לשכת הסופר יח

1אפי' של שיטה אחת. ואפי' לא התחיל הקרע מתחלת הגליון ונכנס לתוך השיטין אלא שהקרע הוא בין השיטין לבד והגליון שלם ג"כ דינא הכי. בא' ובשני שיטין בעי תפירה ובג' לא מהני תפירה. ע' הגהות מהרב"פ:

2אין תופרין. בשו"ת שבו"י ח"א סי' פ' האריך להוכיח במישור שכן הוא העיקר. וע' בס' שירי קרבן ירושלמי מגילה דף ו' ד"ה אף בקרע כן דמוכח כן מהירושלמי דביותר מג' אפי' בחדתא אין תופרין (וכמדומה שדבר זה נשמט מהגהות הגאון מהרב"פ זצ"ל ע"ש ד"ה בנה"כ וכו' שאין המשך לדבריו. וכפי הנראה חסר שם מה שהבאתי דברי ש"ק ד"ו ד"ה אף בקרע כן):

3או נחלק איזה אות וכו'. הש"ך בסי' ר"פ סק"ז הביא לשון הב"ח שכתב וז"ל דהלא אפי' היכא שנקרע האות באמצע אעפ"י שהדבק מחזיקו פסול כיון שאינו מוקף גויל אעפ"י שכל האות כתוב על היריעה וכו'. ובסק"ח שלאחריו כתב בשם העט"ז דאם נפסק א' מהאותיות הפשוטות שהוא כשר כשלא נשתנה צורת האות אעפ"י שחלוק ולא נדבק. ולכאורה סתראי נינהו דלפמ"ש בסק"ז אעפ"י שלא נשתנה צורת האות פסול מחמת שאינו מוקף גויל. וכבר נשאלתי על זה מחכם אחד. ובאמת כי מ"ש הב"ח בלישנא דפשיטא דהלא אפי' היכא שנקרע האות באמצע וכו' ומשמע שדין זה הוא פשוט. בע"כ צ"ל דכוונתו היא לדברי המוהרי"ק שהוא כ' כן. וגם הרמ"א כתבו שם בסי' ר"פ בשמו של המוהרי"ק. וכן הוא מבואר בב"ח גופי' שמתחלה מביא שם דברי המוהרי"ק ואח"כ כתב שם דברים אלו. ואין ספק שכוונתו לזה. וביותר מבואר כן בתשו' הב"ח סי' קל"א שנשאל בס"ת שהיה כתוב מקצת אות על הטלאי. והאריך שם ומביא שם גם דברי המוהרי"ק ובסוף דבריו כתב וז"ל ובנדון דידן הוא טעות גמור אליבא דכ"ע שהרי אף מהרי"ק כתב דהיכא שנקרע גוף האות אעפ"י שהדבק מתקן פסול שהרי אינה מוקפת גויל וכן בנדון דידן עכ"ל. ועיינתי במוהרי"ק סי' קכ"ב כתב שם וז"ל. ולפע"ד נראה לחלק בין היכא שנקרע גוף האות להיכא שהקרע עובר בין אות לאות דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאין כתב כ"א ע"י הדבק ואע"ג ששפתי הקריעה נוגעין זו בזו ולא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינין שהאות יהי' מ"ג וכו' כ"ש הכא שגוף האות נחלק לשנים אלא שהדבק מעמידו והשתא א"ש הלשון אין דובקין בדבק כלומר היכא שנקרע גוף האות ונפסלה שהרי אין מ"ג וגרע טפי נמי מאין מוקפת ואין דובקין אותה להחשיבה אות ע"י הדביקה עכ"ל. ומזה נראה שגם הב"ח מה שכתב כיון שאינו מוקף גויל לאו דוקא קאמר אלא שגרע טפי כיון שגוף האות נחלק (בתשב"ץ ח"ג סי' ר"ז כתב שאפי' נפסק אות אחת ואחר הדיבוק מחזי' לדבקה דיבוק יפה בעור עצמו שאינו נראה ההפסק יראה שהוא מותר וכו' שהרי אמרו וכו' כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב וכו' עכ"ל. וצע"ג לפע"ד דהתם הכתיבה היא כהלכתה משא"כ הכא שהאות נפסל. ואך ע"י הדבק או התפירה יהא נעשה אות):

4ובלבד שיכתוב כל האות על הטלאי וכו'. כ"כ הב"ח והביאו הש"ך בסי' ר"פ סק"ז. והוא עפ"י דברי המוהרי"ק הס"ל שטרח לקיים את המנהג שכותבין על הטלאי. וסוף דבריו משום דהס"ת נקרא ספר אעפ"י שחסר בו קצת וגם אין בו משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ כיון שקורא מתוך הכתב שע"ג הטלאי אפי' אם היינו מחשיבים את הטלאי כתלוש מן הס"ת ע"ש במוהרי"ק. ולפי"ז אם האות כתוב חציו על היריעה וחציו על הטלאי הרי אם אנו מחשיבין את הטלאי כתלוש אין כאן אות. ומ"מ נראה לפע"ד דאם נמצא כן בס"ת בשבת או שנמצא כן בשם משמות הקדושים יש לסמוך על הט"ז שמכשיר. וכ"כ בס' תורת נתנאל סי' ע"ש. ומ"ש שם לחלק בין שעת עיבוד וכו'. לדעתי נראה כי כל הסופרים אומנים בזה:

5ולא לכתוב עליו תחלה וכו'. כ"כ מלא"ש כלל ט' סעיף י"ח. והביא שכ"כ. גם בס' גן המלך סי' ה' שאם יכתוב תחלה על המטלית ואח"כ ידבקו יש בו משום תעשה ולא מן העשוי. ולכאורה לפ"ד המוהרי"ק בס"ק שלפ"ז גם בזה יש מקום להקל. ונ"ל דסברת בעל גן המלך היא. כי בשלמא מה שכותבין על היריעה ומחברין אותה אח"כ אל יריעה אחרת מצותה בכך. ותופרין אותה בגידין כאשר באה ההלכה למשה מסיני שיהיו תופרין בגידין. אבל הך מטלית שאין תופרין אותו אל הספר בגידין אלא שמדבקין אותו בדבק. וא"כ בשלמא אם מדבקין אותו תחלה ואח"כ כותבין עליו י"ל דנחשב מן היריעה עצמה וכותבין על היריעה וכמ"ש הט"ז דכשהוא מדביק שם קלף מבחוץ נעשה מתוקן ומוכשר קודם הכתיבה וכשבא לכתוב על אותו הדבוק הו"ל ככותב על שאר היריעה דנעשה גוף אחד ע"י הדבוק כי טוב הוא וכו' עכ"ל. הרי שדייק ג"כ דנעשה מתוקן ומוכשר קודם הכתיבה. משא"כ אם כותב תחלה על המטלית הרי לא כתב על היריעה (וגם לא תפרו בגידין אל היריעה) וכשמדבקו אח"כ אל היריעה בדבק ונעשה גוף אחד ע"י הדבוק כבר יש שם הכתב ואית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. ונראה לפע"ד ג"כ דיש להחמיר בזה. דהא כתיבה על המטלית קולא גדולה היא. ויש לנו לתפוס כל החומרות דהיינו חומרא זו וגם חומרא דהב"ח. וע' לשון מוהרי"ק שהביא הש"ך שכתב על מה שנהגו לטלות במטלית על נקבים שביריעה קודם התחלת כתיבת הס"ת ואח"כ כותבין וכו' עכ"ל. משמע ג"כ דאינו מתיר רק בשנדבק תחלה המטלית ואח"כ כתבו עליו: