מלבי"ם על ויקרא, צו קטו

1ואם נדר או נדבה זבח קרבנו וכולי: כבר בארתי ( בסימן קיב ) שלא בא פה ללמד על אכילת תודה ושלמים לבד רק על כלל הזבחים. שמהן כתודה ומהן כשלמים. ולכן הוסיף בכל אחד שם הסוג 'זבח'/'קרבנו', כמו שבארנו שם באורך. וזהו שאמר [במשנה ו'] בא ללמד על הנאכלים וכולי. וכבר בארנו שכל שבא לפעמים דרך חובה יש להיות דומה לתודה. ולפי זה חגיגה הבאה ברגל ושלמי שמחה שהן מצוה - יש לומר שדומים לתודה. אך אם כן למה כתב פה "אם נדר או נדבה"? היה לו לומר "ואם שלמים מקריב" אחר שכולם חוץ משלמים נאכלים ליום אחד. ועל כרחך יש עוד נדר ונדבה שנאכל לשני ימים. ומרבה מן "נדר" חגיגת המועד שהוא חובה ובאה בנדר, ומן "נדבה" מרבה שלמי שמחה שמביאם לשמוח מנדבת לבו. וכבר בארנו באילת השחר ( כלל נג ) שהשם הבא דרך תנאי עם מלת "אם" לא בא בצמצום. כשאמר "אם נדר או נדבה" היינו כל נדר או נדבה שיהיה, וממילא כולל אף חגיגה הבא שלא בזמנה ואף שלמים הבאים לאחר המועד לתשלומין. וזהו פירוש [משנה ו'] . [ ומה שכתב "חגיגה הבאה מחמת פסח" יש למחוק דהא יליף לה ממקום אחר ]. ואמר [במשנה ז'] מובא בפסחים (דף עא.) , שמה שכתוב (דברים, טז) "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר" מדבר בחגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד (שמה שכתב "אשר תזבח בערב" היינו חגיגת י"ד שנזבחת בערב עם הפסח). יכול ליום ולילה? תלמוד לומר "ביום הראשון לבקר" שפירושו ביום הראשון של יום טוב לא ילין עד בקר שאחריו. ומקשה או אינו אלא בקר ראשון? – פירשו בגמרא שהקושיא הוא דלמא בשתי חגיגות הכתוב מדבר, אחד חגיגת י"ד ואחד חגיגת ט"ו, זו לבקרה וזו לבקרה. רוצה לומר שמקשה דלמא פירושו לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב (שהוא חגיגת י"ד) ואשר תזבח ביום הראשון (שהוא חגיגת ט"ו) לבקר - ר"ל כל אחד לבקר שלו. על זה משיב מה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים חוץ מזו ת"ל נדר וכולי – רוצה לומר אם כן לא משכחת שום חגיגה הנאכלת לשני ימים, וכבר רבינן ממה שכתוב "נדר" - "אם נדר או נדבה", דיש חגיגה הנאכלת לשני ימים. ואמר [במשנה ח'] שמה שכתוב 'זבח' – שבא לרבות יתר זבחים, מרבה תמורות וולדות. ובמה שכתב "קרבנו", שהיה צריך לומר "מקריב" בפעל [ כמו שכתבנו כלל זה ( ויקרא סימן סא ), ובארתי שם שכל מקום דכתיב "קרבנו" בא לדרשה, עיי"ש ] בא לרבות בכור ומעשר שהוא קרבן מכבר מעצמו. [בספרים שלנו כתובים הדרושים בטעות]. ואמר [במשנה ט'] שממה שהוכפל דבר זה בפר' קדושים בא ללמד שאף תחלת זביחתן לא יהיה אלא על מנת להיאכל ליום אחד. ואמר [במשנה י'] ממה שכתוב "זבח שלמים" בא להורות שכן הדין ביתר זבחים שדינם כשלמים להיאכל לשני ימים, שהוא הדין שתהיה הזביחה על מנת כן. וכבר בארנו זה היטב למעלה ( סימן קיג ).