מחזור ויטרי, הלכות עירובין רפב

1רפג. אם רוצה לעשות עירוב בערב הפסח לכל השנה כולה. יטול החכם קמח מכל בית ובית וילוש ויאפה עוגה אחת או שתים. ויעשה אותם קשות שלא ירקבו ושיהו שמורות. שכל זמן שהעוגות שמורות העירוב קיים. ומותר לטלטל. [ואם נאכל או נאבד אסור לטלטל] עד שיעשה עירוב בכל שבת ושבת. ואם עשה אחד מהם מקמח שלו עירוב לכולן עירובו קיים. אבל צריך להודיעם. בואו סמכו על עירוב שעשיתי לכם. וקודם שישים אותו עירוב (בחוכה) [בתיבה] או במקום המשתמר אוחזו. ומברך ברוך אתה י"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב. ואו' בזה העירוב יהא לנו מותר ולכל הדרים בחצרות אילו להוציא ולהביא כל השנה כולה וכל השבתות שבה מבית לבית ומחצר לחצר: ויניח אותו עירוב בבית (עירוב) [אחד] מכולם. ובלבד שיהא הבית ד' אמות על ד' אמות: ואם גם בני המבוי רוצין לערב ולטלטל איש להכירו במבוי. אם המבוי פחות מד' אמות יעשה מלמעלה בין קיר לקיר קורה או קנה. ויערב. רוצה בחתיכות של בשר או בחתיכות של פת. רוצה ביין. רוצה בדגים. או בבצים שלימים. צלויים. או בכל מיני קטנית. ובכל דבר עושין עירוב חוץ ממים וממלח: ושיעור העירוב של מבואות ושל חצירות מכזית ועד כאגוז. ואם מוסיף מקודש: ואם החכם עשה [משלו] יודיעם ועירובו קיים עליהם. ומברך. (ותלהו) [ותולהו] או בפתח. או בקיר המבוי. בין באמצע. בין בכל מקום שרוצה. ובלבד שיהא העירוב גבוה מן הקרקע טפח: וצריך (לקנותם) [להקנותם] על ידי אחר: היאך נותן הבקי לבנו שהוא בן שלש עשרה או לבתו בוגרת. או לאדם אחר. ויאמר לו אמור שיזכו בזה העירוב כל בני המבוי ותולהו בגובה טפח הרי זה עירוב מבואות וחצירות. אם המבוי רחב עשר אמות ולא יותר צריך לחי מן אבן או מן קורה או מן עץ. וימעטו. ואין צריך צורת הפתח למעלה ויכול לערב בתוכו. וזה לחי או קורה צריך להיות קומתו עשרה טפחים. [ואם רחב יותר מעשר אמות צריך צורת פתח] כיצד צורת הפתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. ואם אין [לו] קנים. עושה בעצים או בחבלים. ועושה עירוב (ומניחם בעיניין) [ומניחו כענין שאמרנו]. ואי איכא חצר והיא כולה לחד גברא. ואית ליה בני. או כמה נשי סמיכין עלוהי. וכולהו אכלי מפת אחת. ולא פליגי. לא צריכי עירובא. ואי פחה ביתא דההיא דרתא לשבילא. ואי איכא נמי בתי אחריני. ופתחין לההוא שבילא. צריכין למיעבד שיתופין בהדי הדדי. ומשתרי לטלטולי בין מבואות לבתים. ומבתים למבואות: מאי עירוב ומאי שיתוף. מערכין לחצירות בפת. ומשתתפין למבוי ביין. ואם בא להשתתף בפת משתתף. ומאן דאתי באורחא ומקדים חד וקני שביתה בדוכתא. ואע"ג דלא אתי גמליה אלא בשבתא שפיר דמי. והני מילי הוא דסגי ליה אלפים אמה. אבל טפי לא. פי' אסור לאדם להוציא מרשות לרשות כל שהוא ולא לרשות הרבים. ולא מרשות הרבים לרשות היחיד. ואסור להוציא מחצר לחצר. ומבית לבית. ומבית לחצר. ומחצר לבית. אלא בעירוב. ואפי' לחור או לחלון אסור להוציא. אבל בעירוב מותר. כיצד אם היתה חצר אחד ויש בתוכה מאה בתים. והם כולן לאדם אחד. וכולם נתלין בו ואוכלין על שלחנו מותר לטלטל בכולן בלא עירוב איש לחבירו. אבל אם מתפזרים איש על עצמו ואיש על שלחנו אפילו פחות מד' אמו' בין בית לבית אסור לטלטל בלא עירוב. ובעירוב מותרים. אם עשאו בערב שבת או בערב הפסח. וגם השוכר בית בחצר והוא על עצמו או על שולחנו אסור לטלטל. וסותר על ידי עירוב. ולעולם אם שכח אדם לעשות עירוב בערב הפסח יעשהו בכל שבת ושבת ובכל שבוע (ובשבוע) [ושבוע] עד תמימות השנה: ואם רוצה [לילך] מעיר לעיר או ממדינה למדינה מותר לילך עד אלפים אמה בכל צדדי העיר. ואם רחוקה אותה העיר יותר מאלפים אמה כן יעשה בערב שבת. יקח עירוב שלו שיהא בו שיעור עשרה תאינים בינוניים מן כל דבר שירצה חוץ ממלח ומים. ומברך ומניחו בתוך אלפים אמה רחוק מן המדינה שלו. ומותר לילך עד אלפים אמה אחרים. אבל אם רוצה לילך למדינה אחרת להציל נפשות. או ספר תורה אעפ"י שהיא רחוקה יותר מאלפים אמה מותר לילך לשם. ואם דרך רשות הרבים מפסיק בין מבואות יעשה צורת הפתח משני צדרין בקנים או בחבלים. ומותר לבל אותם בני המבואות שבתוך אותם הפתחים של קנים לטלטל איש לחבירו בעירוב. וכן כל המדינה כולה. ימעט פתחיה בקנים או בחבלים ויעשה כעין צורת הפתח ומותרין בעירות. כגון דקאמרי' רבא מערב אכולה מתא בעירובא חדא:

2סליקו הלכות עירובי חצרות קצובות מרב יהודאי גאון:

3ובתשובות רב נחשון גאון: וששאלתם מי שהיה לו בביתו צינור השופך לרשות הרבים מותר לצוק בו (במים) [מים] והן יורדין לרשות הרבים. או לא. כך היא ההלכה. לצקת בפי הצינור אסור. כי הוא נחשב כשופך מידו לרשות הרבים. אבל מותר לשפוך מים בגג והן זוחלים ויורדים בצינור לרשות הרבים כאותה ששנו רבותי' לעיניין ביב. וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב. אבל שופך על הגג והן יורדין לביב: כך מצאתי בתשובותיו. ועיקר: