מלבי"ם על ויקרא, ויקרא צא
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Vayikra 91
Open in the reader →1[הערה: מה שורש לדרושים האלה התולים על בלי מה?] עולה היא: כבר בארתי (בסימן סט) שיפלא מאד מדוע בקצת הקרבנות הזכיר בסוף "עולה היא" "מנחה/חטאת היא"', ובקצתם לא הזכיר זאת? (ב) שמה שכתב "עולה הוא" מיותר דהא פתח "ואם מן העוף קרבנו לעולה". (ג) שראינו בהרבה מקומות יחסר מלת "הוא" כמו בבן הבקר אמר "עולה אשה" ולא אמר פה "עולה היא". ועל פי זה דרשו חז"ל תמיד בזה. שבמה שכתב "עולה הוא" בא לרבות שאף בענין שהיה עולה על הדעת שאינו עולה, שלא נעשה בכל פרטיו, בכל זה - הוא עולה. ובמה שהוסיף מלת "הוא" שמרמז רק הוא הנזכר למעלה - בא גם למעט שבכל זה צריך שלא ישנה את ענינו. וקבלו פה שהריבוי הוא אף שלא מצה דם הראש, דהוה אמינא שבזה פסול דהא אמר "ונמצה דמו" שהוא כל הדם ובעולת העוף חלק הראש מן הגוף וכתב בכל אחד הקטרה לעצמו, הוה אמינא דהוא הדין אם לא מצה דם הראש – פסול; ולכן אמר שבכל זה הוא עולה, כיתר עולות, שדי אם קבל וזרק והזה דם הגוף. ובכל זאת אמר רק "הוא" , אם נעשה כמצותו שמצה דם הגוף, ואמר על זה בזבחים (דף סו) מאי תלמודא? אמר רבינא מסתברא דרוב דמים בגוף שכיח. ובאר עוד מה שכתב "עולה..אשה" בא להורות שיהיה לשם עולה ואשים וריח, וכמו שבארנו למעלה (סימן נח). והנה כפל זאת בעולת בקר וצאן ובעולת העוף, וכן במנחה, הגם שאין זה מעכב בדיעבד וכמ"ש התוס' בריש זבחים; וגם דהא לאחר הקטרת אימורים כתיב, ואין ללמוד מזה עכובא כמ"ש בזבחים (דף י) ובפרט שבמנחה אין לומר כן. ואמרו חז"ל בספרא, הובא בשבועות (דף טו) ומנחות (דף קי) שבא ללמד ששוה בעיני ה' מנחת נדבה של העני ועולת העוף עם עולת הבקר והצאן. כי אין הדבר תלוי בעצם הקרבן וכמוּתו, רק בכוונה ובמחשבת הלב לשמה.