מחזור ויטרי, הלכות עירובין רפג
מחזור ויטרי · Machzor Vitry, Laws of Eiruvin 283
Open in the reader →1רפד. דין עירובי תבשילין: שנינו בפ"ב דביצה יו"ט שחל להיות ע"ש לא יבשל בתחלה מי"ט לשבת. משום דכתי' (שמות ט״ז:ה׳) והיה ביום הששי והכינו [את] אשר יביאו. חול מכין לשבת ומכין ליו"ט. ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכין ליו"ט. כיצד הוא עושה. (אופה) [עושה] תבשיל מערב יו"ט וסומך עליו לשבת. ב"ש אומ' שני תבשילין. וב"ה אומרים תבשיל אחד. ואמרי' בגמרא אמר רבא הילכתא כתנא דידן ואליבא דב"ה. ופסק ר"ת הני מילי לאפות או לבשל עליו אבל לאפות ולבשל צריך שני תבשילין. כדאמרי' בריש פרקי' את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. מיכן א"ר אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל. מיכן סמכו חכמים לעירובי תבשילין מן התורה. וכן תניא לקמן חנניה אומר משום ב"ש אין אופין אלא א"כ עירב בפת ואין מבשלין אלא א"כ עירב בו בתבשיל (בו) ואע"ג (דשנינו] בתוספ' עושה אדם תבשיל אחד מערב יו"ט ומבשלין ואופין עליו. כתלמודא דידן קיי"ל: ועירובי תבשילין פסקי' בפירקין דצריך שיהא בו כזית בין לאחד בין לסאה. (ותנו) [ותנן] אכלו או שאבד (עליו) לא יבשל עליו לכתחלה. נשתייר ממנו כל שהו. והיינו כזית סומך עליו לשבת. ומי שלא הניח עירובי תבשילין הוא נאסר וקמחו נאסר. כיצד יעשה. מקנה קמחו לאחרים. ואחרים אופים ומבשלין עליו. ופשטינן בפרקין (דעירובין) דעירובי תבשילין בעינן דעת מניח. שיהא בדעתו של מניח לזכות לבני העיר הסמוכים עליו אבל אין צריך להודיעם בשעת עשייתו. דשמואל מערב אכולה נהרדעי. ר' אמי ור' אסי אכולה טברייא. אלמא דאין צריך דעת מי שהניחו לו. ור' (עקיבא) [יעקב] בר אידי דהוה מכריז מי שלא הניח עירובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי. ביו'ט הוה מכריז. תדע שכן הוא. דההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב. א"ל אמאי עציבת. א"ל דלא אותיבי עירובי תבשילין. ובשני ימים טובים של ראש השנה הוה דאי בשל גליות דאמר רבא לקמן מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה. א"ל סמוך אדידי. אלמא דאין צריך דעת מי שהניחו לו. ש"מ: וצריך לזכות ע"י בנו ובתו הגדולים. כדא' בגיטין פ' התקבל. ובמסכת עירובין ולא על ידי בנו ובתו הקטנים. דלאו בני זכייה נינהו. וכיצד הוא עושה. לוקח פת ומניח על גביו בשר או ביצה. או דג כשהן מבושלין. ומזכה לכל בני העיר על ידי אחר. או על ידי בנו ובתו הגדולים. או על ידי אשתו. ולוקח מידו ומברך אקב"ו על מצות עירוב. ואו' בדין יהא שרא לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא מיומא טבא לשבתא לנא ולכל ישר' הדרים בעיר הזאת: ומייחד לו מקום: פעם אחת הניחו בבית [רבי] עירובי תבשילין ערב יום טוב. למחר ביום טוב ראשון מצאו הפת לבדו שנשאר. והבשר שעמו נאכל. והרצה דברים לפני ר'. וא"ר אילו לא (לא) בא הדבר לפנינו עד למחר היא (תהא) [היה] תקנה בדבר. אבל עכשיו יש תקנה בדבר. דאמר רב מתנה אמ' רב מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה ולקח בשר מן הקערה שלפניו ואחת מן הככרות ואמר אם (יום) היום חול ולמחר קודש הרי זה עירוב. ואם היום קודש ולמחר חול אין (אנו) [אני] צריך לכך. ואין בדברי כלום: בדין יהא שרא לנא לאפויי כו'. וייחד לו ר' מקום:
2סליקו הילכות עירוב: