מלבי"ם על ויקרא, ויקרא רסד

1אשר חטא בה: מלת "בה" מיותר דהיה לו לומר כמו שכתוב בחטאת יחיד "חטאתו אשר חטא". ומבואר אצלינו בכל מקום, שהכינוי הנוסף על השם בא להוראה מיוחדת. וכבר בארנו למעלה (סימן קצד) ששימוש הב' הבא על פעל 'חטא' מציין הדבר שבו חטא. וכן פה מציין שצריך שיחטא בה, לא בזולתו. ר"ל שיתכוין אל דבר הזה, לא אם התעסק בדבר אחר ונזדמן לו דבר זה. ובזה מודים ר' יהושע ור' אליעזר. רק ר' יהושע מדייק מה שכתוב "או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה", משמע שזה תנאי גם אל הידיעה שצריך שידע בבירור את החטא שבו חטא, לא אם אינו יודע במה חטא אף על פי שיודע שחטא. ולכן אמר בספרא (מובא במשנה וגמרא דכריתות (דף יט.)) דאם אשתו נדה ואחותו עמו בבית (וחטא באחת מהן בשוגג) ואינו יודע באיזה מהן. וכן בשבת ויום הכפורים ובחלב ונותר – פוטר ר' יהושע אף על פי שממה נפשך חטא, דבעינן שידע "אשר חטא בה". ור' אליעזר חולק וסבירא ליה שמה שכתוב "אשר חטא בה" אינו תנאי גם אל הידיעה, רק אל החטא; לאפוקי מתעסק. [וזה כוונת משנה ו' וז'] . ואמר[במשנה ח'] שעל מ"ש התנא קמא שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות (עי' תוס' שבת (דף קיד.) ד"ה חלבי שבת) משיב ר' יוסי דבזה גם ר' אליעזר מודה שאינו חייב חטאת דכיון דבין השמשות - ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה, ספק מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה - יש להסתפק שמא עשה המלאכה מקצתה בשבת ומקצתה ביום הכפורים ואין מצטרפין למלאכה אחת [ולית ליה לר"י הא דתנן (שבת (דף קה.)) ר' אליעזר אומר האורג ג' חוטין בתחלה וא' על האריג חייב – כך פסקו בגמרא כריתות (דף יט:)] רק שעשה המלאכה ביום ואינו יודע אם בשבת אם ביום הכפורים. או שאינו יודע מעין איזה מלאכה עשה. למשל, אם זרע או קצר. בזה פליגי. והנה לדעת ר' יוסי אף על פי שר' יהושע פוטר בזה מחטאת, מחייבו באשם תלוי, וכמו שמובא בתוספתא בפירוש. ועל זה חולק ר' יהודה וסבירא ליה דלר' יהושע פטור גם מאשם תלוי. וטעם פלוגתתן לענין אשם תלוי מבואר בספרא לקמן (פרשה יב מ"ד) ויבואר שם (סימן שסא). [באור משנה ט'] . ואמרו ר' ישמעאל ור' שמעון שזורי שלא פליגי ר' אליעזר ור' יהושע רק על דבר שהוא משום שני שמות כמו כל הני דחשיב במשנה ו'. אבל על דבר שהוא משם אחד כגון שהיו לפניו תאנים שחורות ולבנות ולא ידע מאיזה מהם לקט - כולי עלמא מודים דחייב. והגם שגם התנא קמא באר כן פלוגתתן בשני שמות, הוא לא באר זה רק לענין שידע במה חטא, שפליגי ר' אליעזר ור' יהושע. ור' ישמעאל ור' שמעון שזורי קמ"ל שגם בענין מה ששניהם מודים שפי' "אשר חטא בה" שיתכוין לחטא בה לא בזולתה, ואם כיון לחטא זה ועלה בידו חטא אחר פטור לכולי עלמא – זה רק בשני שמות, לא בשם אחד. וזהו שאמר לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב - רוצה לומר בין על ידיעה בין על החטא. [באור משנה י'] . ור' יהודה סבירא ליה דלענין שעת החטא פליגי גם במין אחד כגון נתכוון ללקט תאנים ולקט ענבים [צ"ע על רש"י שפירש במשנה שתאנים וענבים שני שמות וזה רק להוה אמינא של הגמרא שם, לא למסקנא] או שחורות ולקט לבנות. לר' אליעזר חייב ולר' יהושע פטור. (ובכל זה, בנתכוין ללקט תאנים שחורות מאילן זה ולקט שחורות מאילן אחר גם ר' יהודה מודה דחייב). ובגמרא (שם) מפרש דמיירי באבד מלקט מלבו או הקדים המאוחר, עיי"ש, דאי לאו כן לכולי עלמא מתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה. ור' יהודה עצמו(?) מתמה אם פטור ר"י בהאי גונא (כן גירסת הקרבן אהרן. והרמב"ם בפי' המשניות גרס שר' שמעון מתמה. עיי"ש), על פי זה שואל אחר שלר' אליעזר גם בהאי גונא חייב למה נאמר "בה"? ומשיב פרט למתעסק גמור – שהיה כוונתו ומחשבתו לדבר אחר; מה שאין כן באבד מלקט מלבו שנעשתה כוונתו. ולי נראה שלר' אליעזר ממעט מתעסק בשגגות אחרות כמו שוחט בחוץ שנתכוין לזה ושחט אחר. כי בשבת תיפוק ליה דלמאכת מחשבת אסרה תורה, ובחלבים ועריות חייב שכן נהנה. [ומה שאמר "כיצד? שתי נשיו נדות וכולי" צריך עיון דאיך פטר בה ר' יהושע דהא בעריות חייב מתעסק לכולי עלמא. ונראה דלא גרסינן ליה. ואי גרסינן ליה צריך להוסיף מלת "חייב" - "שתי נשיו נדות...חייב. תאנים וענבים וכולי". [?] נהנה יש בזה בשטות הגמרא ורש"י ותוס' פלפולים שונים ושיטות מחולקות, ולא רציתי להאריך בל אצא ממטרת החבור הנוכחי.]