מחזור ויטרי, פרקי אבות ד:יט

1שמואל הקטן אומ' בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו: מלמד שמוחלין לו כל עונותיו: אלישע בן אבוייה אומ' הלמד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש, והלמד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק: ר' יוסי בר' יהודה איש כפר הבבלי אומ' הלומד מקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגיתו, והלומד מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן:

2בנפול אויבך. מקרא הוא בספר משלי. כיוצא בו לעיל ואל בינתך אל תשען: אל תשמח. כנגד בני אדם השמחים בתקלת חביריהם היה רגיל לומר מקרא זה לקיימו בידם. כאותו שהיה קורא למעלה א"ר ינאי מאן בעי חיי כמו שפירשו חכמים ביבמות ובמדרש ויקרא רבה שאמר עליו ר' ינאי שקיים מקרא זה בידו מי האיש החפץ חיים. וגו'. ואע"פ שהיה בקי בו קודם לכן כל אדם דזיל קרי ביה רב הוא, להודיע ולהוודע ולהזהיר העולם היה רגיל לאומרו. וכן זה או' יש לומר שהמקרא זה אינו מדבר אלא בשני בני אדם ששונאין זה את זה בעסק העולם. ושמואל אמרו כנגד שני תלמידי חכמים שנתרוצצו זה עם זה בדבר הלכה. שלא ישמח למפלתו. ולא ישתדל לראותו. ושנקרא שמואל הקטן לפי שהיה מקטין עצמו. כאותה ששנינו שממינו שביקשו להספידו אי חסיד אי עניו. בפ"ק דסנהדרין ובסוף סוטה. ובתלמוד ירושלמי מפרש שהיה מעט קטן משמואל הרמתי. שאף הוא נתנבא בשעת מיתתו וראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך: אלישע בן אבוייה. נ"ל הכותב אלישע בן אבוייה הוא אחר. כדאמרי' באין דורשין. וקודם שיצא לתרבות רעה נאמרה. או אפי' לבתר דנפקי. ומי שסידרה רימון מצא תוכו אבל קליפתו זרק. הלמד ילד. בעודנו ילד. כדאמרי' אי זכאי גמירנא מעיקרא. והא גמרה. נפקא מינה לגירסא דינקותא לדיו כתובה על נייר חדש. הוא אותו קלף שעושין הקלפים. ובתשובות הגאונים מצאתי הוא אותו שעושין מן צמר גפן שנקרא קיטון ב'. שכורכין בו שירים הבאים מארץ ישמעאל. ועודנו חדש. הדיו נדבקת בו ועומדת ימים רבים כתיבתו. וקורין אותה קאגד. והלומד זקן. כשהוא זקן. שלא למד בנערותו. ומשהזקין בא ללמד. על נייר מחוק שכתבו בו כבר ונמחק. דמובלע הוא ועומד מן הכתיבה ראשונה ולפיכך אין כתיבתו עומדת לעד. וכן מוכיח אצל הוצאה במסכת שבת. וכן בגט פשוט. הוא על הנייר ועדיו על המחק. וכן אדם שמפנה לבו לבטלה. ונותן מחשבותיו לדברים בטלים. ומייאש את עצמו מלעסוק בתורה. אם בא לחזור וללמדה בעת זקנותו. אינה עולה בידו שכבר נתייאש ממנה. וקשה היא משלא למדה מעולם. וזהו שאמרו מיגמר בעתיקא קשה מדחדתא. וסימנין טינא בר טינא. והוא שפירשו חכמים. אם שכח תשכח. אם שכח בחדש תשכח בישן. ואם שמע תשמע. חיי ואם שמע בחדש תשמע בישן. מחוק כגון והמוחקו דאבות מלאכות. וכגון מחק דמידות. דבבא בתרא. פ' המוכר את הספינה. ועל שם שסתמו מחליק נקרא מחקא בלשון ארמי. כמו שפירשו חכמים במסכת מגילה. נייר. מחקא. אצל אין כותבין כו'. מפני שמחליקין אותם בשעת כתיבתם. עשייתם: קהות. לשון ושני הבנים תקהינה. ענבים שלא בישלו כל צרכם. ולשותה יין מניחו. ועוד דומה לשותה תירוש מגיתו. חדש. ועודנו בגת. שלא החמיץ שהוא מתוק וקשה ללב. וכל שכן שהשותה יין של ענבים קהות שהוא חמוץ שקשה ללב. וגם לשתותו. כך התלמידים תלמודם קשה שלא שימשו כל צורכם. ולא הבינו בטעמי של דבר. והלמד מן הזקנים. הם שנו ושילשו והבינו כל הטעמים. והלמד מהן דומה לאוכל ענבים בשולות שנתבשלו. ושותה יין ישן. שהוא טוב ובריא לגוף ומתיישב על הלב: