לשכת הסופר טו

1חלק כדי ט' אותיות. נראה פשוט דאם המקום החלק הוא מקום שאינו ראוי לכתיבה כגון שיש שם. תפר או קרע או מטלית למי שאינו כותב על המטלית מקום זה אינו חשוב הפסק פרשה דהא אינו ניכר שהניחו משום הפסק פרשה (ונלמד ממ"ש בסעיף ד' בשם הבני"ו) (וע' פרמ"ג או"ח סי' ל"ב משבצות אות כ"ו) אך אם יש גם מקום חלק שהיה ראוי לכתיבה וא"כ ניכר שהניח משום הפסק פרשה אך שאינו כדי ט' אותיות נ"ל דגם המקום שאינו ראוי לכתיבה מיצטרף להשלים השיעור:

2ובדיעבד סגי בשיעור ט' יודי"ן וכו'. כ"כ הפוסקים. וממילא נשמע דאם נמצא ריוח כזה במקום שאין הפסק פרשה הס"ת פסול. ובס' היכל הברכה פ' בראשית בפסוק ישרצו המים (לא ידעתי למה המתין עד כה) כתב וז"ל ישרצו המים פרשה פתוחה ואם לא הפסיק בפתוחה הספר פסול ושיעור פתוחה וסתומה תשעה אותיות שלשה פעמים אש"ר ולא יי"ן גם אלה ביין שגו ואם טעה והניח ריוח במקום שאין צריך אם אין שם שיעור שלשה אש"ר הספר כשר ולכתחלה לא יניח שום ריוח יותר מכשיעור הנהוג עכ"ל. ופשיטא דבטלה דעתו נגד דעת כל הפוסקים:

3לא נשאר לו וכו'. אבל אם נשאר כשיעור הפסק פרשה וגם כדי לכתוב תיבה אחת. והוא לא כתב שם את התיבה. אעפ"י שהניח מעט ריוח בראש שיטה שני' לא מהני לעשותה סתומה. ע' תשו' מהרש"ל סי' ל"ז וע' בס' מלא"ש:

4ואם לא היה וכו'. כ"כ הט"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ו. ומהרש"ל בתשו' סי' ל"ז. וראיתי בס' מעון אריות (פי' למ"ס) כתב בפשיטות על דברי הט"ז דלא נ"ל. אלא דכשם שאין בידינו לפסלה מחמת הצירוף אם אירע כן במקום שאין שם פרשה. כך אין בידינו להכשירו מכח הצירוף. אלא צריך להניח במקום א' כשיעור ט' אותיות עכ"ל (ונראה שדעתו כן גם להרמב"ם) ולא הבנתי השגתו זאת. כי נראה באמת פשוט להט"ז וסיעתי' דאם אירע כן במקום שאין שם פרשה דפסול מהאי טעמא דחשיב סתומה. וע' בתשו' מהר"מ פדוא סי' ע"ז הביא בשם הסמ"ק שהוא מפרש כן את הירושלמי בצורת סתומה זאת. אך מ"ש הט"ז דגם לדעת הרא"ש זוהי סתומה צ"ע לכאורה. דהא הטור כתב בשם הרא"ש וז"ל. והסתומה צריך שיהא חלק באמצע כדי ג' אותיות הלכך אם נשאר עדיין חלק כדי להניח ג' אותיות ולהתחיל בפרשה אחרת בסוף השיטה יעשה ואם לאו יניח כל שיטה שתחתי' חלק ויתחיל בתחלת שיטה ג' וכו' עכ"ל. מדכתב ואם לאו וכו' משמע אעפ"י שנשאר קצת מקום פנוי אלא שאינו כדי ג' אותיות ולהתחיל ובפרשה אחרת צריך להניח כל השיטה שתחתי' חלק. ואמאי הרי די להניח רק מקצת חלק בתחלת השיטה (שוב ראיתי שהפרמ"ג הקשה כן. ואמנם באמת לשון הרא"ש גופי' אינו כלשון הטור ע"ש) גם הפוסקים שכתבו איך לעשות לצאת ידי הרמב"ם והרא"ש לא הזכירו צורה זאת. ועמ"ש אי"ה בסי' כ' ס"ק ה':

5והניח פנוי וכו'. כתב בס' בני יונה. וצ"ע אם אירע ששכח הסופר ושירטט ביריעה אחת שורה פחות ממנין השורות שביריעות האחרות אם לפסול את הס"ת בשביל כך שנראה כאלו היא פרשה פתוחה. או נאמר כיון שאותה יריעה כל עמודיה כך הן לא מיפסל בהכי (וכ"כ בתשו' פמ"א ח"ב סי' קע"ט ע"ש) ולפחות אם שכח בעמוד א' מכתוב שורה אחת למטה או למעלה פסול כיון דעולה באופן זה להיות פרשה פתוחה יש לפסול אם אירע כן. אבל אם כתב מנין שורות שיש לו אלא שעשה השורות דחוקות ולכן אינן מגיעות עד למטה כמו השורות שבדפים האחרים ונראה כאלו חסרה שורה. יש להכשיר. דהא מ"מ נראה מנין השורות. וכן נראה אם מיעט שורה אחת אלא שהרחיב ריוח השורות עד שאורך העמוד החסר כמעט שוה לשאר העמודים כשר. דמ"מ מיתחזי הוא כאלו הוא בתשלומו נ"ל עכ"ל: אבל בתשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה כ' וז"ל. וענין הדפין אשר קצתם ארוכים מקצתם. אם הקצרים הם הרבה לצד אחד והארוכים הם הרבה לצד אחד אינו נפסל בכך שזה היה ספר מחובר משני חצאי ספרים. ועבר הוא ניכר שאין זאת פרשה. וכן אם אין הארוך כ"א דף אחד באמצע הרבה קצרים והוא כתוב בשירטוט גם זה הוא כשר. אבל אם דף אחד קצר בין דפין ארוכין בזה יש לחוש לפסול. שזה נראה כמו הפסק פרשה. אלא שאם לא היה שם שום שירטוט אפשר להכשירו. שבהפסק הפרשיות יש שירטוט ובזה כיון שאין שם שום שירטוט ניכר שאין זו פרשה. ובדיעבד יש להכשירו אם אי אפשר לתקן ולא לפסלו לאבר ס"ת עכ"ל. והנה מהמשך לשונו נראה דדוקא בדליכא שירטוט דעתו להכשיר בדיעבד אם אי אפשר לתקן. אבל אם יש שם שירטוט אשר מתוך כך נראה כמו הפסק פרשה לא עלה בדעתו להכשיר אפי' אי אפשר לתקן (אלא צריכין להחליף את היריעה) ובס' יד שאול סי' רע"ג סק"ב כתב דמשמעות לשון התשב"ץ הוא להכשיר בדיעבד כשאי אפשר לתקן. גם בשיש שם שירטוט. ולפע"ד לא משמע כן אלא כמו שכתבתי. וע"ע בס' מלא"ש כלל י"ב סק"ד:

6אין לנו לפסול. בס' מלא"ש הביא בשם שו"ת מעיל שמואל שאפי' בעיר אחת מקצת ס"ת כתובי' עפ"ד הרמב"ם ומקצת עפ"ד הרא"ש אפי' לכתחלה קורין בשתיהן. ונראה לי דעכ"פ אין להוצי' שתי ס"ת כאלו ביחד. דהיינו אחת לסדר היום ואחת למפטיר: