מחזור ויטרי, פרקי אבות ג:ז
מחזור ויטרי · Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:7
Open in the reader →1ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו. וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך:
2במשניות כת' איש ברתותא. ובמכילתא בפרשת ויושע שנינו איש כפר תותא. ואלמלא שנקוד כך במשנה הייתי אומר שמכפר תותא הוה. וכן בדוד הוא אומר כי ממך וגו'. מקרא הוא בדברי הימים. כשהתנדב דוד ושרי ישר' הכסף והזהב לבית המקדש הודה להק' על רוב הנדבה. ואומר וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך. כלומר הדין עלינו לתת לך כי מברכתך נתת לנו וממנה נתנו לצורך ביתך. וכת' בתריה י"י אלהי אברהם יצחק וישר' אבותינו שמרה וגו'. כלומר שמור לבם של ישר' לעולם שיהו מזורזין ליתן לך ממה שנתת להם. כמו שהן עכשיו מזורזין לנדבת ביתך. נתנו. כמו נתננו:
3ר' יעקב אומ' המהלך בדרך ושונה. ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכת' כאילו מתחייב בנפשו:
4המהלך בדרך יחידי ל"ג. אלא אפי' בחבורה. ואפי' בעיר. ולא תפש דרך זה אלא מפני שאילו מצויין בדרך. ואדם עשוי להפסיק כדי להסתכל בהן ומפסיק משנה ששונה בה. ניר. משקצרו את התבואה מהפכין את הקרקע על ידי חרישה מפני שנשרשין העשבים שם ועכשיו מעלין שרשיהן. ומתייבשין שלא יגדלו עם התבואה. לשנה הבאה. והוא קרוי ניר. והוא שאמר הכת' נירו לבם ניר ואל תזרעו אל קוצים. וב' קורין להם קרדונש. ויש לועזין שנברא. מעלה עליו הכת' כאילו מתחייב בנפשו. הרי הוא כמי שמתחייב בנפשו. כלומר שאף בעון מועט כזה קרוב הוא להיתפש ולהתחייב בו. הואיל ופסק מדברי תורה לעסוק בשיחת חולין. שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח שרש רתמים לחמם. שנשרפים בגחלי רתמים בגהינם. אותם שפוסקין מדברי תורה שניתנו בלוחות. עלי שיח בשביל שיחת חולין. שורש רתמים לחמם. שמאכילין אותן גחלי רתמים. יינבראי. והרי כאן (בית) ב' פורעניות מרירת עשב המר. ושריפת הנשמה. ולאו מקרא דייק גחלי. אלא שסתם מאכלם של רשעים בגהינם הם הוא כגחלים: הקוטפים. לשון וקטפת מלילת. לא תבצר. מתרגם לא תקטוף: ויש אומרים לכך נקט גחלי רתמים. שמשפט רשעים בגהינם יש מהן כי תולעתם לא תמות. ואשם לא תכבה. כדאמר בארבעה ראשי שנים. ואפי' לאותן שתכבה אשם. שוהא מיהא לכבות. וגחלי רתמים שוהין לכבות. כדאמר בבבא בתרא בהמוכר את הספינה. אמר רב אשי (אישתבע) [אישתעי] לי רב הונא בר נתן כו'. ואין לומר דהא עלי שיח מתפילה קאמר דאטו משום דפוסק מדברי תורה להתפלל ידון בגחלי רתמים נהי דלאו שפיר עבד ותפילתו תועבה מיהו אין מאכילין אותו גחלי רתמים. הילכך על כורחא עלי שיח. שיחת חולין קאמר. וחס ושלום לא דיבר הכת' בדבר כזה. לפיכך הוא אומר כאילו מתחייב בנפשו. ולא נתחייב ממש. דהוה ליה למימר הרי זה מתחייב בנפשו. ויש לפרש. לפי שנאמר ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וכת' בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך. שכל זמן שאין אדם מסיח עצמו מדברי תורה תורתו משתמרת עליו. וזה הואיל והסיח דעתו ממנה קרוב היה להתחייב בנפשו. משום שכת' התעיף עיניך בו ואיננו. ואית דגרס הרי מתחייב בנפשו. כלומר מסתכן בעצמו. שמאחר שפסק מדברי תורה ניתנה רשות לשטן להזיק: