לשכת הסופר, חקירות יט

1על מה סומכים הסופרים וכן המוכרים והקונים שנוהגין לאחוז בידיהם תפילין ומזוזות ומגילת אסתר כמו שהן בלי שום מטפחת ואף בלי נטילת ידים ולית מאן דחש לה:

2הנה הב"י באו"ח סי' קמ"ז כתב וז"ל וכתב המרדכי כל האוחז ס"ת ערום נ"ל דה"מ בידים סתם אבל נטל ולא הסיח דעתו לא קפדינין ע"כ. ואפשר שעל זה סמכו האשכנזים שאוחזים ס"ת ערום בשעה שמגביהים אותו להראות הכתב לעם ומיהו מ"כ בשם ס' אגודה דאפי' סמוך לנטילה קאמר וכ' עוד שם דלאו דוקא ס"ת קאמר אלא ה"ה לשאר כתבי הקודש דאסור ליגע בהם בלא מטפחת עכ"ל הב"י. וכתב ע"ז בד"מ וז"ל ואני מבני בניהם ולא ראיתי מנהג זה ביניהם אלא אדרבה נזהרים בו שלא ליגע בס"ת ערום אבל בשאר כתבי קודש אין נזהרין כלל לא ראיתי מימי מי שחשש לזה בשאר ספרים עכ"ל. ובש"ע כתב המחבר אסור לאחוז ס"ת וכו'. ונראה דעתי דבשאר כ"ק ליכא איסורא ודלא כס' אגודה. והרמ"א כתב וי"א דה"ה שאר כ"ק ולא נהגו כן וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו וכו'. והמג"א כתב וז"ל ומיהו כתבי קודש דוקא כשכתובים אשורית על העור ובדיו וכו' וא"כ יפה כתב רמ"א דלא ראה מימיו מי שחשש לזה דספרים שלנו אין כתובים באופן זה וכו' ומיהו במגילה שכתובה כדינה צריך ליזהר וכו' עכ"ל. והנה לפי דבריו גם ביריעה כיון שכתב בה פ"ה אותיות צריכין ליזהר שלא לאחזה עוד בלי מטפחת. דכיון שנכתבו בה פ"ה אותיות מטמאה את הידים כדאיתא במשנה וברמב"ם. אבל לפע"ד דברי המג"א תמוהים בזה וחזי מאן גברא רבה (הרמ"א) דקמסהיד בי' ובודאי שעדותו נאמנה שבכל כתבי קודש אעפ"י שנכתבו כהלכתן כמו תפילין ומזוזות ומגילת אסתר אין חוששין ליגע בהם. וגם בימינו כן הוא מנהג פשוט ומימינו לא ראינו מי שחשש לזה. וצריכין אנו למשכוני נפשי' אמנהגן של ישראל:

3וראיתי בנו"ב קמא או"ח סי' ז'. הוכיח במישור מלשון הרמב"ם ז"ל דהך איסורא דר' פרנך אינו רק בס"ת ולא בשאר כ"ק שהרי כתב בטעם דכל כ"ק מטמאין את הידים שהוא רק כדי לקיים ולהעמיד הגזירה דכ"ק יטמאו את התרומה. והנה בודאי דלישנא דר' פרנך הכי מוכח מדנקט דוקא ס"ת. ובהכי נראה לפע"ד דא"ש דלא הויין רק שמנה עשר דבר. כי אם נאמר טעם הגזירה דכ"ק משום דר' פרנך תקשה קושי' התוס' (שבת י"ד ד"ה אף הידים וכו') דהויין טפי מי"ח. אבל להרמב"ם ניחא דכתבי קודש והידים שנגעו בהן שייכי להדדי וכחדא חשיבי:

4ואמנם מ"ש הנו"ב דהא דמייתי דר' פרנך היינו משום דאי לאו דר"פ אפשר לא היו גוזרין כלל משום לתא דספרים עצמם על ידים הבאות מחמת ספר אלא משום דהוצרכו לגזור בידים הבאות מחמת ס"ת משום דר"פ והיה העולם טועים כשם שיש חילוק בין ס"ת לשאר ספרים לענין ידים כך לענין שיטמא תרומה עצמה יש חילוק בין ס"ת לשאר ספרים ולכן לחזק הדבר שכל הספרים פוסלים את התרומה גזרו ג"כ בידים הבאות מחמת שאר ספרים. לפע"ד דחוק לומר כן בדעת הרמב"ם דהא לא הביא כלל בשום מקום הך גזרה משום דר' פרנך. לא במס' זבים ולא במס' ידים ולא במס' כלים (פ' ט"ו) ואף לא בחיבורו. ועוד קשה מנ"ל להגמ' לחדש ולומר דהיתה גזרה משום דר' פרנך. ודילמא לא היתה הגזרה כלל רק משום להעמיד ולחזק גזרה דכ"ק מטמאין את התרומה (ובזה יש לפקפק גם על דברי המחה"ש בסי' קמ"ז סק"א):

5עוד כתב שם בנו"ב דמדכתב הרמב"ם בפי' המשנה שלאחר הגזרה דסתם ידים עזבו את הגזרה הראשונה דכ"ק מטמאין את הידים. וקשה למה עזבוה הרי יש בה צורך לענין שאם נגע בכ"ק לאחר נטילה ואם נאמר דבאמת בטלו זאת קשה איך בטלו להתיר מה שכבר נאסר במנין ובע"כ צ"ל דגם מתחלה כשגזרו דכ"ק מטמאין את הידים לא גזרו אלא בשנגע בהן בלי נטילה והיינו משום דר' פרנך ודר' פרנך גופי' אינו אלא בלא נטילה וכדעת המרדכי. ואך בחיבורו חזר הרמב"ם וכתב דגם אם נגע בכ"ק לאחר הנטילה ג"כ נטמאו ידיו. ולפי"ז שוב אפשר לומר דס"ל להרמב"ם דגם בשאר כ"ק שייך דר' פרנך והא דהוצרך ליתן טעם משום חיזוק הגזרה דספר עצמו היינו לענין לאחר הנטילה ע"כ תו"ד הנוב"י ע"ש. וזהו ודאי תמוה לפע"ד לומר שדברי הרמב"ם בפי' המשנה דמס' ידים יהיו מיוסדים על הגזרה משום דר' פרנך. שהרי הוא מסמיך דבריו על מ"ש במס' זבים. ואין שם בדבריו שום רמז לגזרת משום דר"פ. ועוד קשה לפע"ד לומר דהגזרה היתה שאם נגע בסתם ידים בכתבי קדש יפסלו את התרומה ואם נגע בהן לאחר נטילה לא יפסלו את התרומה. כי ענין כזה אינו מובן להעולם וקשה שתקובל גזרה כזאת. אבל חז"ל תמיד השוו מדותיהם. וגזרה דטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובים היתה משום דאי לא הא לא קיימא הא. ופירש"י משום דאמרי מאי שנא האי מהאי. ומכ"ש בידים דאיכא למיחוש שיאמרו מאי שנא קודם נטילה מלאחר נטילה. ומה שהקשה הנו"ב איך בטלו מה שנאסר במנין לפע"ד לק"מ כי כל אלה ביום אחד ובמנין אחד היו ושפיר היה בכחם לשנות:

6והא דבגמ' מייתי משום דר' פרנך והרמב"ם לא זכרו כלל. אולי י"ל לפע"ד. כי הנה התוס' מקשים אמאי לא מייתי מתני' דמס' ידים כל כתבי הקודש מטמאין את הידים (וע"ש בפ"י) ונראה כי לכאורה יש להבין דתנא דמתני' דמס' זבים (דמייתי לי' התם במס' שבת) לא קחשיב רק הספר והידים (דהיינו סתם ידים) ותנא דבריית' מוסיף ידים הבאות מחמת ספר. במאי קמיפלגי. וי"ל דבאמת בהא קמיפלגי. תנא דמתני' ס"ל דידים הבאות מחמת ספר לא נגזרה אלא בשביל גזרה דספר עצמו להעמידה על מכונה ולכן לא קחשיב לה דלא קחשיב אלא הנך שהן במנין י"ח דבר (וטבול יום אמרי' בגמ' סמי מכאן) ותנא ברא דקחשיב לה ס"ל שהיא גזרה בפני עצמה. ולכן לא מייתי מתני' דמס' ידים דידעי טעמא שהיא רק לחזק את הגזרה דספר. ולא מייתי רק הך תנא דקמוסיף אתנא דמתני' דקתני והספר והידים דהיינו סתם ידים ואתא איהו וקמוסיף אף ידים הבאות מחמת הספר. ש"מ דס"ל דגם הך גזרה באה במנין י"ח דבר שהיא גזרה בפני עצמה (וצ"ל דאפיק חד ועייל הך ע' מהרש"א בסוף הסוגי') לדידי' הוצרכו לפרש טעמא דגזרה זאת משום דר' פרנך ועסק הרמב"ם כתנא דמתני' ולכן לא זכר כלל הך גזרה משום דר' פרנך:

7וי"ל עוד דהרמב"ם היה לו הוכחה דתנאי דמתני' לית להו גזרה משום דר' פרנך. דהא במס' ידים שם בהא דאמר להם ר' יהושע לחכמים והלא כתבי קדש וכו' כתב שם הר"ש דלא שייך לאתויי מכ"ק כיון דטעמיהו לאו משום טומאה דאפי' לא היו גוזרים טומאה על הספר היו גוזרים על ידים שנגעו בספר משום דר' פרנך ע"ש בהר"ש (ובתוס' חגיגה דף כ"ד ע"ב) אבל להרמב"ם א"ש בפשיטות:

8וס"ל להרמב"ם בפי' המשניות דבטלו לגזרה קמייתא דכ"ק מטמאין את הידים משום דאל"כ תקשה הא תשעה עשר דבר הויין. ולכן ס"ל דמאחר שגזרו על סתם ידים לא הוצרכו עוד לגזרה קמייתא. משום דלא שכיח שיגע בכ"ק סמוך לנטילה כמ"ש התוס' בד"ה כיון דהך וכו'. אבל בחיבורו חזר מזה משום דלקושיא דהויין תשעה עשר איכא לשנויי כמש"ל דכיון דגזרה דכ"ק מטמאין את הידים לא היתה אלא כדי לחזק גזרה קמייתא לכן בחדא חשבי להו. וזהו שכתב ולא עוד וכו' כלומר בזה חזקו והעמידו את הגזרה הראשונה:

9ועכ"פ לפע"ד נראה ברור דעת הרמב"ם דאיסורא דר' פרנך אינו רק בס"ת ולא בשאר כתבי קדש. וכן מוכח ג"כ ממה שלא כתב איסור זה רק בהל' ס"ת (פ"י ה"ו) וכבר כתבתי כי גם דעת הש"ע נראה כן ודלא כאגודה:

10עוד נראה לפע"ד דנוכל לומר כי גם לשיטת התוס' וסיעתי' דס"ל דכל גזרת דכתבי הקדש מטמאין את הידים היתה רק משום דר' פרנך. מ"מ יש לנו לומר שלא להוציא דברי ר"פ מפשוטן דמדנקט ס"ת ש"מ דבשאר כתבי קדש ליכא איסורא אלא דמשום לתא דס"ת גזרו כן בכל כ"ק. והיינו שכתבו התוס' קצ"ת משמ"ע דלאו דוקא ס"ת וכו' אבל משמעות גמורה ליכא. וע' לשון הרמב"ם בפי' המשנה סוף מס' זבים דגם הא דהיו מצניעין תרומה וכו' היינו שהיו מצניעין אצל ס"ת (וכן הוא לשון הגמ') וש"מ דגזרו על כל כ"ק משום לתא דס"ת. וכן י"ל לשיטת התוס' וסיעתי':

11שוב ראיתי בשו"ת שב יעקב סי' י"א שגם הוא וגם הרב השואל ז"ל שניהם הסכימו דבשאר כ"ק ליכא איסורא ע"ש. והנה בשו"ת ר' עקיבא איגר סי' נ"ח פקפק על מה שנוהגין כמה אנשים בצאתם מבתיהם להניח את היד על המזוזה אף כשאינה בתיק. ותמיהני שלא פקפק על המעשים בכל יום שאוחזין תפילין ומזוזות ומגילה בלי מטפחת. אבל לפמ"ש יש להם על מה שיסמוכו. והנח להם לישראל וכו' (ובסי' כ"ז סק"ו כתבתי מטעם אחר להחמיר שלא להניח את היד על השם כשאינו מכוסה) אך בהיות שרבנו הרמ"א כתב וטוב להחמיר. מי שהוא בעל נפש יחמיר לעצמו. וישא ברכה מאת ה' יתברך שמו:

12בישועתו נשלמו החקירות. חסדיו לא ידעתי ספורות:

13איחל אליו כי יחנני ויסעדני. להחל ולכלות גם חלק שני: