מלבי"ם על דברים כא:יח

1[ל] כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. היל"ל כי יהיה סורר ומורה, דהא ידעינן שי"ל אב ממ"ש איננו שומע בקול אביו. ופי' חז"ל שבא לדייק שהאב צריך שיהיה איש ולא בן והבן צריך שיהיה בן לא איש, ששמות אלה בדיוק מציין בשם איש את הגדלות ובשם בן מציין הצעירות (כמ"ש באה"ש כלל רנ"א ורס"ב), אולם אחר שהקטן פטור בכ"מ בע"כ ששם בן מציין אחר שנעשה גדול, והוא איש בן ר"ל איש צעיר וכאלו אמר וכי יהיה לאיש, איש בן סורר, כמ"ש דוגמא לזה ויקרא (סי' רח) ובסנהדרין (דף סח ע"ב) דקדקו עוד בזה:

2[לא] סורר ומורה . לדעת חז"ל סורר קרוב עם סור שסר מדרך הישרה ועז"א סורר שוטה (בשי"ן שמאלית) וכן ת"א בר סטי. ומורה פי' שאחר שסטה מדרך הטוב מורה לעצמו דרך רע, ובעבור הרע הזה נדון ע"ש סופו. ועז"א בשביל שאכל וכו' [והגר"א מחק מכאן כל המוסגר בב' חצאי עגול וגרסו בסי' לה]: אולם באשר כתוב שני פעמים סורר ומורה [ועז"א סורר ומורה שני פעמים], דרש שא' משמעותו שסורר מדברי אביו שהוא מוליכו בדרך הטוב ומורה [מלשון מרי] על דברי אמו שהיא רואה מעשיו ומוכחת אותו, ועוד שסורר מדרך התורה ואף שהנביאים מוכיחים אותו הוא ממרה ומורד על דבריהם, ומ"ש עוד הפעם בננו זה סורר ומרה שזה נא' אחר שהלקהו בפני הדיינים פי' סורר שסר מדברי העדים ומורה היינו שממרה על דברי הדיינים שע"ז יצדק מרי ומרידה (ומ"ש לא בשבת מחקו הגר"א) ומ"ש א"ר יאשי' מובא בסוט' (כה) וסנהד' (פ"ח):

3[לב] איננו שומע בקול אביו . מפרש אח"כ איננו שומע בקולנו זולל וסובא. ומ"ש ר"י בר"י אומר כן הגיה הגר"א ממשנה דסנהדרין (דף עא):

4[לג] ויסרו . פעל יסר במובנו המדוייק הוא ע"י הכאה כמ"ש (משלי כ״ג:י״ג) אל תמנע מנער מוסר וגו' אתה בשבט תכנו, ובודאי אינו מדבר ממין זה מן המוסר שזה פשיטא שהלא מצווים לשחרו מוסר כמ"ש יסר בנך ויניחך, רק מדבר ממין המוסר שנאמר במוציא ש"ר ויסרו אותו שהוא בב"ד ואיכותו מפורש גבי עדים זוממין והפילו השופט והכהו לפניו ואם אז לא ישמע אליהם ותפשו בו כו', ואז נידון בב"ד של כ"ג: