מחזור ויטרי, הלכות סוכה שנח

1שנח. חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן. לא מפני שפסולין לסיכוך. אלא פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה לייבשה ונמלך עליה לסיכוך. והתורה אמרה חג הסכות תעשה. ולא מן העשוי: פי' זרדין. מיני קנים הוא שעושה זרדין. טודיילש ב'. ומזרזין אותן. ובעודן לחים בהמה אוכלתן. ולכשיבשן עומדין להיסק. אין מסככין בהן כשהן קשורין. אבל אם היו מותרין כשירין לסיכוך. פעמים שאדם בא מן השדה כל ימות החמה ומניחה על גבי סוכה שיש לו כל ימות החמה למקנהו ומניח החבילין שם לייבשן ולא לסכך. וכשמגיע החג נמלך עליהן לסכך. והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. בפסול. מה שנסכך שם שלא לשם סכך אפילו לצל אלא ליבש. אין שם סוכה עליו. הילכך גזור רבנן שלא יסככו בחבילין. אפילו הוא מטילו עליה לשם סוכת חג. גזירה משום חבילין דכל השנה דאיכא פסולה דאוריית'. מדקאמ' ואם התירן כשירה. ש"מ דכל היכא דאיכא אגד אסור לסכך בו. ואגד בחד לא שמיה אגד. פי' כל דבר יחידי שהוא מחובר יחד האוגדו בפני עצמו. אינה אגודה עד שיתן דבר אחר עמו ויאגד יחד: אמ' רב יהודה הני שוושי ושוצרי מסככינן בהן. שוושי פי' מיני ירקות הן. שוצרי. ארבא פלקיידא. והוא שעליו רחבים וגדל ביערים. מסככינן בהן. שאינו מאכל אדם לקבל טומאה. אביי אמ' בשוושי מסככינן. בשוצרי לא מסככינן. כיון דסרי ריחייהו שביק לה ונפיק. אמ' רב חנן בר אבא היזמי והיגי מסככינן בהן. פי' מיני סנה הם. אביי אמ' בהיזמי מסבכינן בהיגי לא מסבכינן. כיון דנתרין עליה שביק לה ונפיק: המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ שלשה טפחים פסולה. מלמטה למעלה עשרה טפחים כשירה. ר' יוסי או' כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים. כך מלמעלה למטה עשרה טפחים. והלכה ברבנן פי' המשלשל. כל מלמעלה למטה קרי שילשול. מלמעלה למטה. שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה. שלשה טפחים פסולה. דהיינו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש. דאמרינ' פסולה. מלמטה למעלה. שהתחיל לארוג בערב סמוך לקרקע ומגביה והולך. כיון שהגביה עשרה כשירה ואפי' אין מגיעות לסכך. ר' יוסי אומ' בשם שמלמטה למעלה דין באריגה. כך מלמעלה למטה דין באריגה עשרה. ואפי' גבוה מן הארץ הרבה כשירה. דקסבר מחיצה תלוייה מתרת: הרחיק הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה. פי' לאו בגובהה קאמ'. אלא ברחבה שהניח אויר בסכך אצל הדופן. (והילכך) [והלכתא] אויר פסול בשלשה טפחים בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה. סכך פסול פוסל בארבעה בסוכה קטנה: בית שנפחת וסיכך על גביו אם בין הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה פחות מארבע אמות כשירה. מאי טעמי דאמר' דופן עקומה. פי' בית שנפחת גגו באמצעיתו. ונמצא תקרת הבית שהיא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי מפסקת בין דפנות לסכך כשר. אם יש מן הסיכוך ולכותל ארבע אמות פסולה. דארבע אמות לא נאמ' למשה מסיני דופן עקומה. אבל בפחות מיכן כשירה. דהלכה למשה מסיני. רואין תקרת הבית כאילו היא ראש הדופן שנעקם למעלה ואין כאן סכך פסול פוסל:

2אין פורסין סדין על הסוכה.

3פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר. או שפירס על גבי הקינוף פסולה. פי' הנשר. שלא יהו עלין וקסמין נושרין על השלחן. וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך. או שפירס על גבי הקינוף. או אפילו לא פירשו מפני הנשר אלא לנוי מיטתו על גבי הקינוף. שהן ד' קונדיסין לד' רגלי המטה. וגבוהין ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן ופירס סדין עליה והרחיקו מן הסכך. דהשת' לא [משום] מסכך בדבר המקבל טומאה מיפסלא. דהשתא לאו לסכוכי שטחן שם. פסולה. משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק בינתים: מנימין עבדיה דרב אשי אטמישא ליה כותנתיה במיא ואשטחיה אמטללתא. א"ל רב [אשי] זיל שקליה. דלא לימרו בגוה קמסכך. והא קחזו ליה דרטיבא. לכי יבשה: פי' אטמישא. משורה במים. דרטיבא. שהיא לחה. ומוכחא מילתא דלנגבה שטחוה ולא לסכך. לכי יבשה. קאמינא לך דתישקלה:

4אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה. ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט: בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט. בשפודין לא הוי מיעוט. והני מילי מן הצד. באמצע. פליגי בה רב אחא (ורב חסדא) [ורבינא]. חד אמ' יש לבוד באמצע. וחד אמ' אין לבוד באמצע. פי' הוי מיעוט וכשירה. דלאו שיעור אויר יש. ולא שיעור סכך פסול יש. בסוכה קטנה. ששיעור מצומצם בקנים הוי מיעוט. דאמרי' לבוד. ואין כאן אויר. בשפודין לא הוי מיעוט. משום דשפוד גופיה סכך פסול הוא ואע"ג דלאו מזה ולאו מזה יש שיעור לפסול. מיהו כיון דאיכא שלשה טפחים בהדדי דנפיקי מהכשר סוכה חשיבי באנפי נפשייהו. ולא מצטרפי בהרא לאשלומה לשיעורא וליתה לשיעורא דסוכה. והני מילי דאויר פחות משלשה (לבדו) [לבוד]. ואינו פוסל בסוכה מן הצד. דאמרי' הרי הוא כלבוד מן הדופן. (ועד כאן) באמצע. אויר פחות מג'. שלא בסמוך לדופן. והילכתא אפי' בסוכה קטנה נמי. ואפי' באמצע אמרי' כלבוד דמי וכשר. ומנא לן דכל פחות משלשה באויר אמרי' לבוד. וכל פחות מארבע אמות בדופן אמרי' דופן עקומה. דא' בפ"ק דעירובין ובפ"ק דסוכה איתה. אמ' רב חייא בר אשי אמי רב שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני ואמרי' עלה לר' מאיר. כי אתאי הילכת' לגוד וללבוד ולדופן עקומה. גוד. דאמרי' גוד אסיק מחיצתה. לבוד. הא דאמרן. דופן. דאמרי' דופן עקומה. והני מילי פחות מד' אמות. ארבע אמות פסולה וכן בחצר שמוקפת אכסדרה. פי' כל חצר שבתלמוד לפני הבתים היא. והבתים פתוחין לה. וחצר זו מוקפת בתים מתוכה. ופתוחין לה סביב משלש רוחות. ולפני הבתים עשוי אכסדראות סביב לג' רוחותיה. ואכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר ויש עליה תקרה. וזה סיכך על גבי אוירה של כל החצר שבאמצע היקף האכסדראות ואין דופן לסוכה אלא מחיצת הבתים המפסיקות בין בתים לאכסדרה. ונמצאת תקרת האכסדרא פחות מד' אמות מפסקת סביב בין סכך לדפנות. יש ברוחב האכסדרא ארבע אמות פסולה. פחות מד' אמות כשירה. דאמרי' דופן עקומה. דוגמא לדבר. קלויישטרא. של מינין האומות שיש לה אויר שיש בו עשבים. והיקף האכסדרא סביב לו: איתמר סיכך על גבי אכסדרא שיש לה פצימין כשירה. ושאין לה פצימין. אביי אמ' כשירה. אמרי' פי תקרה יורד וסותם. רבא אמ' פסולה. לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם: והילכת' כרבא: פי' סיכך על גבי אכסדרא שיש לה פצימין. כגון חצר המוקפת אכסדרא. כדפרשי'. וסיכך באוירה של חצר וסמך הסכך על שפת הקירוי של אכסדרא ואין מחיצות הפנימיות מועילות לתוכה. דיש בתקרת האכסדרא יותר מד' אמות. אבל לצד הסוכה יש לאכסדרא פצימין. (עומדין) [עמודין] כמין חלונות. וביניהן פחות משלשה כשירה. דאמרי' בהו לבוד. אמרי' פי תקרה יורד וסותם מכל צדי פי תקרה. עוביין של נסרים. בחודן. וכן עובי ראשיהן הכלה לצד הסוכה:

5דרש ר' יהודה בר' אלעאי בית שנפחת וסיכך על גביו כשירה. אמ' לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי ר' פרש כך אמ' אבא ארבע אמות פסולה. פחות מיכן כשירה:

6ת"ר בסוכות תשבו. ולא בסוכה שתחת הבית. ולא בסוכה שתחת האילן. אדרבה בסכות תרתי משמע. אמ' רב נהמן בסכת כת': העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל. ר' אליעזר פוסל. מפני שאין לה גג. וחכמים מכשירין. פי' ר' אליעזר סבר דומיא דאהל בענן. דכיון דלית ליה גג לאו אהל הוא. ורבנן סברי שיפועי אהלים כאהלים דמו: כמין צריף פי' כוך של ציידין. שאורבין בתוכו את העופות. ועשוי ככוורת שמשפעת והולכת שגגו וקירויו אחד או שסמכה לכותל. פי' היטה ראשי הקנים לכותל וראשו השני על הארץ. לפי שאין לה גג. שאינו ניכר מה הוא גג. ומהו הכותל. דאהל משופע לאו אהל הוא אלא אם כן יש בו טפח זקוף ושוה: הילכת' מאי. ת"ש דאביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה. א"ל כמאן כר' אליעזר. דאמ' כל היכא דלית ליה גג לאו אהל הוא. שבקת רבנן ועבדת כר' אליעזר. א"ל בריית' איפכא תניא. ר' אליעזר מכשיר. וחכמים פוסלין. א"ל שבקת מתניתין ועבדת כבריית'. א"ל מתנית' יחידאה היא. דתניא העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל. ר' נתן אומ' ר' אליעזר פוסל. לפי שאין לה גג. וחכמים מכשירין. פי' כילה הפרוסה סביב המיטה. ויוצאין מאמצע המיטה שני נקליטין. אחד למראשותי המיטה. ואחד למרגלותיה ונותן קלונסא מזה לזה ופורסין סדין עליו. והוא משפע וירד לכאן ולכאן. ולפי שאין לה גג טפח שוה לא חשיב אהל להפסיק בינו לסכך כשר. של סוכה: כמאן כר' אליעזר דאמ' אהל משופע לאו אהל הוא. בריית' איפכא תניא. מצאתי ברייתא שהמהפך שיטתו. ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין. לפי שאין לה גג. יחידאה היא מתנית'. דר' נתן קתני לה. דר' אליעזר פוסל אליביה והויא יחידאה. אבל חכמים שבדורו חלוקין עליו. ואומרי' ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלי'. וקיימ' לן כחכמים החלוקין עליו: שמעי' מינה מדרב יוסף דכילת חתנים שרי למיגנא בה בסוכה. דכיון דלית ליה גג לאו אהל הוא ולא מיחזי כסוכה שתחת הסוכה. ושמעי' מינה דסוכה דלית ליה גג ודעבידא כי צריפא פסולה. ושמעי' מינה. כילה דאית לה גג אסור למיגנא בה בסוכה. ואפי' למאן דאמ' סוכה דירת קבע בענן. אתי אהל עראי ומבטל דירת קבע. ואע"פ דפליג ר' יהודה ואמר לא אתי דירת אהל עראי ומבטל אהל קבע דתנן ר' יודה אומ' נוהגים היינו שהיינו ישינים תחת המיטות בפני הזקנים. סתמ' דמתניתי' דלא כר' יהודה. דתנן הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו. ותרגמ' שמואל במיטה שגבוהה עשרה טפחים. אלמ' אתא אהל עראי ומבטל אהל קבע. ותו ז'לקמ' משמע. דאסור לישן בכילת חתנים בסוכה. דאמרי' בהישן. רב שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגנא בכילתא בסוכה. משום בקי. קסבר מצטער פטור מן הסוכה. וטעמ' דפטור משום דקמצטער כי הוה גני. אבל אין מצטער אסור: ת': החוטט בגדיש לעשות סוכה אסור. חדא משום גזירת אוצר. וחדא משום תעשה ולא מן העשוי: פר"ת: ת':

7ת"ר מהצלת של חשיפה ושל גמי גדולה מסככין בה. קטנה אין מסככין בה [של קנים ושל חילת גדולה מסככין בה ארוגה אין מסככין בה] ר' ישמעאל בר' יוסי [אומר] משום אביו זו וזו מסככין בה. וכן היה ר' דוסא אומ' כדבריו. פי'. חשיפה. פביל. גמי. יונק. והן רכין הילכך סתם קטנה שבהן לשכיבה. לא שנא גדולה (ולא שנא קטנה). מעשה שרשרות שהוא עב ואינה חלוקה ולא שנא ארוגה שהיא חלוקה. והיינו דקת' גדולה מסככין בה. (והיא) קטנה אין מסככין בה. ואין חילוק בין גדולה לארוגה. אבל של קנים שהן קשים. וכן של חילת. לישקא. והקלה שלה עב. גדילה. מעשה עבות. וקליעה מסככין בה. ואפי' קטנה, דאינה לשכיבה. לפי שעבה ואינה חלקה. ועץ שלה קשה. ארוגה אין מסככין בה. דסתמ' לשכיבה. דלא היו רגילין לאורגה אלא לשכיבה שתהא חלקה ונוחה:

8ואסור להסתפק מעצי סוכה. דאמ' רב ששת משום ר' עקיבא מניין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה. ת"ל חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים (דברים טז). ותניא. ר' יהודה בן בתירא אומ' מניין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כן חל שם שמים על הסוכה. שנ' חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. י"י (ויקרא כג). מה חג לי"י. אף סוכה לי"י. פי' על החגיגה. לשם חגיגת שמים חל עליה. לאוסרה עד לאחר הקטרת אימורים. (דוכן) [דזכו] כהנים בתר הכי משלחן גבוה. כעבד הנוטל פרס מרבו. חג. חגיגה: ולא מיבעיא מעצי סוכה דאסור לאסתפוקי מינייהו. אלא אפילו תלא בה מגדי. נגד בה מאני אדעת' לאשפורה. אסיר לאסתפוקי מינייהו. דת"ר סיככה כהילכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים רימונים אפרסקין פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום האחרון של חג. ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו:

9פי' בקרמין. ציורין מעשה ארג כמו מעשה צבעונין שקורין אובריין. ובסדינין המצו"רין. שצורתם בולטת. כמו מעשה רוקם. או מעשה אורג. שקורין גונלשקש. יינות שמנים וסלתות. נתונים בכוסות של זכוכית לנוי. הכל לפי תנאו. וכגון [דאמר] איני בודל מהן כל בין השמשות של ערב יום טוב הראשון דתו לא חיילא קדושה עלייהו. והכי מוקי לה במסכ' (סוכה) [ביצה]. בהמביא עיטורי סוכה שנפלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטלן ממקומם. נפלו ביום טוב אסורין באכילה. ומותר לטלטלן. נפלו בחולו של מועד אסורין באכילה ומחזירין למקומן. ולמה אסורין באכילה מפני שהוקצו למצוה: אבל אם התנה עליהן מתחילה בשעה שתלאן ואמ' בשעה שארצה אטול מהן הרי זה מותר: ת'. ואו' רבינו אליהו זצ"ל. דלא מהני תנאה אלא לאותם שנפלו. משום דקשיא ליה דמוקי טע' בביצה משום מוקצה. וכשהתנה אזל ליה מוקצה ואית בהו משום בזויי מצוה. וכשנפלו מן הסוכה אזל ליה טעם דבזויי מצוה ושרו לגמריה: ת': תניא בתוספתא. אין נוטלין עצים מן הסוכה ואפי' ביום האחרון. ואם אמ' כל זמן שארצה אטול מהן הרי זה מותר. ת'. ורבינו אליהו ז"ל מוקי לה בסוכה נפולה או בשמיני עצרת דלית בה מצות סוכה ואין בה משום בזויי מצוה ולא מוקצה דלא אתקצאי לשבעה: ת': ר' אליעזר אומ' ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרי' אין לדבר קיצבה חוץ מלילי [יום] טוב הראשון. מאי טעמ' דר' אליעזר אמ' קרא בסכות תשבו שבעת ימים. תשבו כעין תדורו. מה דירה אחת ביום ואחת בלילה: אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה ורבנן כי דירה מה דירה איבעי אכיל איבעי לא אכיל. אף סוכה איבעי אכיל איבעי לא אכיל. אי הכי יום הראשון נמי. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק נאמ' חמשה עשר בחג המצות [ונאמר חמשה עשר בחג הסוכות], מה להלן לילי יו"ט הראשון לחובה. אף כאן לילי יו"ט הראשון חובה. והתם מנא לן. דכת' בערב תאכלו מצות. הכת' קבעו חובה: והלכה כרבנן. דאמרי' אין לדבר קיצבה. ת'. פי' ר"ת כלומ' יש אדם שלא יאכל ביום אלא פעם אחת. אבל ביום טוב ראשון חייב לאכול שתי פעמים אחת ביום ואחת בלילה: ת': ואם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אם ירצה יאכל בסוכה. אם ירצה יאכל חוץ לסוכה. או יתענה מכל וכל. חוץ מלילי יום טוב הראשון של חג שאינו רשאי להתענות אלא חייב לאכול. ובסוכה. מיכן ואילך רשות. והכי ילפי' לה בפ' בתרא דפסחים, ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת. גלי לן למימר דמה שביעי רשות. אף ששה ימים נמי רשות. לפי שהשביעי בכלל שבעת ימים תאכל מצות. ויצא מן הכלל. ללמד שתאכל מעות האמור בו אינו חובה. אלא אם באת לאכול תהא (אכילתו) [אכילתך] מצה ולא חמץ. ולא ללמד על עצמו יצא. אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כו'. והתם גופיה מנא לן. (דיליה) [ דלילה] הראשון מיהא חובה. בערב (תאכל) [תאכלו] מצות (שמות י״ב:י״ח). שנה עליו הכת' לקובעו חובה. תניא ר' אליעזר. אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה. ואין עושין סוכה בחולו של מועד. מ"ט דר' אליעזר אמ' קרא חג הסוכות תעשה לך וגו'. עשה סוכה לשם חג הראויה לשבעה בענן. ורבנן ההוא מאי קאמ'. אמ' רחמנא עשה סוכות בחג: והלכה כרבנן: ושוין שאם נפלה במועד שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד: פי' אין יוצאין מסוכה לסוכה. לאכול בזו ולישן בזו. או היום בזו ולמחר בזו. ואין עושין סוכה בחולו של מועד. מי שלא ישב בסוכה ביום טוב הראשון: עשה סוכה לשם חג של שבעת ימים: שמעי' מינה דאין עושין סוכה בחולו של מועד עד דאיכא לשבעה. וכיון דעבר ליה יום ראשון שוב אין יכול לעשות לשבעה. ושמעי' מינה דאין יוצאין מסוכה לסוכה לאכל בזו ולישן בזו. או היום בזו ולמחר בזו. דאם כן לאו סוכה לשבעה הוא אבל ודאי אם נפלה זו היא הראשונה ובאותה מודו תרוייהו שיכול לעשותה:

10תניא ר' אליעזר אומ' כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו. שנ' ולקחתם לכם ביום הראשון(ויקרא כג). לכם. משלכם. כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בסוכתו של חבירו. דכת' חג הסכות תעשה לך. משלך. וחכמים אומרי' אע"פ שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו. אבל יוצא הוא בסוכתו של חבירו. דכת' כל האזרח בישר' ישבו בסכות (שם). מלמד שכל ישר' ראויין לישב בסוכה אחת: והלכה כרבנן: פי' לכם. משלכם. להוציא את השאול ואת הגזול. כל האזרח בישר' ישבו בסכות כת'. דמשמע מינה סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה. ואי איפשר שיהא של כולם. דלא מטי שוה פרוטה לכל חד וחד. אלא על ידי שאלה: וכל אימת דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי. ואפי' עייל ונפיק עשרה זמני ביומא צריך לברוכי. לישב בסוכה. מנא לן. מתפילין. דתניא תפילין. כל זמן שמניחן מברך עליהן. דברי ר'. וחכמי' אומ' אינו מברך עליהן אלא שחרית בלבד. ואיתמר. אביי אמ' הלכה כר'. ורבא אמ' הלכה כרבנן. אמ' רב מרי בריה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמתנח להו מברך. אמ' מר זוטרא חזינא להו לרבנן דבי רב פפא דבל אימת דמתנחי מברכי. רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי להו מברכי:

11והילכת' [סוכה] ואחר כך זמן. ואע"ג דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. הכא שאני. לפי שזמן בא על שניהן על הקידוש ועל השובה: ואסיר למיקבע שעודתא לבר ממטללתא. דתנן אוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה. ודווקא אכילת עראי. אבל אכילת קבע בסוכה. וכמה אכילת עראי. כדטעים צורבא מרבנן ועייל לכלה. פי' בבקר בהשכמה כשהולכין לבית המדרש לשמוע דרשת מסכת כלה. או שאר דרשות. ודואג שמא ימשכו השמועות וטועם מלא פיו וסובל: ושוב מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל. (ג') [ולר"ג] שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה: תנא לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן. וכשהביאו לר' צדוק אבל פחות מכביצה. נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו. ש"מ פחות מכביצה לא בעי שובה. ולא בעי ברכה. הא בביצה בעי סוכה ובעי ברכה. וכל הני שבעה יומי מיבעי ליה לשווי סוכתו קבע. דת"ר כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע ואת ביתו עראי. כיצד. יש לו כלים נאים מעלן לסוכה. אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה:

12ת"ר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. והולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה. בין ביום ובין בלילה: פי' הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום. דכת' בסכות תשבו שבעת ימים כעין ישיבת ביתו. בשם שכל ימות השנה אינו נמנע מללכת בדרכים לסחורה. כך כל ימות החג שאינו יום טוב. לא הצריכו הכת' למנוע מללכת לדרכו. הולכי בדרך מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה. אע"פ שאין הולכים אלא ביום. משום דטרידי ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה. פטורין מן הסוכה:

13ת"ר שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי גנים ופרדסים פטורין בין ביום ובין בלילה: אמאי ליעבדן סוכה התם וליתבו. אביי אמ' תשבו כעין תדורו. רבא אמ' פירצה קוראה לגנב. פי' שומרי גנים ופרדסים אין זזין משם. כעין תדורו. כדרך שהוא דר כל השנה בביתו. הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור בו בסוכה עם מטתו וכלי תשמישיו ומצעותיו. ואינו יכול להביאם שם מפני הטורח. פירצה קוראה לגנב. משל הדיוט הוא. ואף כאן הגנב רואה אותו יושב בסוכה בלילה. והוא נכנס וגונב הפירות: חולים ומשמשיהן פטורין מן הסוכה: ת"ר חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חולה שאין בו סכנה. אפילו חש בעיניו ואפילו [חש] בראשו. אמ' רשב"ג פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר לי ר' יוסי בריבי לישן לי ולמשמשי חוץ לסוכה. פי' בריבי יוסי החכם וחריף בדורו. הוא יוסי בן חלפתא. רב שרא ליה לרב אחא בר דלא. למיגנא בכילתא במטללתא משום בקי. רבא שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגנא בר ממטללתא משום סירחא דגורנצא. רבא לטעמי' דאמ' רבא מצטער פטור מן הסוכה. פי' למיגנא בכילה. ואע"פ שיש לה גג. וגבוה עשרה. והרי הוא כאילו הוא חוץ לסוכה. משום בקי. צינצולש. סירחא דגורנצא. קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה. מצטער. שהסוכה מצערתו: כל שבעת הימים (עושה) עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. ירדו גשמים. מאימתי מותר לפנות הכלים. משתסרח המקפה. תנא המקפה של גריסין. פי' ממהרת להתקלקל בגשמים מעט: ת"ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ויצא חוץ לסוכה [ואכל אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד חוץ לסוכה] וישן אין מטריחין אותו לעלות עד שיעור ויעלה עמוד השחר. פי' לאפוקי אם הקיץ משנתו. בלילה אין מטריחין אותו. ואם עלה עמוד השחר ולא ניעור אין מקיצין אותו: וכי נפקי הני שבעא יומי בתר דגמר סעודתיה בסוכה מפיק להו מאניה מסוכה לביתיה. משום יקרא דיום טוב. ואי לית דוכתא לאותובי מאני אלא בסוכה פסיל לה ברובא ויתיב בה. (דת"ר סוכות) [דתנן סוכה] שבעה כיצד. (גמרו) [גמר] מלאכול לא יתיר סוכתו. אלא מוריד הוא הכלים מן המנחה ולמעלה משום כבוד יום [טוב] האחרון. והוינן בה. אין לו כלים. אלא במאי (בו) אישתמש. אלא אין לו מקום להוריד כליו מהו. רב חייא בר אשי אמ' פוחת בה ארבעה. ור' יהושע בן לוי אמ' מדליק בה את הנר. ולא פליגי הא לן והא להו. לבני מערבא דלית להו ספיקא דמערב יום טוב דשלימו להו שבעא יומי דסוכה לבתר דגמיר בה סעודתיה פוחת בה ארבעה. לדידן דאית לן ספיקא דשמיני איכא לספוקי בשביעי ובעי למיכל סעודתיה בסוכה. דקיימ' לן הילכת' מיתב יתבינן. ברוכי לא מברכינן. הוה ליה יומא טבא ולא איפשר למיפחת בה ארבעה מדליקי' בה שרגא. הא תינח סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא. סוכה גדולה במאי פסלינן לה. במאני דמיכלא דאמ' רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא. מאני משתייא במטללתא. והילכת' כרבא. (דאמ') שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה:

14עד כאן מן הילכות גדולות:

15אמ' רב גידל אמ' רב האי אפקותא דדיקלא מסככינן בה. ואע"ג דאגידא אגד בידי שמים לא שמיה אגד. פי' אפקותא דדיקלא. מוצא הדקל. כשהוא סמוך לקרקע יוצאין בה דוקרנים הרבה סביב סביב. ואע"ג דאגידי. (שבחוברים) [שמחוברים] ענפים האלה יחד. ודמה לחבילין דאמרן אין מסככין בהן. ואע"ג דאגיד להו איהו הענפים מלמעלה כדי להושיבם יחד. מפני שנוקפין למעלה ומתפצלין לכאן ולכאן ואין סותמין הנקב. אגד בחד לא שמיה אגד. כל דבר יחידי שהוא מחובר יחד האוגדו בפני עצמו אינה אגודה עד שיתן דבר אחר עמו ויאגדם יחד:

16אמ' רב חסדא אמ' רבא בר רב שילא הני דוקרי דקני מסככין בהן. ואעג"ב דאגידי אגד בידי שמים לא שמיה אגד. תניא נמי הכי קנים ודוקרנים מסככינן בהן פשיט'. אימא קנים הדוקרנים מסככין בהם: פי' דוקרי דקנים. כגון אפקותא דדיקלא. אלא שזה של קנים. ווה של דקלים. קנים ודוקרנים. משמע תרי מילי. אימא קנים של דוקרנים. שיוצאים בגזעם כמו דוקרנים הרבה. דוקרנים. כמו יחפור בדקר. פיילש בלע'. מסככין בהן. ולא משוינן להו כחבילים: אמ' רב חסדא אגד בחד לא שמיה אגד [שלש שמיה אגד] שנים. מחלוקת ר' יוסי ורבנן. דתנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהן שלשה גבעולין [ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה גבעולין]. שירין שנים. וגרדומין כל שהוא. פי לא שמיה אגד. לא לעיניין חבילים לסכך. ולא לעיניין אגודת אזוב. שלשה קלחים. שרשים. ובהן שלשה גבעולין. גבעול לכל קלח. גבעול הוא הקנה האמצעי שהזרע בתוכו כבקנבוס. ובפשתן. ר' יוסי אומ'. לקמיה מפר' ליה. לר' יוסי שלשה לעכב. לרבנן שלשה למצוה. שירין. אם נפל האחד לאחר זמן. שירין. כשירים בשנים. גרדומין כשמזין בו פעמים רבות מתוך שגבעוליו רכין משתברין. וכל שהוא המשתייר באגודה כשר. ובלבד שישתייר בכל אחד ואחד כל שהוא שתהא שם אגודתו קיימת. לפיכך יש להזהר שלא יסכך אדם בחבילי עצים וחבילי [זרדין]. ולא בשום דבר שהוא קשור יחד. כגון קנים וערבה. ואפי' שנים זה עם זה:

17ת"ר בסוכות תשבו. ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת הבית. אדרבה בסוכות תרתי משמע. אמ' רב נחמן בר יצחק בסכת כת': אמ' רב ירמיה פעמים ששתיהן כשירות. ופעמים ששתיהן פסולות. ופעמים שהתחתונה כשירה והעליונה פסולה. ופעמים שהעליונה כשירה והתחתונה פסולה: שתיהן כשירות. היכי דמי. כגון שהתחתונה חמתה מרובה מצילתה. והעליונה צילתה מרובה מחמתה. וקיימ' עליונה בתוך עשרים. שתיהן פסולות. כגון דתרויהו צילתן מרובה מחמתן. וקיימ' עליונה למעלה מעשרים: התחתונה כשירה והעליונה פסולה. כגון שהתחתונה צילתה מרובה מחמתה. והעליונה חמתה מרובה מצילתה. וקיימ' תרויהו בתוך עשרים: העליונה כשירה והתחתונה פסולה. כגון דתרוויהו צילתן מרובה מחמתן. וקיימ' עליונה בתוך עשרים: פשיט'. התחתונה בשירה והעליונה פסולה. אצטריכא ליה מהו דתימ' ניגזר דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. קמ"ל: פי' שתיהן כשירות. היכי דמי שהתחתונה חמת' מרובה מצילתה. דסכך (דירה) [דידה] כמאן דליתיה דמי. ותרווייהו מיתכשרן בסכך העליון. והוא דקיימ' עליונה בתוך עשרים לארץ. דהוי סכך כשר אף להכשיר התחתונה. שתיהן פסולות כו'. וקיימ' עליונה למעלה מעשרים לגגה של תחתונה שהיא קרקעית של עליונה: תחתונה כשיר' והעליונה פסולה. דסכך של עליונה לאו סכך הוא. ולא מיפסלא תחתונה משום סוכה תחת סוכה. ועליונה פסולה. משום דחמתה מרובה מצילתה. וכגון דקיימן תרוייהו בתוך עשרים לארץ. דאי עליונה למעלה מעשרים אף תחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. משום דסכך שהוא למעלה מעשרים אמה פסול הוא: אבל כי קאי בתוך עשרים לצטרף ולצטרף ובלבד שלא יהא צילתה מרובה מחמתה. דתיפסיל תחתונה משום סוכה תחת סוכה: