מלבי"ם על ויקרא, ויקרא קסג

1ושחטו פתח אהל מועד: בשלמי בקר כתיב "וּשְׁחָטוֹ" (ויקרא ג, ב), ובשלמי כבש כתיב "ושחט אותו" (ויקרא ג, ח), וכן בשלמי עז כתב "ושחט אותו" (ויקרא ג, יג). וכבר בארנו (באילת השחר כלל קנ) כי דרך הלשון לציין גוף הפעול על ידי אות הכינוי, וכל מקום שיציינו על ידי מלת "אותו" בא לדייק ולמעט זולתו. ואם כן במה שכתוב שתי פעמים "ושחט אותו" תחת "ושחטו" בא למעט. ואמרו חז"ל בספרא (מובא בספרי פר' ראה סימן עה ובקידושין (דף נז:)) שזה משום דכתב בפר' ראה "כי ירחיב ה' את גבולך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר...כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה'..וזבחת מבקרך ומצאנך..כאשר צויתך ואכלת בשעריך..רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום וכולי". ודרש ר' ישמעאל (בספרי שם ובחולין דף יז) שמה שכתוב "כי תאוה נפשך" בא להתיר להם בשר תאוה (שבמדבר היה אסור לשחוט בהמה תמימה חוץ לעזרה כמו שכתוב "אשר ישחט..ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכולי" (ויקרא י״ז:ד׳)) ואמר שבארץ – אחר שיתרחקו מן המקדש – הותר לזבוח בשר תאוה. ואחר שאמר "כי ירחק ממך המקום..וזבחת" משמע שלא יזבח רק בריחוק מקום, רוצה לומר חוץ לעזרה, לא בקירוב מקום כמו שכתוב "רק קדשיך תשא ובאת". וזהו שאמר פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה. אמנם משם אין מבואר רק בתמימים שרק בהם נאסר בשר תאוה ובהם דבר הכתוב. מנין אף בעלי מומין? לכן אמר בשלמי כבש "ושחט אותו" – לא זולתו. ומנין לאסור החיה? לכן אמר בשלמי עז שנית – "ושחט אותו". ומנין לאסור העופות שאינם בשחיטה (כי סבירא ליה כמאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה, כן פירשו הרשב"א בקידושין)? אומר שזה מוכח מן "ושחטו" שבשלמי בקר, שרק דבר שיש בו שחיטה יהיה "פתח אהל מועד". (כפי דברי המפרשים אתמעיטו ג' מיעוטים מג' פעמים "ושחטו..ושחט אותו..ושחט אותו". ואנכי נטיתי מדבריהם כי כינוי "ושְחָטוֹ" אינו מיותר, רק שעוף נלמד מגוף הפעל "ושחט" אחר שאינו בשחיטה. ובספרי שם כתוב יכול אף חיה ועוף? תלמוד לומר "אותו" – הוא סבירא ליה דיש שחיטה לעוף מן התורה ואתרבי חיה ועוף ממיעוט אחד ובעל מום ממיעוט אחד, וזה ראיה כדברי. וצריך לומר בספרי תלמוד לומר "ושחט אותו לפני אהל מועד"). ובאר (במשנה ט) שממה שכתוב "וזבחת מבקרך ואכלת" מבואר שאם זובח בקירוב מקום, רוצה לומר חולין בעזרה – אסורים באכילה. וממה שכתוב "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" (ולא אמר "תשליכנו", שכבר בארנו שהכינוי הדבק למלת "את" בא למעט תמיד) דרשו שרק בשר בשדה שכולל כל בשר שיצא חוץ למחיצתו (כמו עובר שהוציא ידו בעת שחיטת אמו כמ"ש בחולין (דף סח), ובארנו טעם דרוש הזה במקום אחר) – רק אותו תשליך לכלב ולא בשר שנכנס לפנים ממחיצתו שאסר גם בהנאה.