מלבי"ם על ויקרא, ויקרא צ
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Vayikra 90
Open in the reader →1[הערה: איך מוכח מן "והקטיר" דאם הבדיל כשר? והמפרשים יאמרו דוי"ו קדריש, וזה דבר שאין לו שחר.] ולא יבדיל והקטיר אותו הכהן: כפי חוקי הלשון וגדריו מלת "אותו" מיותר שהיה לו לומר "והקטיר הכהן" כמו שכתב בעולת הצאן "והקריב את הכל והקטיר המזבחה" ובמנחת מרחשת "והרים את אזכרתה והקטיר"; כי כבר בארנו (בסימן פה) שכל מקום שיבואו שני פעלים זה אחרי זה באופן שהפעל השני משלים פעולת הפעל הראשון, ונזכר גוף הפעול או הכינוי-הבא-תחת-השם אחר הפעל הראשון – יבוא הפעל השני סתם, כמו: "ויקח משה את השם ויתן על קרנות המזבח" (ויקרא ח׳:ט״ו) ולא אמר "ויתנהו" או "ויתן אותו". וכל מקום שבא הכינוי שנית דרשוהו חז"ל וכמ"ש באילת השחר (כלל פה). וגם כבר בארנו באילת השחר (כלל קן) שכל מקום שבא הכינוי דבוק אל מלת "את" בא למעט איזה דבר אחר זולתו. ואם כן במה שכתב פה "והקטיר אותו" יש שני יתורים: (א) הכינוי, (ב) מלת "את" שהכינוי דבק בו. ואמרו חז"ל בספרא שאחד בא לרבות אם לא הבדיל שכשר. רוצה לומר שמה שכתב "והקטיר אותו" ולא כתב "והקטיר" סתם, לפי שאם יכתב "ושסע ולא יבדיל והקטיר" יהיה כולו מאמר אחד ונאמר שרק אם שסע ולא הבדיל, אז יקטיר; אבל אם שסע והבדיל – לא יקטיר, כי פעל "והקטיר" כשבא בלא כינוי אחריו הוא גמר פעולה הראשונה. אבל על ידי שכתוב "והקטיר אותו" הוא מאמר בפני עצמו, בלתי נמשך על המאמר הראשון. שתחלה דבר משסוע בלא הבדלה ואחר כך "והקטיר אותו" מכל מקום - אף אם הבדיל; כי פה מדבר על העוף בכלל, לא על התנאי הנזכר במשפט שלפניו. וזהו שאמר בספרא יכול אם הבדיל פסול? ת"ל "והקטיר" – רצה לומר דהא אומר מאמר חדש, "והקטיר אותו", מכל מקום. אולם עדיין היה די אם היה אומר "והקטירו", בכינוי, שבזה היה גם כן מאמר בפני עצמו. ולמה אמר "אותו" שבא למעט – ולא לזולתו? אמרו שבא למעט מלקו בסכין, ר"ל רק אותו שהוא עולת העוף הנזכר בפרשה שנעשה כמצותו, לא אם לא נמלק כמצותו; כמו שפירש שיש לפסול במליקה מפני שהוא לפני הרציה. והנה הרמב"ם (פרק ו מהל' מעה"ק הלכה כב) כתב ואינו צריך להבדיל ואם הבדיל כשר. וטעמו מבואר בשרשיו (שורש ח) למנין המצות שכתב "כי מלת "לא" תתפרש אזהרה או שלילה, ורק מענין המאמר יודע לנו אם הוא אזהרה או שלילה. וע"כ "לא יבדיל" אשר בחטאת העוף הוא אזהרה כי השלילה תהיה למותר, כי מאין נאמר שצריך להבדיל, כי לא נוכל ללמדה מעולת העוף שמשונים בדיניהם. אבל "ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל" אין ראוי למנותו מכלל הלאוין כי הוא שלילה ולדברי הכל אם הבדיל כשר. כי בעבור שאמר בעולת בהמה "ונתח אותו לנתחיו" היה עולה על הדעת שבעולת העוף גם כן; לכן אמר שאינו צריך להבדיל אבל אם הבדיל כשר, עיי"ש. אך מדברי הספרא לא משמע כדבריו דהא אמר שכשר מפני שהוא לאחר הרציה, ומשמע שבכל זה עבר בלאו. וכן בספר יראים כתב דאם הבדיל בשסוע לוקה, ועיין באילת השחר (כלל רכז).