מחזור ויטרי, פרקי אבות ד:ד
מחזור ויטרי · Machzor Vitry, Pirkei Avot 4:4
Open in the reader →1ר' יוחנן בן ברוקה אומ' המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם: ר' ישמעאל אומ' הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות: ר' צדוק אומ' אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לאכול מהן. וכן היה הילל אומ' ודאישתמש בתגא חלף הא כל הנאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם:
2המחלל שם שמים בסתר. שעבר עבירה בסתר שאילו היתה גלוייה לעולם היה בה חילול השם. כגון שזה העובר עבירה הוא תלמיד חכם והבריות למידין ממנו. נפרעין ממנו בגלוי כדי לפרסם את חניפותו. כדכת' ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול וגומ': ע"א המהלל שם שמים בסתר. שעובר עבירה בסתר. הק' פורע ממנו בגלוי. שעושה בו דבר שמודיע לכל שהוא עבר עליה ומגלה חרפתו כדכת' בדוד הנני מקים עליך רעה וגומ'. ושכב עם נשיך לעיני (כל נגד) השמש הזאת. כי אתה עשית בסתר (עם אשת אוריה) ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש: אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם. כלומר שוגג ומזיד חשובים הם דבר אחר אצל חילול השם. כי כשם שנפרעין ממנו פירעון אם הזיד בחילול השם. כך נפרעין ממנו אם שגג בחילול השם. וכמו כן מצינו אצל דבר אחד שהמזיד ושוגג שוין אין עושין לו כחנווני המקיף אלא נפרעים ממנו מיד. ופר"ח התם. תנן התם בפרקי אבות. וזו היא דר' יוחנן בן ברוקה: חילול מפורש בפ' אחרון דיומא היאך הוא. דאמר רבא היכי דמי מחלל. כגון אנא כו'. שכשרואים תלמיד חכם שעושה דבר שאינו הגון הבריות מליזות ואומרות חבל על כל הלומד תורה שאינו לומד מתוכה אלא דברי תפלות. ראו פלוני שלמד תורה כמה מעשיו מכוערים. ונמצא נוהגין בדברי על ידו חילול ובזיון. ולפיכך עשה בחילול השם שוגג כמזיד עונשו ממנה. שמצינו בפרשת דברי ירמיה שתים שאלתי מאתך וגו'. שנייה קשה. שמצינו שויתר הק' על ע"ז ולא על חילול השם. שנאמר ואתם בית ישר' וכו' גלוליו לכו עבדו. מה כת' שם לא תחללו עוד: וקשה חילול השם ממזיד. דמזיד אפשר בצינעה בתוך ביתו. והילכך פירעון דידיה נמי הוי חמר ממזיד. שמחמירים עליו את דינו מן השמים שהרי העולם תועים על ידו. ע"א אחד בשוגג. כלומר אם עשאה בשוגג גובה ממנו כעניין השגגה. כד"א מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלאה מפני שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר. וכי משוא פנים יש בדבר. כלומר למה ניצולו הואיל והשתחוו יהו כלים לגמרי. ואמרי' הם לא עשו אלא לפנים. מפני אימתו של נבוכדנצר. ולא מפני שכוונתם לכך. ואף הק' לא עשה עמהם אלא לפנים. ובאותו עיניין שחטאו פרע עמהם. והיינו פירעון דשוגג. ולכתחילה הראה להם כאילו רצונו לכלותם. ואחר כך הצילם מידו. ואחד במזיד. כלומר אם עשה העבירה במזיד גובה המקום ממנו בפירעון גמור בגלוי. חילול השם היינו נמי מזיד. אלא שבלבד המזיד יש בו חילול השם כאשר אפרש, פ"א אחד שוגג. בתלמיד שלמד ומזלזל בה: על מנת ללמד שאין דעתו לקיים לפי שאינו יכול. או אפי' יכול אינו עושה אלא לעשות לו שם על מנת שיקראהו ר'. ללמוד וללמד. ולא יותר. מספיקין בידו. מן השמים נותנין לו ספק אף לעשותה, שהמעשה עיקר. כמו שמצינו בפ"א לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה: אל תעשם עטרה. שלא תלמוד דברי תורה על מנת להתגדל ולהתגרד ולהתעטר בהן: אלא הוי מלמדה לשם בוראך. וסוף הכבוד לבא. ולא קורדום. הוי מלמד אותה לאחרים ולא תטול שכר עליה. ואל תעש עצמך כפועל הנשכר. לחטוב עצים בקרדומו. ולאכול מיגיע כפיו. וטעמו של דבר מפורש בנדרים פרק אין בין. כדכת' ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים באשר ציוני ה' אלהי. מה אני למדתי בחנם אף אתם בחנם תלמדו. למדנו שאסור עליה ליטול שכר. ועוד כת' אמת קנה ואל תמכור: ואת אשר נהגו ליטול שכר. שסמכו על מה שמצינו באגדה. שאין זה אלא שכר ביטול. אבל שכר תורה אין כל בריה יכולה לשער. ומ"מ מלמדי תינוקות של בית רבן מותרין. כדמפורש באין בין המודר. שאין נוטלין אלא שכר שימור ושכר פיסוקי טעמים. וכן היה אומר. כבר פירשנו למעלה דבריו של הילל. והכי קאמר ודאישתמש בתגא. שמקבל שכר לימוד כתר תורה. חלף. עבר שכרו לעתיד. ושוב אין לו שכר אחר מכיון שנוטל עכשיו: ור' אלעזר בר' צדוק הביאם ראייה לדבריו. שמדברי הילל למדנו שכל מי שיש לו הנאה בדברי תורה נוטל חייו מן העולם: שאינו מאריך ימים אחרי כן. הניאות. כמו הנשים ניאותות בהן. ומאי ניאותות. רוחצות. וכמו שברא את אילו בעולמו לתנאות מהן בני אדם. ועד שיאותו לאורן. בנר של הבדלה: