם בגמ' דף מ"ז ע"א]. אפ"ה יציבא בארעא. ולעולם לתנא דידן מחתה בימינו וכף בשמאלו. משום דזו חמה וזו צוננת. ומתני' דלא כבן הסגן דמייתי ליה תלמודא בפירקא דלעיל [דף מ"ד ע"ב]. דאמר היום היה לה ניאשתיק. ופירשו שם התו' בשם הירו' שהוא נרתק לבית יד של מחתה מפני חומ' ואפשר דמשו"ה פירש"י שם בענין אחר:

5היה מהלך בהיכל. בגמרא פליגי בה תנאי איזה הדרך הלך:

6והרמב"ם ז"ל סתם דבריו וכנראה דכר"מ קיי"ל. דסתם לן רבי מתני' אליביה. ועל כרחינו צ"ל שזה היה מהלכו בבית ראשון. שלא היה שם פרוכת. (דאע"ג דודאי הוי התם פרוכת דבבא. כדאמרינן בגמרא (דף נ"ד.) ומקרא מלא הוא בד"ה ויעש את הפרוכת. ועיין ברד"ק מלכים ז'. ומזה תימה על בכ"מ שהשיג בחנם על הרמב"ם בפ"ד מהל' בית הבחירה והוא פשוט כנ"ל מכל מקום לא היתה אלא כנגד השער של בקה"ק. ולא היתה אותה הפרוכת ממלאה כל רוח מזרחית מן הצפון לדרום לפי שהיו שם כותלים לשני צדדיה):

7וא"כ פשיטא שלא היה לו לילך כי אם דרך ישר נגד הפתח. והוא בין שולחן למזבח כר"מ. ובזה פונה לימין ג"כ. ואי משום דלא לעייל להדיא. בבית ראשון לא הואי פריפה. ואפילו תימא הואי נמי פריפה. נ"ל דאפ"ה ס"ל לר"מ בין שולחן למזבח היה מהלך. דמודה ר"מ בבית ראשון דחביבין ישראל שלא הצריכן לשליח. דביה כתיב קרא. והכא דבבית שני עסקינן בהא קמיפלגי. ר"מ ס"ל אחר שנתגרשה אף על פי שחזרה לה בירה לא חזרה לחיבתה הראשונה. ומר סבר כיון דחזרה חזרה לחיבתה הראשונה ודוק:

8אבל האמת שלא היתה שם פריפה. דדווקא בבית שני יתכן לעשותה. כשיש שתי פרוכות. שהאחת סותמת פריפתה של שנייה. שלא יהו ניזונין מבית קה"ק. כהנים הנכנסין להיכל לפי שלעולם פרוכת א' עומדת כנגדם. ומונעת בפניהם מלהביט אל הקודש. משא"כ כשהיתה שם פרוכת א' בלבד כמו בבית ראשון. ועוד ששם היתה על פני פתח השער שהוא מכוון כנגד הארון. על כן א"א כלל להיות לה פריפה. מפני הכהנים הנכנסין להיכל כל יום להקטיר ולהשתחוות. וזה מבואר מאד. ועמ"ש בס"ד מ"ה פ"ה דלקמן:

9לבין שתי הפרוכות. עיין לשון הרע"ב. ומסיים רש"י ז"ל והיה עוביה אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה:

10והרב בעל תי"ט הרבה להשיב על זה הלשון. ומסמי לפירש"י דהכא מקמי אידך פירש"י דבד"ה. אף הוא העיד שכן כתב הרד"ק לסברת רז"ל. ועל כן דחה לפירש"י הלז בשתי ידים. ורצה לשבש הנוסחות שבפירש"י כאן ובגמרא דריש בתרא. ואני אשוב אתפלא על כבוד הרב תי"ט ז"ל שבחנם מגבב דברים ומביא עלינו. והקיף אותנו תשובות חבילות שאין בהם ממש. ושהקשה מדברי רש"י בפי' ד"ה. גם זה מן התימה על אדם גדול שכמותו ז"ל. איך לא ראה או ידע את אשר כבר נודע לרבים שאותו פירוש. עם שהמדפיסים יחסוהו לרש"י ז"ל. אינו כן ברם א' מתלמידי תלמידיו עשאו. והרבה פעמי' מביא דברי רש"י ז"ל גם חולק עליו באותה פרשה. וגלוי לכל הרואה בו שאיננו מרש"י ז"ל. על כן אין להקשות ממנו על רש"י. דגברא אגברא קרמית. ואין הלכה כתלמיד במקום הרב:

11ולמה לא הביט בתי"ט בס' מלכים ששם דברי רש"י האמיתיים אמורים בבירור בפסוק ולפני הדביר עשרים אמה. שכתב עליית קה"ק נמוכה משל היכל שבהיכל כתוב למעלה והבית אשר בנה שלמה שלשים אמה קומתו. (ואע"פ שהתו' [דף צ"ח ע"ב ד"ה כי] פרק המוכר פירות השיגוהו בזה. לא נחלקו עליו כי אם לומר שהיו בשוה עליית ההיכל עם של בקה"ק. אעפ"כ בזה נכונו דבריו שזהו גובה העליות ולא יותר) הרי בבירור שדעתו ז"ל שזהו תכלית גובה העלייה. וכן להיכל תכלית גבהו עם עלייתו שלשים אמה. ואין עוד בגובה ההיכל והדביר בבנין בית ראשון:

12והכי משמע ודאי אי בעית אימא קרא אי בעת אימא גמרא. מתרווייהו דייקינן שפיר דדעת רש"י ז"ל בכאן נכונה מאד באין ספק. קראי כוותיה דייקי לפי פשטן. עיין ברד"ק שכן כתב ויישב בטוב הכתוב שבד"ה והגובה מאה ועשרים. שלא נאמר רק על האולם ולא על העליות דהיכל ודביר. ולא אטרח עצמי בדבר שכבר נתבאר ע"י הקודמים. הרואה יראה שהדין עמו ואין צורך לתקן עוד את אשר כבר עשוהו:

13ומ"ש הרד"ק ז"ל שלדעת רז"ל נראה שהיו עליות ע"ג ההיכל. איהו דקטעי במ"כ ולא דק בהא דודאי בבית שני היו העליות כמו ששנינו במדות. ששם ביארו בנין בית שני שנשתנה מהראשון בכמה דברים וגם בקומתו. משא"כ בבית ראשון לא היו שם עליות כלל בקודש ובקדשי הקדשים כדמוכחי קראי. וכמו שאבאר עוד להלן בעזה"י שאי אפשר לומר שהיו במקדש ראשון עליות ע"ג היכל ודביר. א"כ הקמחי ז"ל הוציא הקמח ולא קלט הסולת. אמנה דעתו נכונה באמת ומסכמת עם רז"ל ופירש"י בזה:

14ואב"א גמרא דא"כ (כדעתו של בעל תי"ט) במאי מפסקת להו לעליות דבקה"ק ודהיכל. בפרוכת לא אפשר דהכי גמירי או כולו בבנין. או כולו בפרוכת. (אכן בתי"ט לא הבין כך ובסמוך אפרש בעזה"י) ובבנין נמי לא אפשר. דא"כ גבהו מאה ועשרים בזה הדעת. ופשיטא דלא קאי. והא איהו ז"ל ס"ל אפי' בארבעים לא קאי. וצריך לומר שדעתו ז"ל בהא דגמירי אי כולו בבנין אי בפרוכת. דכי גמירי במחיצה שלמטה בין קה"ק להיכל לחוד הוא דגמירי. אבל מחיצה המפסקת בעליות אינה בכלל הזה ולא באה עליה זו הקבלה. ושמא עשאוה בפרוכת כמו בבית שני:

15איברא דלא נהיר ולא צהיר ולא שמיעי לן לגמרי. ברם כך פירושו כדאמרן בלי ספק דאמה טרקסין דגמירי לה בכולה. היינו כל גובה המחיצה המבדלת בין קודש לקה"ק מלמטה למעלה עד סוף גובה העליות. ופירש"י ז"ל מחוור מאד דמשו"ה לא עשאוה בבית שני. משום דמיבעי למיהוי גדול בבנין מאה אמה. והיו א"כ צריכים לאמה טרקסין על פני כל גבהו. משו"ה לא הוה אפשר בבנין כי אם בפרוכת. וכן משמע מפשטא דגמרא ריש בתרא דבית שני גבה ע"י עליותיו שלא היו בראשון. מדקאמר מנ"ל דגדול בבנין. ואם איתא דפירושו כדעת בעל תי"ט שר"ל גדול בבנין ארבעים. תיפוק ליה דהא בהדיא כתיב בראשון שלא היה רק שלשים. ואילו גבי ב"ש תנן [מדות פרק ד' משנה ו'] ההיכל על רום מאה תוכו ארבעים אלא ודאי אכלל גבהו שייל. מנ"ל שהיה גדול דלא כתיב בהדיא. ומספקא ליה קראי דאייתינן לעיל. והדר פשיט לה מדכתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה וגו'. דעל כרחך פירוש הכתוב דגובה האולם דד"ה. שבקיה ומוקים נפשיה דמאולם לחודיה משתעי וכדלעיל:

16ועוד תשוב תראה הכרח לשיטת רש"י. ועמוד והתבונן לראייתו של בעל תי"ט שדעתו שמפני כך לא היו יכולין לעשות בב"ש בנין אמה טרקסין. מפני גובה הארבעים. ונסתייע מאותה שאמרו בתלתין קאי. וכסבור היה כשאמרו בתלתין קאי טפי לא. רצו לומר שיותר מזה אפי' עד ארבעים כגובהו של בית לא קאי. ואינו מוכרח כלל. אלא הכי פירושו כי קאי בתלתין קאי. אגב תקרה ומעזיבה כדמסקינן התם. ובהאי גוונא הוא הדין אפי' טפי. דעד ארבעים נמי הוי מצי קאי. אבל שלא ע"י תקרה אפי' תלתין לא קאי. ולמיעבד ארבעים לא אפשר. משום דעכ"פ משם ולמעלה על פני העליות לא אפשר דפשו להו שיתין. ובעינן כולו בבנין. דהיינו עם גובהה של עלייה. הילכך לא אפשר. (וכל שכן שצ"ל כן לפ"מ שמפרש הרמב"ם ז"ל בכותל ההיכל שש (דתנן במדות [פרק ד' משנה ז']) שפירושו עם המקום הפנוי שבינו לבין התאים. וסתמו כפירושו שלא היתה לפ"ז מדת עובי הכותל עצמו. רק אמה כעובי אמה טרקסין. ואם הוא כן בודאי מוכרח לפרש בגמרא הנז' כדפרישית. דאלת"ה אמאי לא קאי אפי' טפי מתלתין. דהא קיימי מחיצות דלצדדין לשלש רוחות הבית. שכמו כן גבהן ארבעים. כמדת קומת הבית השני. והיכי הוו קיימן הנך. אלא מאי אית לך למימר אגב תקרה ומעזיבה מצו מיקם אפי' בארבעים. כ"ש בהצטרף עמהם עוד מחיצה לרוח רביעית. דהיינו אמה טרקסין. דפשיטא מצי קאי טפי. ואי ס"ד לא קפדינן אכוליה בנין. אלא דווקא במחיצה דלמטה. ודעליונה מצו מיעבד בכל גוונא. אכתי ליעבד ארבעים. דעד ארבעין מצי קאי אגב תקרה. כאינך כותלים. (אדרבה הכי ודאי עדיף לאוקמינהו לכותלים ותקרה ומעזיבה. ולמסמכינהו נמי מרוח רביעית דבהכי מיחזק טובא. וזה דבר מוחש) ואידך דעליות ליעבד בפרוכת. אלא פשיטא דהמחיצה כולה על פני כל גובה הבית והעלייה צריך להיות בשוה. משו"ה לא אפשר בב"ש וכנז'):

17וכן נראה גם מדברי התו' [בבא בתרא דף ג' ע"ב ד"ה אמר] דכתבו שם אהא דמשנינן גמירי אי כולו בבנין. ז"ל השתא לא צריך לשינויא קמא עכ"ל. פירוש לדבריהם דהשתא דאתינן להכי דבעינן כולו בבנין. אפילו תימא שלא ע"י תקרה ומעזיבה מצי קאי אפילו הכי לא אפשר בתלתין. דבעינן כולו בבנין. וא"כ כי הדר ביה משינויא קמא דלא בעינן תקרה ומעזיבה. אפי' בטפי מתלתין קאי וארבעין נמי בכלל. וכ"ש אי איכא תקרה ומעזיבה דקאי נמי בארבעים. ואם איתא כדעת בעל תי"ט דבעלייה לא איכפת לן מידי. אכתי צריך לשינויא קמא. אע"ג דהכי גמירי דכולו שוה בעי. דמאי מהני דבעי כולו בנין. אי אמרת דהדר ביה משינויא קמא. ומצי קאי אפילו בלא תקרה ומעזיבה. אכתי קשיא ניעבדיה ארבעין. ואיכא נמי תקרה ומעזיבה. דפשיטא דקאי. והוה ליה כולו בבנין:

18וע"כ צ"ל עפ"ד התי"ט דלא הדר ביה משינויא קמא לגמרי. אלא צריכין זה לזה דלעולם לא קאי בתלתין כי אם ע"י תקרה ומעזיבה כדשנינן לעיל. וטפי לא קאי אפי' בהאי גוונא. ומדלא פירשו התו' כן שמעת מנה דס"ל כדפרשינן דבעינן כולו בבנין אף בעלייה. להכי אתי שפיר מאי דקאמרי דלא צריך לשינויא קמא. דכי אתית לשינויא בתרא דהכי גמירי לה. לעולם מצי קאי אפי' עד ארבעין. (והכי משמע נמי לישנא דגמרא בסוף וליעבד מאי דאפשר) ומ"מ לא סגי בהכי. משום דבהא נמי לא מיקיים כולו בבנין. כיון דמכל מקום בעלייה לא אפשר בבנין ודוק היטב:

19ולמדנו גם מכלל דבריהם שדעתם בזה כפירש"י שהוא הברור. שמפני גובה המאה לא יכלו לעשות אמה טרקסין בבית שני. (וכן נראה ודאי כדאמרן דהבדלה דעליות שוה לדלמטה. ממה שהיו בבית שני שתי פרוכות כנגדן בעלייה. משמע ג"כ דלמעלה בעלייה דינו כלמטה) משא"כ בראשון לא היו העליות והוא המחוור מהכל:

20משנה לחם בבית החיצון נראה דהיינו בין שתי הפרוכות כשהוא מהלך ביניהן. והיינו דקרי ליה בית החיצון. ולא אמר בהיכל. וזוהי ששנו בברייתא פת"ה. היה עומד בבית קדשי הקדשים. יכוין לבו נגד בית הכפורת. כמ"ש שם בס"ד.

21משנה לחם בלח"ש ס"פ ב' חפניו. ולפ"ד ב"ר (פ"ה) מלא חפנים מחזיקים כפל שני קומצים.

22משנה לחם שם בזה הענין. נ"ב (עם שידומה היות האחד ממנו חופן. בשקל קודש אוזן. שממנו נאמר אזניו ברבוי. ונכון הוא אם יצטרך להשתמש בו בדרך בעלי השיר. המתירים לעצמם להרחיב גבול הלשון. בדרך השאלה ממשקל. לזולתו).