ליקוטי מוהר"ן, תנינא סח:ב

1וְכֵן לְהֵפֶךְ, לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מְאֹד, צָרִיךְ הַצַּדִּיק לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ וְכוּ'.

2וְזֶהוּ שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק, בִּבְחִינוֹת (ד"ה־א כט): כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ, דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא, דְּהַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֶה לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה, בִּבְחִינוֹת שָׁמַיִם, שֶׁהוּא לְהֵפֶךְ, שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינוֹת: מֶה חָמִית מַה יָּדַעַתְּ וְכוּ', כִּי שָׁם לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, שָׁם דַּיְקָא, שׁוֹאֲלִים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וּלְהֵפֶךְ, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה בָּאָרֶץ מַמָּשׁ, יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ כִּי ה' עִמּוֹ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְזֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת, לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

3וְזֶה בְּחִינוֹת בָּנִים וְתַלְמִידִים שֶׁצְּרִיכִין לְהַנִּיחַ בָּעוֹלָם. כִּי לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, כִּי הֲלֹא הָעִקָּר – שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְשַׁבֵּר עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִן הַחֹמֶר, וְאִם־כֵּן לָמָּה הוּא חִיּוּב כְּשֶׁהָאָדָם נִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת, שֶׁיַּנִּיחַ אַחֲרָיו בָּנִים בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁיְּמַלְּאוּ מְקוֹמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם, הֲלֹא אַדְּרַבָּא, טוֹב לְהִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי לְמַעְלָה.

4אַךְ בֶּאֱמֶת, הָעִקָּר הַשְּׁלֵמוּת לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי כְּשֶׁהוּא בְּעוֹלָם אֶחָד לְבַד, אֵין זֶה שְׁלֵמוּת, רַק שְׁנֵיהֶם יַחַד, מַעְלָה וּמַטָּה, זֶהוּ עוֹלָם שָׁלֵם. וְעַל־כֵּן מְחֻיָּב הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, כְּדֵי שֶׁגַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת, יִהְיֶה לְמַטָּה גַם־כֵּן בְּזֶה הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ לְמַטָּה בֵּן אוֹ תַּלְמִיד הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ.

5וְעִקָּר הוּא הַמֹּחַ, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר לְמַטָּה מִמֹּחוֹ, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַנִּיחַ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב קטז) עַל פָּסוּק: אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ – חַד אָמַר בֵּן, וְחַד אָמַר תַּלְמִיד, כִּי הַתַּלְמִיד הוּא מִמֹּחַ הָרַב, וְכֵן הַבֵּן נִמְשָׁךְ גַם־כֵּן מִמֹּחַ הָאָב. וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר תַּלְמִיד, כִּי לֹא הָיָה לוֹ בָּנִים. כִּי אֵצֶל הַתַּלְמִיד הַמֹּחַ מֻפְשָׁט מִגַּשְׁמִיּוּת, אֲבָל אֵצֶל הַבֵּן הַמֹּחַ מְלֻבָּשׁ בְּהַטִּפָּה זַרְעִית, אֲבָל גַּם זֶה צְרִיכִים: