מחזור ויטרי, הלכות סוכה שנז

1שנז. ועמק סכות אמדד:

2תנו רבנן העושה סוכה לעצמו אומ' ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה: נכנס לישב בה אומ' ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר כגון למיעטרה ולמימך ביסתרקי מברך שהחיינו. ואם לאו משנכנס לישב בה מברך שתים. אחת אסוכה ברישא ואחת אזמן. והשתא דאמ' רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו כולהו אכסא דקידושא הילכך זמן בין עושה סוכה לעצמו בין עושה לולב לא צריך למימר. דסגי בדכסא: ת'. ובפ' לולב וערבה ה"ג. ואנן נמי כר' עבדינן. ומברכי' כל שבעה. ואע"ג דכחד יומא הוא. ובלולב נמי כל שבעה. ואע"ג דמדרבנן הוא מברכינן עליה. כי היכי דמברכי' בנר חנוכה ומקרא מגילה. דקים ליה רב ושמואל בחדא שיטתא. בלולב: כתב רש"י: ת': ת"ר בסוכות תשבו. אין תשבו אלא כעין תדורו. אמרה [תורה] צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. מיכן אמרו. היה לו כלים נאים מעלן לסוכה. אוכל ושותה בסוכה. ישן בסוכה. ומטייל בסוכה: אמ' רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא. כגון קידרי. ושפודי. ומגיסי. פי' קערות. לאחר שאכלו בהן צריך להוציאו חוץ לסוכה. משום מיאוס: מאני משתיא. [במטללתא] כגון גוסקי. וכובי וכסי ושרגא. פי' נר של חרס שקורין קרושייל. אמרי לה במטללתא. ואמרי לבר ממטללתא. ולא פליגי. הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה. ואיזו היא סוכה קטנה. כדתניא. מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כשירה. ר' אומ' פסולה. עד שיהא בה ד' אמות על ד' אמות. מאי טעמ' דרבנן. קסברי סוכת דירת עראי בעינן. וכי מחזקת ראשו ורובו ושולחנו שהו שבעת טפחים כשירה. ור' סבר סוכת דירה (עראי) [קבע] בענן. אי אית בה ארבע אמות על ארבע אמות דיירי בה אינשי. ואי לא לא דיירי בה אינשי: והלכת' כרבנן. דקיימ' לן הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו. והכי דרבנן פליגי עליה: ת"ר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ר' שמעון אומ' שלש כהלכתן ורביעית אפי' טפח. והלכה כרבנן. ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה: א"ר סימון א"ר יהושע בן לוי עושה טפה שוחק ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן. וכל פחות משלשה כלבוד דמי. פי' טפח שוחק. מודדו בד' אצבעות שאינן נוגעות זו בזו דהוי טפח ומשהו. ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת הדפנות ופחות מג' כלבוד. והויא לה כמחיצה של ד' טפחים ומשך סוכה קטנה שבעה טפחים נמצא רובו של דופן עשוי. רבא אמ' אינה ניתרת אלא בצורת פתח. היכי דמי צורת הפתח. קנה מיכן וקנה מיכן וקנה על גביהן. והכי קאמ' רבא טפח ששנינו בברייתא שמתיר בדופן שלישית אינו מתיר אלא א"כ עשאן לאותו טפח צורת פתח על פני כל הדופן כולה. כיצד קנה של חצי טפח אצל היוצא. וקנה של חצי טפח במקצוע שכנגדו. וקנה על גביהן. דהוה ליה כאילו הדופן כולו סתום. דפתח שיש לו צורת פתח סתימא מעליא היא: גרסי' בפ"ק דעירובין וזהו טפח שאמרו חכמים: איכא דאמרי אמ' רבא וניתרת נמי בצורת פתח. פי' משמע דטפח ששנינו היינו כדמפרש ר' סימון לעיל סתימת פתח אצל היוצא. ואתא רבא למימר דאם עשה צורת הפתח על פני כל הדופן בשני קנים כל שהן וקנה על גביהן קאי ליה במקום טפח ומכש¬ר לה כוותיה. דאו האי או האי מכשר. איכא דאמרי אמ' רבא וצריכא נמי צורת הפתח. פי' דתרוויהו בעינן טפח אצל היוצא . וקנה בזויות שכנגדו. וקנה על גביהן. מטפח זה לקנה של (זולת) [זוית]: רב אשי אשכח ליה לרב כהנא דעבד לה טפח שוחק וקעביד לה נמי צורת הפתח. א"ל למה ליה למר כוליה האי. ולא סבר לה מר להא דאמ' רבא וניתרת נמי בצורת הפתח. א"ל אנא כאידך לישנא סבירא לי' דאמ' וצריכה נמי צורת הפתח: וכן הלכה: ושחמתה מרובה מצילתה פסולה: ת"ר חמתה מחמת סכך פוסלת בה ולא מחמת דפנות. ר' יאשיה אומ' אף מחמת דפנות. הכא קת' ושחמתה מרובה מצילתה פסולה. הא כי הדדי כשירה. והתם קת'. ושצילתה מרובה מחמתה כשירה. הא כי הדדי פסולה. לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה. הא דקת' כשירה. הא כי הדדי פסולה. מלמעלה. מאי טעמ' דכל דמה שמעילאי שיעור זוזא. מתתאי שיעור איסתירא. הילכך בי הדדי פסולה. דהויא חמתה מלמטה טפי ממאי דהואי מלמעלה. והא דקת' פסולה. הא כי הדדי כשירה. מלמטה: ת"ר סוכת ג'נ'ב'ך'. סוכת גוים. סוכת נשים. סוכת (גנבים) [בהמה]. סוכת כותיים. סוכה מכל מקום כשירה. ובלבד שתהא מסוככת כהילכתה. אמ' רב חסדא והוא שעשוייה לצל. מכל מקום. לאתויי מאי. לאתויי הא דתנו רבנן. סוכת ר'ק'ב'ש'. רועים. קייצים. בורגנין. שומרי פירות. מכל מקום כשירה. פי' סוכת גוים שעשאוה לדור בה כל ימות החמה. סוכה מ"מ. ואפילו פחותה מאילו. אמ' רב חסדא האי כהילכתא דקא' הכי קא'. והוא שמסוככת יפה. דמוכחא מילתא שעשייתה הראשונה לצילתה היתה ולא לצניעותא בעלמ'. דאע"ג דסוכה לשם חג לא בענן. עשוייה לשם סוכה בענן. ולצל הוא (דמי) דמיקרייא סוכה שסוככת מן החורב: רועים שעושין סוכה לישב בתוכה מפני השרב ושומרים צאנם. קייצים. שומרי קציעות השטוחים בשדה לייבש. בורגנין. שומרי העיר. וכולן ישר' הם. אבל סוכה זו לא לשום חג נעשית: הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבם פסולה. שאין מסככין במחובר. דאמ' מר באספך מגרגך ומיקבך. בפסולת גורן ויקב הכת' מדבר. שמסככין בו. ואם היה סיכוך. הרבה מהן. או שקיצצן כשירה. הרבה מהן. פי' מבטלו ברוב. או שקיצצן. אף לאחר שסיככה בהן. ולא אמרי' תחילת עשייתה בפסול נעשית. זה (הכל) [הכלל] כל דבר המקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ אין מסככין בו. מנא הני מילי. כי אתא רבין א"ר יוחנן דאמ' קרא באספך מגרנך ומיקבך (דברים ט״ז:י״ג) בפסולת גורן ויקב לסיכוך הכת' מדבר. ורב חסדא אמ' מהכא. צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב (נחמיה ח׳:ט״ו):