משאת משה על אסתר א:א

1הנה קיימו וקבלו רז"ל כי בכ"מ שנאמר ויהי בימי צרה. ומנו ה'. ויהי בימי אמרפל ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אחז ויהי בימי יהויקים ויהי בימי אחשורוש ומה צרה היתה שם להשמיד להרוג ולאבד וגו'. ויחסו שם רז"ל הדבר אל המן. כי הוא פעל ועשה וזה סוף מאמרם ז"ל המן הרשע שחיק טמיא התחיל עוקר בגפנים הה"ד להשמיד וגו' התחילו צווחין וי ויהי בימי אחשורוש:

2וראוי לשום לב כי כאשר בד' האחרים נתייחס הוי אל עושהו ויהי בימי אמרפל כי אמרפל היה שבקש להרוג את אברהם וכן ויהי בימי שפוט וגו' כי השופטים היו סבת הוי וכן ויהי בימי אחז שאחז בתי כנסיות ומדרשות וכן ויהי בימי יהויקים ולכן גם פה מהראוי ייחס הוי אל המן ולא לאחשורוש ב' אומרו הוא אחשורוש כי מי לא ידע שהוא אחשורוש וכן אומרו המולך וגו' כאלו היה אחשורוש זולתו שלא מלך השיעור ההוא ואמר כי זה היה אותו שהיה מולך מהודו וגו' ואנחנו לא נדע לא זה ולא אותו. ג' מה בצע כי נדע מספר מדינותיו. ד' באומרו בימים ההם כי אם היה נזכר למעלה פרטות ימים מימי מלכותו יצדק יאמר בימים ההם כי אומר ההם יורה על פרטות ימי' נזכרים אך לא נאמר רק סתם בימי אחשורוש שהיה מוליך מהודו וגו'. ה' כי אומרו ויהי בימי יראה כי בא לספר מה היה בימי אחשורוש והספו' יראה שהוא ענין עשותו משתה לכל שריו וגו' וא"כ אומר בימים ההם הם דברי מותר כאלו כלתה גזרת התחלת פסוק ראשין ויספר דבר אחר ויאמר בימים ההם קרה שני שעשה משתה וגו' שאם הכל הולך אחר אומ' ויהי בימי יאמר ויהי בימי אחשורוש כשבת המלך וגו' עשה משתה ומה ענין אומר בימים ההם: ו' למה זה יסתום ויחזור לפרש כי אחר היותו עתיד לומר זמן מסויים בשנת שלש למלכו למה זה יקדים לומר בימים ההם אשר לא יובן פרטות הזמן וטוב היה יאמר תחלת דברי פיהו ככתוב השני בשנת שלש למלכו כשבת המלך וכו' עשה משתה וידוע שהיה בימים ההם כי שנה שלישית למלכו בימים ההם היתה בלי ספק: ז' מה טעם למשתה ההוא כי הנה רז"ל אמרו על שגמר מלאכת הכסא או על השלימו זמן לביטול מלאכת ב"ה ויש אומרי' שעמדו עליו אפרכיות וכבשן וי"א גינוסיא שלו היה וראוי לחזר אחר טעם שימצא כתוב בספר. ח' או' לפניו כי היא מלה מיותר' וטפלה מבלי מלח כי מהראוי לא יאמר רק עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס וגו' ולשרי המדינות כי או' לפניו מורה שלא עשה להם משתה כ"א שהיו לפניו לבד כשעשה המשתה לכל שריו ועבדיו והלא כמו זר נחשב שעבדיו יאכלו והם ירעבו. ט' באו' בהראותו וגו' שאם הוא שאחר אכלם ושתותם הראה להם את עושר וכו' וראוי לומר ויראם את עושר וכו' ואם הוא כי ראשונה הראה להם עשרו ואח"כ עשה משתה וזהו בהראותו את עושר וכו' כי כאשר הראה עשרו עשה משתה למה היפך הסדר ולא היחל בהוראת עשרו וסיים במשתה ולא עוד אלא שאומרו בהראותו הוא כמודיע אותנו ואומרו תדע מתי עשה משתה וכו' בהראותו את עושר וכו' וזה בלתי צודק רק ליודעים שהראה עשרו ומתי היה אך אנחנו לא נדע לא זה ולא אותו ואיך יאמר להודיע מתי עשה משתה שהיה בהראותו ואם כיוון לתת טוב טעם אל עשותו משתה לומר תדע טעם המשתה הזה היום מיומים הוא בסבת הראותו את עושר וכו' ולכן עשה משתה הלא תוככל השאלה גם אל הראות העושר למה הראה את כל זאת בעת ההיא. י' אומרו שמנים ומאת יום למה לא צירפם למנין חדשים ולומר ששה חדשים ולא יפרט אותם למנין ימים בהיות שיעור רב וגם ייתור אומר ימים רבים וגם כל כפל לשון הכתוב עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו וגם שנוי הלשונות. י"א באו' ובמלאת הימים וכו' כי ראוי לשום לב אם שני משתאות היו כדעת המתרגם א' קודם הראות עשרו וא' אח"כ או שזה הנזכר פה הוא הקודם אם הם ב' משתאות צריך לתת טעם למה עשה הב' ואף אם נאמר שהיו א' קודם הראות העושר וא' אחרי כן לעשות שמחה לפניו ולאחריו למה הראשון היה לשריו ועבדיו וחיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות והב' היה לעם הנמצאים בשושן הבירה והראשון לגדולים והב' למגדול ועד קטן ובשני נאמר מקום שנעשה בו בחצר גנת וכו' ובראשון לא נאמר מקום שנעשה בו ואם לא היה רק משתה א' למה נזכר שני פעמים וגם פעם א' יקדימנו להוראות העושר ופעם אחרי כן ולא יבצר מהיותו או קודם הראותו את עושרו או אחרי כן ולמה ישנה בקרואים אם הכל אחד:

3והנה על הקושי הב' שהערנו אחשוב כיונו רז"ל במאמרם במדרש חזית וז"ל הוא אחשורוש חמשה הוא לרעה וחמשה לטובה ה' לרעה היא היה גבור ציד הוא עשו אבי אדום הוא דתן ואבירם הוא המלך אחז הוא אחשורוש ה' לטובה אברם הוא אברהם הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן ודוד הוא הקטן הוא יחזקיהו הוא עזרא עלה מבבל ר' ברכיה בשם רבנן אית לן חד דטב מכלהון הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו שמדת רחמיו בעולם ע"כ וראוי לשום לב על דבריהם מה ענין ה' הוא לרעה וה' לטובה מה טיבן של אלו ולמה מנאם ומה יתן ומה יוסיף ועוד כפי הנוסח הזה הנמצא במדרש מביא ששה לטובה ואם הוא אהרן ומשה והוא משה ואהרן יחשוב כאחד למה יביא את שניהם. ועוד המציאה הטמונה אשר מצא רבי ברכיה בשם רבנן אית לן חדא דטב מכלהון ומי בער לא ידע כי אין כאלקינו שהוא טב מכלהון וגם אומרו בלשון זה אית לן חד וכו' ולא אמר הקב"ה מכלהו ועוד כי כמה פסוקים הוזכר בהם הוא בו יתברך ה' הוא האלקים כי הוא אלקינו ואנחנו עמו וכאלה רבות אין מספר ולמה בחר בפסוק זה מבכלם ועוד מה ענין אומרו שמדת רחמיו בעולם והוא הפך הכתוב שידבר במשפטיו והוא מעתיקו לענין רחמים:

4אמנם אין ספק הוקשה להם אשר הערנו ייתור או' הוא אחשורוש והשיב כי עשרה המה. ה' לטובה וה' לרעה שנאמרו לידרש וזה אחד מהם והענין להורות גדולתו והשגחתו יתברך בעולם לתקן עולם כי הנה מצאנו ראינו ה' בני אדם קמו עמדו לנתוץ ולנתוש ולהאביד ולהרוס ה' עקרים גדולים אשר קיום ישראל והעולם תלוי בהם והם א' אמונת מציאתו יתברך. ב' ברית מילה. ג' ארץ חמדה שתליות בה עיקר המצות והשפע לקיום ישראל כנודע. ד' תורה. ה' ב"ה: ושיעור הענין כי ראשונה יכיר האדם שיש מלך המולך ומושל עליו ואחרי כן ידבנו לבו להיות עבד חתום בחותמו ואחרי כן יקח למושב לו חצר המלך לעמוד לשרת שם את מלכו כי שם ביתו ואחרי כן ילמוד סדר עבודת המלך ומשפט שירותו למען ישכיל לדעת במה יתרצה אל אדוניו שיהיה לבבו שלם עמו ואחרי כן להיות כי לא יבצר ממנו שגגה בעבודת מלכו וישנאהו על כן יחקור וידרש איזה הדרך יתפייס המלך ההוא וישוב ירחמנו ויאהבנו כאשר בתחלה טרם עבור רצונו והן הנה ה' הדברים הנאמרים בין המלך מלכו של עולם ובין העם כבראשונה יכיר האדם מציאותו יתברך ואחרי כן יחתום בחותמו לעבד לו יתברך הוא חותם אות ברית קדש אחרי כן ילך לו אל ארץ חמד' כי שם ביתו ית' כמשז"ל אם אתם מקבלים את המילה אתם נכנסים לארץ והוא כי בה בחר ה' לעבדו שם כל הקרובים אליו ד' היא התורה המביאה לידי מעשה כי בה ידע האיש מה יעבוד את ה' ועל כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ע"כ צריך חמשית הוא ב"ה לכפר בו עליו על כל אשר יחטא ואשם והנה נמרוד נגע בראשונה כי הוא היה גבור ציד צד את הבריות ומקרבם לע"ג ומה גם למז"ל בפר"א כי נמרוד היה מלך על דור הפלגה והמריד את כל העולם בהקב"ה והיה משכח שם מציאותו יתברך מכל הבריות ואלו כך היה הדבר נמשך היה העולם אבד בודאי וכן עשו היא היחל לבטל ברית מילה מזרע אברהם וכן דתן ואבירם החילו למאוס בארץ חמדה ומה גם לרז"ל באו' נתנה ראש ונשובה מצרימה שבמיתת אהרן הקימו את דתן לראש ואת אבירם למשנה במקום משה ואהרן ושבו אחור כמה מסעות בדרך מצרים והמלך אחז ביטל התורה כמז"ל על צור תעודה כו' ואחשורוש ביטל עבודת ב"ה והנה אם למה שהאדם בעל בחירה היה כל אחד מאלה תופס אמונתו וממשיכה בלי ספק שהיה העולם בלתי מתקיים אך מעשיו יתברך החושב מחשבות לבלתי ידחו עמו ישראל ראה והתקין לעומתם מתקנים עותתם מקבילים אליהם ה' לטובה נגד ה' לרעה ולרמוז אל היותם מקבילים נאמרה תיבת היא במערכת ה לטובה מול מערכת ה' לרעה לעומת נמרוד שהמריד את כל העולם בהקב"ה בא אברם והקריא שמו יתברך בכל העולם כנודע. ולהמתיק הדבר נשית לב אל ארז"ל כי כאשר נולד אברהם בקשו להורגו ונטמן בארץ כמה שנים כי זה היה הראשון שבנסיונותיו וגם ארז"ל בפר"א כי בהיות אברהם בן תרח בן מ"ח שנה עבר לפני המגדל שהיו בונים דור הפלגה והיה נמרוד מלך עליהם ויאמר להם אברם מה זה אשר אתם עושים העל ה' אתם מורדים ולא תצליחו ויגידו לנמרוד ויאמר מה לנו ממנו והוא פרדה עקרה שאינו מוליד מיד ויקללם אברם בשם ה' ואז נתפלגו וכן בסדר עולם כי בן מ"ח שנה היה כאשר נפלגה הארץ: ועל כל זה ראוי לתת טוב טעם מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להורגו בהולדו והוא לא הרע ולא השחית להם ומה זו תשובה שהיה עקר הלא אם הוא עקר קללתו להם עשתה פירות. אך הענין דרך קצרה הוא כי נמרוד וסיעתו בוני המגדל ההוא לא להגביה בנין להגיע עדיו יתברך להלחם בו כאשר ילחם איש באיש כיוונו כי זה היה פתיות ובל ידעו מה אך כל ישעם וכל חפץ להגביר כחות הטומאה בעה"ז כי חכמים היו להרע ובקשו לעשות בלהטיהם כן כמ"ש בספר הזוהר וזהו וימצאו בקעה כי מצאו מקום מוכן לפורענות מחשבתם כי שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח וכל סיעת מרחמוהי והמה בחכמתם הכירו כי איש היה עתיד להוליד יפילם וישפילם ויהפך כל מזימותם וישים לאל כל מחשבתם הוא אברהם כי לעומת היותם מגבירים כח הטומאה בארץ היפך אברהם השטה והשכין שכינה בעולם והכריז והקדיש שמו יתברך בארץ לכל יושביה ועל כן נמרוד באסטרולגי"א שלו הבין בדבר ומאז נולד בקשו להורגו וגם אח"כ כאשר קללם בשם ה' אמר פרדה עקרה כלומר לא נירא ממנו ונגד אותנו כי לא תמשך אמונתו אחריו כי עקר הוא והוא כמאמרם ז"ל בפר"א שכל אשר למדו מאברהם והנפש אשר עשה לא נמשכה אמונתם לזרעם אחריהם זולתי ליוצאי חלציו וז"א פרדה עקרה כלומר הבלתי יוצאי חלציו לא ימשכו אחריו ואין פחד מזרעו כי עקר הוא ולא ידע כי אין מעצור לה' להושיע כי אברם אינו מוליד אברהם מוליד כמז"ל וזהו אברם הוא אברהם כלומר אשר הוא אברם שאינו מוליד שעל כן לא היה ירא נמרוד פן יבא ויתקן את אשר עותו הוא אברהם ויוליד כי נעשה כבריה חדשה כמאמרם ז"ל ותקן את העולם כלו בכבודו יתברך לעומת אשר קלקלו נמרוד: ולעומת אשר היחל לקלקל עשו שהיה ראשון למבטלי מילה מזרע אברהם אמר הוא משה ואהרן כי אשר היחל לבטל עשו ונמשך בישראל תיקן משה ואהרן כמז"ל בש"ר שהיה משה מל ואהרן פורע והביא הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה על כי כך היא חשובה מילה כפריעה ופריעה כמילה: ונגד מאוס דתן ואבירם בארץ חמדה ויניאו את לב בני ישראל להתרחק ממנה הקים הוא יתברך את דוד האומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים שחיבב את הארץ עד גדר העלות על עצמו בהתרחקו ממנה באונס לעובד ע"א והיה בוכה לעיני כל רואיו להחזיק את לבם לכבד את הארץ הפך דתן ואבירם אשר הניאו את לב בני ישראל והיו משיבים את העם מצרימה. ולעומת אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות בל יעסקו בתור' הקים הוא יתברך את חזקיה שתלה חרב ואמר כל מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב הזה: ולעומת הוא אחשורוש שביטל עבודת בית אלקינו היא עזרא עלה מבבל ותיקן והעמיד את ב"ה על מכונו כי זכותו היה מעיר לעזור באמת ושמא תאמר אם כן איפוא שזה לעומת זה עשה האלהים וכל הבא להרע עשה הוא יתברך לעומתו מי שיתקן אנו בגלות החיל הזה המר והנמהר מה תהא עלינו בל נאבד ח"ו בטרם תבא תיקון הגאולה כי מי לנו יתקן גדולים כראשונים לעומת כל מי שיקלקל ויגרום פורענות לזה בא ר' ברכיה ואמר אית לן חד כלומ' לנו בני הגלות בדורותינו אלה יש לנו אחד דטב מכלהון שיעמוד לנו בכל צרותינו ולא נאבד כי בדורות הראשונים היו אנשים מספיקי' לתקן ולהגן בזכותם ואנו אין לנו אלא הוא יתברך וזהו הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו כלומר מדת ה' שהוא מד"ר והיותו אלהינו ביחוד הוייתו זאת היא לנו גם בעשותו בכל הארץ משפטיו ורוגז דיניו לרחמנו ומה מתקו דבריהם באו' שמדת רחמיו בעולם ולא אמר שמרחם בעולם לרמוז אל ה' הנזכר הוא מדת הרחמים שמתנהג בו כמשפטו הנה במאמר זה מיישב יתור או' הוא אחשורוש אשר הערנו. וע"ד הפשט נניף יד על כל ההערות אשר הערנו בדרך ישרה שיבור לנו הוא יתברך ויכונו יחדיו ההערה זו עם כלנה והוא בתת טוב טעם ודעת ומה צורך בספור שושתי המלכה עשתה משתה מה לנו לדעת ענין ואשר עשתה ואשר נגזר עליה ושממוכן הוא המן היה בעוכרה ושעל פיו מתה ואחשוב כי במתק לשון רז"ל כיוונו להשיב על זה באומרם וז"ל במדרש:

5ויהי בימי אחשורוש שהרג אשתו מפני אוהבו הוא אחשורוש שהרג אוהבו מפני אשתו ע"כ: והנה יראו דברים אשר אין בהם חפץ כי מה להם הרוג את אשתו מפני אוהבו והרוג אוהבו בשביל אשתו. אך הוא שדעתם כי בא הכתוב בפתח דברי המגלה ביתור או' הוא אחשורוש להודיע את אשר הפליא לעשות הוא יתברך עם ישראל עמו בימים ההם כי אחרי נמכרנו להשמיד וגו' גאולה היתה לנו מאתו ית' והנה היה מקום לאיש שוגה ופתי לדבר ולומר הלא רב טוב לבית ישראל להציל את נפשותינו בימי אחשורוש והיא שעמדה לנו כי אחות היה לנו בבית המלך באופן ימעטו וישוחו חין ערך נסו ית' אשר הגדיל לעשות על כן היחל ואמר הכר נא גדולת הנס והפורקן כי הנה וי היה לך בימי אחשורוש שהרג אשתו בשביל אוהבו ולא שב אפו ממנה עד כלה הרעה ולא שת לב על אשתו והרגה מפני אוהבו והוא אחשורוש בהויתו ההיא היפך והרג אוהבו בשביל אשתו כלומר איך תחזקנה ידיך ויפתה לבך לאמר כי אחות היה לך בבית המלך כי הלא זה דרכו להרוג אשתו בשביל אוהבו וא"כ גם עתה יהרוג את אסתר בשביל המן אוהבי והיה נכשל עוזר ונפל עזור ח"ו לולי ה' היה לנו ויהפך לבו מן הקצה אל הקצה שעם היותו הורג אשתו בשביל אוהבו הוא אחשורוש בהוייתו היפכו הוא ית' יהרוג אוהבו בשביל אשתו וע"כ סיפר כל המאורע למען יראו וידעו גודל רוגזו כי כאשר כעס על אשתו הרגה בדבר ממוכן למען יפלא בעינינו מה שאח"כ הרג אוהבו בשביל אשתו. והנראה בעינינו הלא הוא כאשר נזכיר דברי רז"ל בפר"א הלא המה כי מתחלה מלך בכל האיפרכיות שהם ר"מ מדינות ובבטלו עבודת ב"ה איבד קי"ג מדינו' ולא השליטו ה' מאז רק בקכ"ז מדינו' הנותרות. ונבא אל הביאור והוא כי מתחלת דברי המגילה תעיד ותגיד גדולת הנס אשר הפליא לעשות הוא ית' עמנו הפלא ופלא בל יעלה על לב איש לדבר ולומר הנה אשר הי' מבקש רעתנו המן הרע היה שבקש להשמיד וכו' ועלינו לשבח למלך אחשורוש שהטיב עמנו ואותו תלה ויתן יד ליהודים להנקם ממבקשי רעתם ואת עשרת בני המן תלה וגם מתחלה לא פי' למלך המן הרע ההוא על איזה עם היה גוזר הגזירה הרעה ההיא רק ישנו עם סתם ואולי אם היה מגלה לו מיד על איזה עם היה לא מכרם לו באופן דהוי והצרה בימים ההם לא למלך תתייחס כ"א להמן צורר היהודים אך ההצלה והששון ושמחה אשר נהפכה לנו אח"כ היא תתייחס אל המלך כי הטב הטיב עמנו ומה גם אחרי אשר הראה ה' לו את כל הרעה ההיא אבדו קי"ג מדינות בבטלו עבודת בית אלהינו כי עוד לא יעשה אשר לא טוב לישראל ובכן יקל בעינינו גודל נסו ית' כי לא מהמלך היתה שימה להשמיד את ישראל ע"כ בא ויאמר דעו איפא כי אדרבה הוי והצרה אל אחשורוש תתיחס כי לבבו היה למרע על יש' וזהו ויהי וגו' כלו' הוי הי' לנו בימי אחשורוש כי אליו יתייחס ולא אל המן בלבד כי יד המלך היה במעל ראשונה כי גם שהמן היחל הוא היה חפץ יותר כאשר משלו משל רז"ל לבעל התל ובעל החריץ וגם הוא נתן טבעת בידו עם היותו המוכר אשר לא כדרך המוכרים כי הם יקבלו אך הוא שיותר היה חפץ הוא למכור מהמן לקנות ואל ישיאך לבך לאמר הלא לא יבצר מהכנע לב המלך על אבדן קי"ג מדינות כי הלא דע לך כי הוא אחשורוש כלומר הוא בהוייתו הראשונה עם היותו עתה המולך מהודו ועד כוש קכ"ז מדינה בלבד ולא בר"מ מדינות כאשר בתחלה עודנו בהויתו כי לא נכנע לבו על אבדן קרוב לעד חצי המלכות והנה יתחמץ לב השומע ישמע כדבר הרע הזה היתכן כי לא נעצב המלך אל לבו על אבדן קי"ג איפרכיות ע"כ אמר ראה בעיניך כי כן הוא כי הנה בימים ההם כשבת וגו' כלומר בימים ההם שהוא בימים אשר לא השליטו ה' רק בקכ"ז מדינה הגדיל לעשות משתה ושמחה רבה מאוד ובגלל הדבר הזה לא היחל בזמן מסויים לומר בשנת ג' למלכו כשבת המלך וגו' רק אמר בימים ההם על לא דבר כי באו' בשנת שלש וגו' במה יודע אם היה טרם אבדן קי"ג מדינות או אח"כ ע"כ נאמר בימים ההם לומר בימים ההם שלא משל ממשל רב כאשר בתחלה רק על שבע וגו' כנז' היה מה שאו' לך בשנת שלש וגו' עשה משתה ולבל תאמר היתכן כי לא בינת אדם לו להרגיש חסרונו שיפליג עתה בשובע שמחות כי הלא אשר פעל ועשה כדבר הזה הוא כשבת המלך על כסא מלכותו כי ראה כי נתיישב מלכותו והיה בטוח יחיה בנותר ולא ימרדו בו כי עם היותו יושב בשושן הבירה יהיה מלכותו בכל משלה ואין מכלים וזהו על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה שהיה הכסא מתייחס אל מלכותו הנז' עודנו בשושן הבירה מבלי יתפשט בו להטיל עליהם מוראו ע"כ בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו ושמא תאמר ובמה יודע עתה שלא ימרדו בו מלכי האיפרכיות הנותרים כראשונים לז"א ושרי המדינות לפניו כי חיל פרס ומדי ושרי המדינות הם מלכי האיפרכיות באו לפניו איש ממקומו להיות סרים אל משמעתו ולעבוד עבודתו והנה היה מקום לומר כי לא טובה העצה אשר נתיעץ לעשות כי הלא התחברות יתירה מביא לידי בזיון ובהשתוות יחד לאכול ולשתות מלך ושרים כאיש א' חברים ימים רבים יהיה סבה להקל בחשיבותו ויבזוהו בעיניהם ויקל להם למרוד בו וגם לאומר' מרז"ל שושתי זימנה את השרות שאמרה אם ימרדו בבעלה יהיו נשיהם ממושכנות על כן אמר בהראותו את עושר וגו' לומר כי אשר עשה משתה כו' בעוד שרי המדינות לפניו היה בהראותו את עושר וכו' שמונים ומאת יום והוא כי לתווך האהבה עשה המשתה ולבל ימשך ממנו בזיון הי' המשתה בעת הראות עשרו כדעת רב ושמואל במדרש כי בזה מלבד הראותו שלא ישתוו אליו כיון להפיל חיתתו ומוראו אליה' שייראו מלפניו כי יאמרו מה נרדוף לו ומי יערב אל לבו לקשור עליו קשר והלא כביר מצאה ידו להפיל ולהשפיל את כל המורדים בו ועל כן נאמר בהראותו ולא ויראם לומר כי אשר נאמר עשה משתה וגו' היה בעת הראותו או סמוך לו לבעבור תהי' קשר האהבה וקניית היראה באים כא': עוד יתכן מעין האמור על פסוק ראשון ועד"ז בכלנות המקראות שאחריו בשים לב דרך כלל אל מסקנת הגמרא לחייב קריאת המגלה כלה מויהי בימי אחשורוש כי הלא כמו זר נחשב אצל הנס והפורקן ספור יקר תפארת גדולתו והראותו את עושר כבוד מלכותו ועשותו משתה לכל שריו ועבדיו ושרי המדינות לפניו ורצפת אבניו בהט ושש ודר וסוחרת וחור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ והשקות בכלי זהב ושגם ושתי המלכה עשתה משתה נשים ושהמלך אחשורוש אמר להביא לפניו ולא באה ואשר הדת נתנה להמיתה כדבר ממוכן כי הן כל אלה הדברים בלתי נוגעים אל עקר הנס כ"א מאיש יהודי והלאה:

6אמנם אומר כי הנה השתלשלות ספור כל ההקדמה הזאת מראש המגלה עד איש יהודי הן המה פתח עינים לראות מפלאות תמים דעים כי בהמה יגדל נא כח הנס ופלא אשר הפליא לעשות הוא ית' עם ישראל עמו בימים ההם כי הלא היה מקום לאשר לא חלק לו בבינה להביט והתבונן נפלאות אל אשר הפליא חסדו לנו בימי המלך אחשורוש להקטין איפת הנסים והפורקן אשר עשה אלקי' לנו בימים ההם בהקריבו אש זרות הטבע אל ההצלה באמת באמור לא על חנם שב אף המלך ולא כלה הרעה ככל פתגם מעשה הרעה אשר גזר על היהודים לאבדם וישלח ספרים אל כל מדינה ומדינה ואל כל עיר ועיר נכתב ונחתם בטבעת המלך כדת מדי ופרס די לא להשניא. לולי כי לא השחית מאמרו אם לא בעבור א' מעשרה. או כי זכר את אשר עשה בבטלו עבוד' בית אלהינו ואשר נגזר עליו כדעת המדרש והמתרגם כי ככלותו לבגוד בגדו בו קי"ג מדינית ותחת היותו מולך בר"מ מדינות לא מלך אח"כ כ"א בקכ"ז מדינת ע"כ מדאג' מדבר פן יניף הוא ית' ידו שנית עליו וכמקר' הכסיל פרעה גם היא יקרנו כאשר החלה ונגעה בו יד ה' ע"כ שב ורפא לנו להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי. או טעם ב' לומר אין זה כ"א מאת השרים והפחות הרודים בכל חיל עם ומדינה היתה זאת לנו כי לא היה עם לבבם לעשות את מצות המלך להשמיד וגו' והן המה היו מעיר לעזור כי שלמים היו עם היהודים הגרים אתם ויחזיקו באגרו' שניו' אשר לא כדת כי כתב אשר נכתב בשם המלך וגו' כראשונות אין להשיב. אך המה היו במורדי מאמר פתגם המלך באגרות ראשונות כי מורא לא יעלה על ראשם ממלכם כי הלא שריו יחדיו מלכים גדולי עולם והוא צריך אליהם. או יאמר איש טעם ג' לא כראי זה ולא כראי זה רק שזכר את אשר עשה ואשר נגזר על היהודים לאבדם וירא כי זה איננו שוה לו כי נזק המלך באבדן מנדה בלו והלך. מעם רב ועצום יתר על שבח עשות רצון המן הרע ההוא ע"כ נחם על הרעה אשר דבר לעשות כי נתן בכיס עינו. או יאמר איש טעם ד' הלא אין זה כ"א המלך אחשורוש אוהב היהודים היה כי ע"כ ראה והתקין ויכרה להם כירה גדולה בחצר גנת ביתן המלך ויושיבם על מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש וגו' ויטע אהלי אפדנו חור כרפס וגו' על גלילי כסף ולולא גדלה אהבתו אותם לא עשה המשתה השנית כי אם מאהבתו אותם ומה גם במז"ל כי עד שהמלך במסיבו ענה ואמר אלהיכם יעשה לכם סעודה כזאת וכו' ואשר היה מסכים הולך בעצת המן הרע אשר חשב על היהודים לאבדם לא הבין דרכו כי לא פורש על איזה עם פרש רשת לרגלו כ"א ישנו עם וגו' ולא נודע אליו כי על ישראל יתווכח עד אשר נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה ככל אשר צוה המן כי אז שנה ופי' על היהודים לאבדם ולא עצר כח לשוב אחרי הודאתו הסתמי': או טעם ה' כי יאמר איש אל נא תגדל מעלות הנס אשר הפליא לעשות אלהינו מרחם בימים ההם כי הלא לא אשמים היו אז ישראל לפני המקום כי לא חטאו לו חטאה גדולה שיתחייבו עליה ככל הרעה אשר נגזר עליהם כ"א השתחוו לצלם לא עשו אלא לפנים ואם נהנו מהסעודה אנוסים היו. או טעם ו' כי יאמר איש הלא גדול מרדכי בבית המלך ואוהבו אז יותר מאהבתו את המן כי ראה כי מרדכי היהודי עשה והצליח במלחמה מה שלא הצליח המן כנודע מרז"ל ומהמתרג' ע"כ נקל הוא יעשה המלך כרצון מרדכי וישוב מעשות רצון המן למענו: או טעם ז' כי יאמר נא ישראל טוב להודות לאסתר המלכה כי היא שעמדה לנו לפני המלך כי נפלאתה אהבתו לה מאהבת נשים ובטל רצונו מפני רצונה ויפרקנו מצרינו המן הרע ואותו תלה על עץ אשר שלח ידו בעמה ומולדתה: או טעם ח' לומר כי אשר היה לנו מעיר לעזור הוא כי מלך הפכפך היה משתנה לכמה גוונים רגע ידבר לנתוץ ולנתוש על גוי ועל אדם ובמעט רגע ישוב ירחמנו ואהנייא לן שטותיה: או טעם ט' כי כן דרך המלך גדול כמוהו כי במשפט יעמיד ארץ ואם יצא דבר מלכות מלפניו אשר לא כדת עוד ישקיף ויראה בעומק הדבר אם טוב ואם רע ע"פ המשפט ואם יראה כי שגגה היא ישיב גזרתו ויתקן את אשר עוותו ובכן יעלה על לב איש לדבר ולומר לא על חנם השיב אחור כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך שהוא שלא כנימוס ושלא בכבודו אם לא כי שב וראה כי אשר לא כדת היה הדבר ושב ורפא לנו: או טעם י' הלא היא פן יאמרו ישראל הלא המלך ההוא זכר את ושתי שבטענה קלה סבב מיתתה לבל יבזו הנשים בעליהן בעיניהן ע"כ בראותו את ממוכן הוא המן שגם על אשתו זאת פרש מצודה אז אמר אין זה כ"א רעה עינו על שוכבת חיק המלך והנה שונה באולתו כי ראה מעשה אסתר ונזכר הלכת ושתי כי הוא גזר עליה על קלה שבסבו' ואז נהפך לבו בקרבו לאויב לו. על כן מרדכי ואסתר ראו והתקינו כל סדר השתלשלו' סיפר ההקדמה הזאת למען נשכיל חין ערך גודל הנס הגדול ורב ורם הלא היא להסיר מלב המקילים בו מהטעמים הנאמרים והוא על הטענה הראשונה ראו נא תוקף לבו כי לא נכנע על אבדן קי"ג אפרכיות וככחו אז בהיות מלכותו שלימה כחו עתה נגד ישר' וזה החילו ויהי וגו' לומר וי היה לנו בימי אחשורוש כי כל הדברים אשר יפול לב אדם עליהם להקל ערכו אינם כי הלא לא ימנע מעשות הרע על אבדן קי"ג אפרכיות אחר שלחו יד לבטל בנין ב"ה כי הנה הוא אחשורוש בהוייתו הקדומה גם עתה המולך בקכ"ז מדינה שחסרו מהר"מ מדינות קי"ג כי אמיץ לבו ואדרבה בימים ההם עשה משתה וגו' כי לא נעצב אל לבו מדאגה מדבר אבדתו כמפורש למעלה. ועל הב' שהוא כי שרי המדינות לא לבם הלך בעצת המן וע"כ שמו לאל מלתו של מלך באגרות ראשונות כי נקל בעיניהם למרוד בו כי הנה גם זה לא היה כי אדרבא כלם סרים אל משמעתו כי בעשותו משתה וגו' היו שרי המדינות לפניו ומה גם כי יבישו ממנו מפני הכבוד אשר כבדם במשתה ומפני היראה כי הלא היה בהראותו את עושר וכו' ויראו מלפניו כי כח ואל לו ברוב עושרו להנקם מהמורדים בו:

7וגם מן הטעם הג' איננו שוה להניחנו על אבדן מסים ואנרוניו' כי הלא התמיד הראותו יקר תפארת גדולת עושרו שמונים ומאת יום שהוא רבוי עצום כאשר יבא ביאורו ואיש אשר אלה לו כקש נחשבו לו מסי ישראל כי הוא ממלכי מדי אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו. ועל הד' אמר ראו נא כי אדרבה שונא ישראל היה כי הלא אחר שהזמין שריו ועבדיו וכו' ושרי המדינות לפניו מה בצע לחזור ולהזמין כל העם הנמצאים בשושן הבירה המון עם הארץ בכבוד גדול בחצר גינת וכו'. חור כרפס וכו' על רצפת אבנים טובות ומרגליות אם לא שלבו הלך בעצת המן כמפורש במדרש חזית שנועצו לב יחדיו להחטיא את ישראל וכן מאמרם ז"ל בגמרא שאמר המלך ליהודים אוכלי לחמו על שולחנו אלהיכם יעשה לכם סעודה כזו הנה כי אין זה כ"א רוע לבב להניא את לבם מאחרי השם וכמז"ל שזולת מאכליו ומשתיו העמיד זונות נגד פניהם לחייבם וזהו שאמר הכתוב ובמלאת הימים האלה וגו' לומר הנה במלאת הימים האלה מה צורך לו לעשות משתה שנית וגם לנמצאים כו' שהם המון עם הארץ אחר שעשה אל גדולי עולם שרי כל מלכותו אך אין זה כ"א שלבו למרע כאמור. ועל הה' בל יחשבו לאנוסים ביין משתיו המנוסך לע"א אמר כי השתייה כדת אין אונס שאם יאמרו ישראל יין לא נשתה כי אשר לא כדת משה וישראל הוא אין אונס ולבל יעצרו כח למשוך ידיהם מלשתותו הכין הכנות המביאות להתאוות תאוותו שהוא להשקות בכלי זהב וכו' כאשר יבא באורו בס"ד לבל יבצר מהם כל אשר זמם לעשות. ועל הו' אמר לעשות כרצון איש ואיש. והוא מז"ל בגמרא כרצון מרדכי איש יהודי והמן איש צר ואויב הנה כי כן היה בעיני המלך עשות רצון זה כרצון זה כאשר יתבאר ענין כוונת המאמר לפנים בס"ד. ועל הז' אמר ראו נא מה גדלה גדולת ושתי בעיני המלך כי לולי בטחה באהבתו אותה מאהבת נשים וגודל חשיבותה לפניו לא ערבה אל לבה לעשות גם היא כמוהו משתה נשים כיד המלך ולא עוד אלא בית המלכות אם לא כי ידעה כי גדלה מעלתה לפניו ולא יאמר לה מה תעשי ועם כל זה להפיק רצונו אשר עלה על רוחו צוה להפשיטה ערומה ולהציגה כיום הולדה לעיני השרים והעמים וא"כ איפה מי זה יבטח באהבת המלך את אסתר להפך את אשר זמם והכתיב וחתם בטבעת המלך אשר אין להשיב כי ק"ו הדברים אם רוח עועים שעלה על רוחו אשר לא כנימוס ואשר לא כראוי ביטל עליו כל אהבתו אותה ואיך יבטל נימוס מלכותו כי כתב אשר נכתב וכו' אין להשיב על אהבת אשתו וזש"ה גם ושתי וגו' עשתה משתה וגו' והיה כמשתה המלך כי זה כיוון באו' מלת גם כי אין זה רק על גודל אהבתו אותה ועכ"ז ביום הז' וגו' אמר להביא וגו'. ועל הח' אמר כי אדרבה בעלות חמתו באפו לא ישוב ממנה כי הנה וחמתו בערה בו ולא שככה חמתו עד אחר שכלה רעה ויהרגנ' כאו' אח"כ אחר הדברים האלה כשוך וגו' כי לא שככה חמתו עד אחר מותה. ועל הט' אמר כי הנה זה גודל לבב המלך הלז כי על גזרת אשתי ערך משפט כדת מה לעשות במלכה ושתי ועם היות כי לפי הדת לא היתה חייבת מיתה כאשר יבא ביאורו עכ"ז על טענת כבוד מדומה שא"ל ממוכן כי יצא דבר המלכה וגו' להבזות בעליהן לא שת לבו אל הדת וא"כ איפה מה גם עתה כבוד כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך שאין כבודו להשיב כי לא ישוב מפני כל דת ודין. ועל הי' אמר וייטב הדבר בעיני המלך וגו' וישלח ספרים וגו' להיות כל איש שורר בביתו וגו' הנה כי כ"כ גדלה ותחזק בעיניו טענת ממוכן בל יבזו בעליהן בעיניהן כי שלח ספרים אל מדינות המלך לפרסם הדבר להיות כל איש שורר בביתו וא"כ איפא לא יחשב המן בעיניו כי תרע עינו על אשת חיק המלך כי הקים פעמים צרה עליהם על סיבה קלה גדולה שבגדולות היתה טענתו על ושתי בעיני המלך כי ע"כ שלח ספרים אל כל עם ומדינה שבכל שולטן מלכותו ובכלל הדבר גם ביטל הטענה הז' ישנו פה הלא היא לאמר כי ביטל רצונו מפני רצון אשתו כי לא יתכן כי הלא וישלח ספרים וגו' להיות כל איש שורר בביתו וא"כ איפה מי בער יעלה על רוחו ששם לאל מלתו וגזירתו להקים דברי אשתו ההוא אמר וישלח ספרים להיות כל איש וגו' ואנה יוליך חרפתו כי נהפוך הוא בקרב ביתו כי השתר' עליו עד בטל רצונו כתבו וחותמו אשר לא כדת מלכותו בשביל אשתו הנה כי תחלת דברי פי המגלה הלזו ממנה פנה ממנה יתד למחזיק ולמעוז יקר תפארת גדולת הנסים והגבורות אשר עשה אלהים לנו בימים ההם כי נסיר סיב' גאולתינו מהיות טבעי ונשים אותה על נס כי מויהי בימי עד איש יהודי הגד יגיד לנו את תוקף לב המלך שלא נכנע על אבדן קי"ג מדינות ומעשה תוקפו בעושר ונכסי' כי ע"כ כל שרי המדינות לא ימרו את פיו וגם לא יחשיב מסים וארנוניות ישראל להשיב ידו מבלע והשחי' כי אין קצה לאוצרותיו וכן גלה לנו בזה תוקף חטא ישראל ופן תוקף חמת המלך שבערה בו ולא תכבה לא בשומי אהבתו אותה וחשיבותה לפניו ולא מה שהדת היה בעזרתה וכן תוקף טענת ממוכן בעיני המלך כי בכל מיני תוקף האמורים האלה תחזק ותגדל הנס בעיני כל עם נושע בה' כי ע"כ מצוה לקראת את כל דברי האגרת הזאת מויהי בימי וגו' כי בהמה תתחזק הנס כמדובר והנה בדבר הזה מצאנו ראינו הבין מקרא שכתוב ותכתוב אסתר המלכה וגו' את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית כי הוא סגור חותם צר מהו התוקף ההוא ומה יכלו להוסיף על כל תוקף הצרה להשמיד להרוג ולאבד וגו' נכתב ונחתם בטבעת המלך שאין להשיב וכאשר כבר שלחו ספרים אל כל היהודים אשר בכל וגו' ואי זהו כל תוקף אשר חדש להם ואם הוא תוקף עונש על הבלתי מקיימי' עליהם לעשות את ימי הפורים אדרבה היא שלחה בתורת חסד על לשונ' לחכמים קבעונו לדורות הכתוב מעיד כי מרצון נפשם קיימו וקבלו היהודים לקיים וגו'. אך אין זה כ"א שבכל הספרים אשר כתבו מרדכי ואסתר אל כל היהודים מאשר גזר עליהם המן הרע להשמיד וכו' והקב"ה ברוב חסדיו הפר עצתו וקלקל מחשבתו ותלה אותו ואת בניו על העץ וע"כ יקבלו להיו' עושי' משתה ושמחה והנה בכל הספרים ההם אין נזכר מכל הכתוב מויהי בימי עד איש יהודי דבר כי אין לסיפור צורך בהם רק הודעת הלקח אסתר בת אביחיל דוד מרדכי אל המלך ואיך ביגיעת שניהם חפץ ה' בידם הצליח להציל את ישראל מיד שוסהו וע"כ אחרי כתוב מרדכי ואסתר ב' כתבים זו אחר זו כאשר יתבאר בס"ד ובאחרונה הכבידו מהראשונה אז המה ראו כי לא יבצר מהיות הקבלה עליהם ועל זרעם רפויה בצד מה באומרם כי הלא היתה רפואה קרובה לבא לישראל בימים ההם בטענות טבעיות לא אחת ולא ב' כ"א י' הלא המה אשר כתבנו וקרוב הדבר שעל אלה המלך אחשורוש הרבה להשיב אפו ולא ישחית בעבור היה באופן יקטן נא כח הנס בעיניהם וירפו ידיהם מהחזיק בקבל' אגרת השני' עליהם ועל זרעם ולא יעבור וגו' ע"כ עשו בחכמה וכתבו את כל תוקף הוא מויהי בימי עד איש יהודי כי בזה כל תוקף הם כמה מיני תוקף. תוקף לב המל' שלא נכנע אחר אבוד קי"ג אפרכיות ותוקף גדולתו כי שרי המדינות לפניו ותוקף עושרו ותוקף חטא ישראל שלא היו אנוסים ותוקף חמת המלך שבערה בו ולא הועיל לכבותה אהבת אשתו אשר אהב ולא היות הדת בעזרתה וגם תוקף טענת המן בעיני המלך כי הן כל מיני תוקף אלה הנאמרים באמת בכתובים אלו הנה הנם מבטלים העשר טענות ההם כעפרא דארעא ומגדילים הנס עד אין קץ על כן למען יחזיקו ישראל בקבלת האגרת השנית כתבו את כל תוקף הוא מויהי בימי עד איש יהודי שבו כל מיני תוקף שהזכרנו ועל היות מינים הרבה נאמרה מלת כל שעל ידי כן יכירו ויקבלו בכל מאמצי כח וזה מאמר הכתוב ותכתוב אסתר וגו' ומרדכי וגו' את כל תוקף הוא האמור כדי שע"י כן ימשך לקיים את אגרת הפורים השנית בסבר פנים יפות כמדובר ונחזור אל התכת הכתוב שהיינו בו בהראותו וכו' וזולת מה למעלה יאמר מקושר אל אומרו שרי המדינות לפניו והוא כי אינו דומה המראה עושרו לפני דלת עם האר' למראה לפני עשירי עם כי לפני אשר הכסף אזל מכליהם יוכל להתמיד בהוראם כבוד עושרו ימים רבים ובכל יום יראם דבר מחודש מהקודם אמנם לפני עשירים אם יום או יומים יעמוד להראות להם דברים חשובים או י' יום או כ' יום יפלא אך לא יתמיד להיות מראה והולך דברים טובים ומחודשים מהקודמים ימים רבים אמר ראה את רוב עושרו אשר גדלו השם כי הלא שרי המדינות היו לפניו שהם כמאמרם ז"ל מלכי האיפרכיות ואעפ"י כן התמיד ימים רבים ק"פ יום ושיעור הכתוב חיל פרס ומדי ושרי המדינות היו לפניו בהראותו את עושר וכו' ועכ"ז התמיד ימים רבים ק"פ יום:

8או יאמר בהראותו וכו' כי הנה היה אפשר לומר כי רוב עושרו אשר הראה להם יהיה רב מאד בערך כבוד שרי המדינות אשר לפניו אך לא בערך כבוד מלכות המולך מהודו ועד כוש. ב' היה אפשר לומר כי בכלל הדברים והחפצים אשר הראה היו בהם בלתי יקרים כל אחד בפני עצמו ובהצטרפות הכל היה עושר מופלג. או שלישית מעין זה בבחינת ימים כי אשר התמיד ימים רבים בהראותו את עשרו יהיה כי החל מעט מעט ביום הראשון הראה דבר השוה ככר זהב ובב' עשרה ובג' שוה עשרים ובהצטרפות הימים רבים היה עושר גדול על כן אמר שלש אלה אודיעך כי לא כן המה כי אם שבהראותו את עושר וכבוד מלכותו כי נתייחס אל כבוד מלכותו ולא אל כבוד מלכות שרי המדינות וגם שלא הראה כל החפצי' היקרים מאד והבלתי יקרים מאד בפני עצמה כי אם אשר המה יקר תפארת גדולתו שהוא אשר הוא יקר בערך אל תפארת גדולתו בלבד ואעפ"כ התמיד ימים רבים ואף גם זאת כי לא הראה מעט מעט ושמה שהראה ביום הראשון לא יתייחס לעושר מעין כבוד מלכותו וכו' רק בהצטרפות כל הימים כ"א שבהראותו את עושר וכו' ימים רבים היה ק"פ יום כלומר לא תכליל ותאמר ששה חדשים כסכום ק"פ יום רק מנין ימים לומר שבכל יום ויום הראה דבר מתייחס אל עושר כבוד מלכותו כו' וז"א בהראותו ולא אמר ויראם לומר כי בהראותו את כל המתייחס אל התוארים האלה שהיה ימים רבים התמיד ק"פ יום שבכל א' וא' הראה את עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו ולזה לא אמר ג"כ בימי' רבים בל יראה שבכללו' הימי' הרבים נמצא שהראה את עושר וכו' אך לא היה כן מה שבכל יום בפני עצמו ע"כ אמר כי בהראותו את עושר וגומר נמשכו ימים רבים ולא שבימים רבים נמשך הראותו עושר ולהמתיק הדבר יותר פרט ואמר ק"פ יום כאמור:

9עוד יתכן דרך אחרת בהמשך ג' הכתובים האלה בימים ההם וגו' ובפרט לאומר כי ב' משתאות היו שהוא כפשיטות דעת הגמ' שע"כ לא פליגי רב ושמואל אלא או פקח או טפש היה שעשה משתה תחלה לרחוקים ואחר כך לקרובים אבל לדברי הכל ב' משתאות היו ויאמר בימים ההם כשבת המלך אחשורוש ממש על כסא מלכותו שהוא בבית המלכות יושב על הכסא להטיל מורא עשה משתה לכל שריו ועבדיו ושרי המדינות ולמה היה המשתה עודנו יושב על הכסא המיוחד בית המלכית ולא בחצר גנת ביתן המלך כבמשתה השני שיהיו שם בריוח ויעמוד שם כסאו וגם למה לא קרא את כל העם הנמצאים בשושן כאשר עשה אח"כ על כן אמר בהראותו וכו' לומר כי המשתה הזה היה בזמן הראותו את עושר כו' וע"כ לא יאות הראותו עושרו רק במקום צנוע ולא בחצר גינת ביתן וגם לא בפני כל העם הנמצאים בשושן למגדול ועד קטן עוד טעם שני כי היה ק"פ יום ולא יאות קרוא כל העם הנמצאים וכו' ימים רבים כי אם לשרים גדולים בייחוד: