מחזור ויטרי, סדר יום הכיפורים שנו

1שנו. אתה נותן יד לפושעים וימינך פרוסה לקבל שבים. ותלמדינו י"י אלהינו להתודות לפניך על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ותקבלינו בתשובה שלימה לפניך כאישים וכניחוחים בעבור דברי פיך ובעבור אמרתך כי אין קץ לאישי חובותינו ואין מספר לניחוחי אשמתינו. ואתה יודע שאחריתנו רימה ותולעה לפניך לפיכך הרבית סליחותינו. מה אנו. מה חיינו. מה חסדינו. מה צדקינו. מה מעשינו. מה כחינו. מה גבורתינו. מה נאמר לפניך י"י אלהינו ואלהי אבינו הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו. וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מעשינו תוהו וימי חיינו הבל לפניך. שכך כתוב ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל:

2אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך. כי מי יאמר לך מה תפעל ואם יצדק מה יתן לך. ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו: ותתן לנו י"י אלהינו את יום הכיפורים הזה קץ ומחילה לכל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם. ואתה ברחמיך הרבים רחם עלינו כי לא תחפוץ בהשחתת עולם. שנ¬' דרשו י"י בהמצאו קראהו בהיותו קרוב (ישעיה נה): ונ' יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל י"י וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח (שם): ואתה אלוה סליחות חנון ורחום. ארך אפים ורב הסד ומרבה להיטיב. רוצה אתה בתשובתן של רשעים ואי אתה חפץ במיתתן. שנ' אמי אליהם חי אני נאם י"י אלהים אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה: ונ' שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישר' (יחזקאל לג): כי לא אחפץ במות המות נאם י"י אלהים והשיבו וחיו (שם יח): כי אתה סולחן לישר' ומוחלן לשבטי ישורן ואין לנו מלך מוחל וסולח אלה אתה: אלהי עד שלא נוצרתי: כו':

3ושליח ציבור אומ' קדושה רבה למוסף: כבודו מלא עולם: ממקומו הוא יפן: פעמים. אחד הוא אלהינו: אדיר אדירנו: ימלוך: לדור ודור: ובכן. ובכן. ואז. אתה בחרתנו: יעלה ויבא. מחול לעוונותינו. ער תטהרו. וידוי. ובמקום אתה יודע. יאמר אתה נותן. עד השיבו וחיו: וקדשינו: רצה ומודים: וחותם ברכת כהנים. עד עושה השלום: קדיש כו': ותוקע תקיע אחת זכר ליובל. ועונין הציבור שבע פעמים י"י הוא האלהים. ת:

4שמעתי שתוקעין בארץ ישר' במוצאי יום הכיפורים. קשר"ק. אחר תפילת חול. לפי שכבר הבדילו. ובגולה שלנו לא נהגו אלא תקיעה אחת לזכר בעלמא. זכר ליובל. דאמ' בראש השנה פ"ק מראש השנה ועד יום הכיפורים לא היו עבדים נפטרי' לבתיהן. ולא שדות חוזרות לבעליהם. הגיע יום הכיפורים. תקעו ב"ד בשופר עבדי' נפטרין לבתיהן. ושדות חוזרות לבעליהן: ובעיר קולונייא נהגו העם קשר"ק. ואו' החזן והציבור עונין י"י הוא האלהים ז' פעמים. מפני [בגליון הכתב יד נכתב: (א) נכרת מכ"י.] מעט עולה לו משבעה רקיעים לאחר תפילה: ולפיכך אין נכון לומ' עד אחר תפילת ערבית שיש מקומות שאומר' אותו לאחר תפילה נעילה. ואין נכון שמלוים שכינה ויש להם עוד להתפלל: ואחר כך אומ' שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. פעם אחת. ויש אומ' אותו ג' פעמים. וטעם שניהם לא שמעתי. וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. פעם אחת. ויש אומ' ג'. וי"י הוא. ושמע. וברוך. הכל יאמרו בקול רם. ונעים זמירות ישר'. ואינו כאומ' מודים מודים. שמע שמע. דכיון דכת' בקרא י"י הוא האלהים. י"י הוא האלהים. בפרשת אליהו. אין לחוש: ת': החזן אומ' והוא רחום. ברכו. תפילת ערבית. כדרך כל השנה. ומתפללין י"ח. כסדר הברכות. אלא שמבדילין בחונן הדעת: אתה חננתנו: קדיש כו': ומבדיל על הכוס בורא מאורי האש. לאור ששבת. הם הנרות שדלקו כל היום בבית הכנסת. ולא נעשית בהם מלאכה: ואם מוצאי שבת הוא יאמרו ויתן לך. והקטן יאמר קדיש: והולכים לבתיהם לשלום. ויתענגו לאכול בשמחה כי כבר רצה האלהים את מעשיהם: אמ' שמואל מפני מה מברכין על על הנר במוצאי שבת מפני שהוא תחילת ברייתו. רב הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף במוצאי יום הכיפורים מברכין עליו מפני ששבת כל אותו היום: בבראשית רבה פ"ו: