מחזור ויטרי, הלכות תפילין מספר התרומה יא
מחזור ויטרי · Machzor Vitry, Laws of Tefillin from Sefer HaTerumah 511
Open in the reader →1תקיא. תפילין הקלף שכותבין בהן הפרשיות וגם הרצועות וגם עור הבתים צריך להיות מבהמה טהורה. או חיה טהורה. כדכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך. מן המותר בפיך. דהיינו בהמה טהורה או חיה טהורה. ואפילו על גבי נבילות. כדאית' פ' ח' שרצים. וגם צריכין עיבוד לשמם. כדרשב"ג. דאמ' ציפן זהב פסולין עד שיעבדם לשמם. וכדרבא דפרק נגמר הדין. וכר' אבהו דפרק הניזקין וצריך כתיבה לשם קדושה ולא סגי במחשבה. ואינו צריך עיבוד בעפצים. כמו שפירשתי בספר תורה. ושם פירשתי דין קלף ודוכסוסטוס. ותפילין אין כותבין אלא בקלף ולצד בשר. וקלפים שלנו יש להם דין קלף. וכותבין לצד לבן. ומשפט הדיו. ומשפט ארמנט מותר לתת בדיו שאין זה קנקנתום. וצריך לשרטט בתפילין ארבע שירטוטין סביב הגליון. ולא בין שיטה ושיטה. ומסרגלין בקנה. לאו למעוטי סכין. אלא למעוטי מטבע. ותולין דילוגים בתורה ואין תולין דילוגים בתפילין ומזוזה. כדאיתא בירושלמי פ"ק דמגילה. כל אלה משום דאמרינן במכילתי סוף פרשת בא אל פרעה. כתבן שלא כסדרן יגנזו. ואסור לאדם אחר להקרות לסופר אלא א"כ חוזר הכותב וקורא בפיו קודם שיכתוב: עד הנה פירשתי. גם בהילכות ספר תורה במקומו על ידי ראיות וטעמים באורך. וגם בהילכות ספר תורה מפורש יותר באורך עם קצת ראיות בקוצר: תפילין של ראש צריך לכתוב בעור קלף ולצד לבן. והארבע יכתוב בארבע חתיכות קלף לכתחילה. ואם כתבם בחתיכה אחת ארוכה כל פרשה בעמוד אחד יצא. ויתנם בעור אחד שיש בו דפוס ד' בתים ולא בד' עורות כל דפוס בית בפני עצמו: ותפילין של יד בעור קלף אחד לכתחילה. ד' פרשיות בד' עמודים. ואם כתבם בד' חתיכות קלף יצא. ויתנם בעור דפוס בית אחד. שהרי מי שיש לו שני תפילין של ראש טולה עור על אחת מהן לכסות הבדלת הבתים וכשירין לשל יד. אלמא כתבן בד' חתיכות יצא. וצריך לכתוב בימינו. ואיטר בשמאל העולם שהיא ימין אליו. ושולט בשתי ידיו יכתוב בימין לעולם. ואם נפלה טיפת דיו בחלל חי"ת או בי"ת או אות אחרת. ועתה אין שמה הראשון עליה. או ירך שמאל של מ"ם פתוחה נגע לשל תחתון ונעשה בכך סתומה. או רי"ש עשה דל"ת כל כי האי גוונא לא יועיל תיקון למחוק הטיפה ולגרור בתער דהוי כחק תוכות. ופסיל בין בספר תורה תפילין ומזוזה ובגט. דלא יועיל אחרי כן להעביר הקולמוס על האות לא לר' יהודה ולא לרבנן. דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה לשווייה אות לשמה. מ"מ לשווייה אות לא יועיל. וכל אות ואות צריכה להיות מוקפת גויל מד' רוחותיה ואם נגעה אות לחבירתה יועיל תיקון. ולא מיקרי חק תוכות. אבל בירושלמי מכשיר נגיעה אות לאות למטה. ופוסל נגיעה למעלה. ומסופק אם נוגעות באמצע. ואם יש נקב בקלף בחלל האות. אפילו הנקב ממלא כל החלל בשירה כדמוכח פ' קומץ. אבל בירושלמי דמגילה מצריך גויל סביב האות בפנים: וצריך להניח ריוח גיליון למעלה ולמטה כמו במזוזה. כמלא אטבא. ובימין מעט כדי לגול היקף. והשיטין לא יהיו אחת ארוכה ואחת קצרה אלא יעשם שוות. וצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בשיער של בהמה טהורה. וטוב לכרוך משיער שור. כדאיתא בשימושא רבא. ויש כורכין אחרי כן כל פרשה ופרשה לבדה בקלף קודם שיתנוה בדפוס הבתים: