מחזור ויטרי, הלכות מילה ח

1תקח. וכשאדם מכניס את בנו לתלמוד תורה כותבין לו את האותיות על לוח. ומרחיצין אותו. ומלבישין אותו בגדים נקיים. ולשין לו ג' חלות של סלת בדבש. ובתולה לשה את העיסה. ומבשלים לו ג' ביצים. ומביאין לו תפוחים ומיני פירות ומחזרין אחר חכם וחשוב להוליכו לבית הספר. ומכסהו תחת כנפיו. ומעלהו לבית הכנסת. ומאכילין אותו חלות בדבש. ומן הביצים והפירות. ומקרין לו את האותיות. ואחר כך מחפים אותו בדבש. ואומרים לו. לחוך. ומחזירין אותו לאמו אף מכוסה. וכשמתחילין ללומדו. בתחילה מפתים אותו. ולבסוף רצועה על גביו. ופותחין לו בתורת כהנים תחילה: ומרגילין אותו לנענע בנופו כשהוא לומד: וכשמגיע לחקת עולם. קורא אותו כעין ציבור. ועושה לו סעודה עליו: דע שדומה העיניין כאילו הקריבו לפני הר סיני: דכת' ביום הזה באו מדבר סיני. ולא כת' ביום ההוא. אמרה תורה בכל יום ויום יהיה בעיניך כאילו הוא אותו יום שניתנה בו תורה. ללמדך שתנהוג בבניך כשתכניסהו לתלמוד תורה. כמנהג הזה לכסותו ולהעלותו. שכן מצינו במשה שעשה כסדר הזה לישראל. דכת' ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתייצבו בתחתית ההר. נראה כאילו הם מכוסין תחת ההר כשהכניסן לקבל תורה. והזהירו שלא יהא דבר חוצץ בין אחד מישראל לבין קונם. דכת' לקראת האלהים ולא לקראת אדם ובהמה. ולכך הזהירו גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא: ולפיכך כת' וישלח משה את חתנו קודם מתן תורה שלא יהא חוצץ בין אחד מישראל לבין קונם. לפי שהיה גוי. דכת' וישלח משה את חתנו. וגומ'. וכת' בתריה בחדש השלישי: ומפני מה כותבין לו את האותיות על לוח ולא על דבר אחר. לפי שבלב יש בו לוח. דכת' כתבם על לוח לבך. כלומר שתהא קבועה על לוח לבך: ולמה מרחיצין ומלבישין אותו בגדים נקיים. כדרך מתן תורה. וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם: ולמה באים ג' חלות לשמו ומאכילין אותו זכר לשלשה עידונין שנתעדנו בהן ישראל. אילו הן. באר. מן. שליו. ולמה לשין את החלות בחלב ודבש. משום שנאמר ויניקהו דבש מסלע. ומעין מקרא של פתיחת לב. שנאמר דבש וחלב תחת לשונך: ולמה אין מניחין ללוש את העיסה אלא לבתולה. שמצינו שהקפידה תורה בנתינתה לפולטת שכבת זרע. שנאמר והיו נכנים ליום השלישי. ולכך. אמרו תבא בתולה שהיא טהורה ותלוש לקטן שהוא טהור: ומפני מה מביאין לו ג' ביצים מבושלין כראוי. לא מפני צריכי מצוה. אלא לתשמישי מצוה. שצריך לאוכלן בליפתן. שאם אוכלן אכילת גסה יש לחוש שמא יפליג דעתו אלא כשם שמחנכין אותו לתורה שלימה. כך צריך שיהא כל תיקונין משלם: ולמה ביצים שדעתו של תינוק אצל ביצים. ועוד מביאין לו פירות ותפוחים כשהן מצויין לקינוח סעודה. ועוד דא' פלוני חמרא וריחני פיקחוני. ומפני מה מחזירין אותו על חכם וחשוב להוליכו לבית הספר. שכן בנתינתה של תורה חזר הק' על אדם חשוב ולא מצא כמשה רבינו להנתן תורה על ידו. וכל כך למה. שיתקיימו לדורות כעיניין שנאמר לא ימושו מפיך וגו'. שמעשיהן של צדיקים קיימין הן לעולם. והקב"ה מסכים על ידם. שנאמר ועצת מלאכיו ישלים: ולמה החכם מכסה אותו תחת כנפיו. לפי שמחניכין אותו דרך צניעות ודרך ענוה. שכן מצינו בנתינת התורה. ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו: ד"א שלא לעשותו עליל ופומבי לעוברי דרכים שלא ישלוט בו שום עין הרע ולא שום נזק: שכן בנתינת התורה. לפי שלוחות הראשונות ניתנו בפומבי גדול וקולות וברקים וקול שופר. נתקנאו המלאכים. ובא שטן וערבב את העולם וגרם העון ונשתברו לוחות ראשונות. אבל לוחות אחרונות שניתנו בחשאי הן קיימין לעולם. ולפיכך מחזירין אותו לאמו אף מכוסה. ולמה לבית הכנסת. כדרך שישראל נתקרבו לפני הר סיני בנתינת התורה והחכם מקרא לו האותיות. זכר לוידבר אלהים: ולמה אחר שמקרין לו את האותיות מחפים אותו בדבש ואומרים לחוך. זהו כעיניין שמפרש ביחזקאל ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק. כלומר שנוחים לו את האותיות ללחוך. כן תהא לו תורה נוחה לקובעה ללומדה וללמדה: ולהכניסה כעין נופך. כעיניין שנאמר בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא: ומפני מה בתחילה מפתין אותו ולבסוף רצועה על גביו. כתחילתה של תורה. דכת' פתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל. שבתחילה כת' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. כלומר אין עליכם אלא קיבול שכר. ולבסוף כת' זבח לאלהים יחרם. מחלליה מות יומת. מכה אביו. מכה איש. מות יומת הנואף והנואפת: ומה טעם מתחילין בת"כ. בספר ויקרא. דתניא א"ר יוסי מתחילין לתינוקות בסדר ויקרא אמר הקב"ה יבאו טהורים ויתעסקו בטהרות. ומעלה אני עליכם כאילו הקריבו קרבן לפני: ומפני מה מרגילין אותו לנענע בגופו כשהוא לומד. שכן מצינו בנתינתה של תורה. וירא העם וינועו. ולא האנשים לבד נעו. אלא אף ההרים והאילנות. הרים שנאמר ויחרד כל ההר מאד. וכתיב בתילים למה תרצדון הרים גבנונין. ובאילנות כתב וכל עצי השדה ימחאו כף. וזהו שאמר דוד עבדו ה' ביראה וגילו ברעדה. ושלמה פירש. שפתותיו שושנים נטפות מור עובר. אל תיקרי שושנים אלא ששונים. אל תיקרי מור עובר אלא מר עובר. שצריך להיות כל ימיו באימה ויראה לפני המקום: ומניין שכל המעשים האילו תלויין בנתינתה של תורה. שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב. מלמד שדומה לפני המקום כיום שעמדו ישראל על הר סיני: ומה טעם מסיים בפסוק כל חלב וכל דם לא תאכלו. אמר הק' יאמר לפני חלב ודם הקרב במזבח לפני משל בהמה. בשביל התינוקות שנתמעט חלבם ודמם על דברי תורה. ומעלה אני עליכם כאילו הקריבום לפני. וראייה מגיד הנשה. אמרו דבר שנצטער בו אותו צדיק אנו נהנין ממנו. ולכך נאסר: ואם תאמר מפני מה אסרה תורה הדם של חיות ושל עופות. משום מצות כיסוי. דכת' ושפך את דמו וכסהו בעפר. תדע שחלבן של חיות מותר. לפי שאין עושין מהן קרבן: ולפיכך קורא אותו פסוק כעין שירה. שנותן שירה ושבח לפני המקום שהגיעו למצוה כזו. ומעלה אני עליהם כאילו הקריבו דמו וחלבו על גבי המזבח: ולפיכך צריך לעשות לו משתה כיום שמלהו ונתמעט דמו: והנהנה מסעודתו חייב לברכו. ולומר המקום יאיר עיניך בתורתו. כדרך שמברכין אותו בקבלת מילה שאומר כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה. כו':

2נשלם: