משאת משה על אסתר א:ה

1ובמלאת וכו' הנה רז"ל במדרש חזית גזרו אומר כי המן הרע יעץ תחבולות עם המלך להחטיא את שראל להבאיש את ריחם בעיני השם אלהיהם להזמינם אל שולחן המלך להאכילם ולהשקותם מפת בגם ויין משתיהם להעמיד נגד פניהם זונו' למען הכשילם באומרו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא ואומרו כי כל עם הנמצאים הוא עם נושע בה' ושעל כן נתחייבו חס ושלום ישראל כליה ושהמן הוא בעצמו קבצן י"ח אלף ות"ק יהודים כאשר האריכו במדרש הנז' ואחשוב יש סעד לזה מן המסרה והיא הפרתמים ג' במקרא להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים ב' הפרתמים ושרי המדינות לפניו. ג' ונתון הלבוש והסוס ביד איש משרי המלך הפרתמים ויהא הענין להביא מבני ישראל כו' אל מקום הפרתמים ושרי המדינות לפניו שהוא במשתה המלך מי עשה כן הלא הוא מי שעליו נאמר איש משרי המלך הפרתמים הוא המן והנה זה יצדק בין לאומר שהכל היה משתה אחד בין לאומר שני משתאו' והיותר צודק הוא כי שנים היו כי היה השני להטעות את ישראל כאשר כתבנו וזה אומרו ובמלאת וכו' לומר עמוד והתבונן רוע לב המלך הלזה כי און יחשוב על ישראל כי הלא במלאת הימים האלה של משתה הראשון והראות עשרו ק"פ יום מה ראה על ככה לעשות המשתה השני בלי סבה אך אין זה כ"א חרב עצת המן האגגי כמז"ל כאשר כתבנו וז"א עשה המלך מה שלא נאמר במשתה הראשון רק עשה משתה אך הוא לומר המלך הידוע אשר הזכרנו ואמרנו הוא אחשורוש העומד במרדו שבטל עבודת בית אלהינו וז"א לכל העם ולא אמר אל כל הנמצאים ויכלול כל מיני עמים אך כיון מה שאז"ל אל עם נושע בה' ועוד ראיה כי זימן למגדול ועד קטן ואין זה דרך המלך רק לגדולים ואדירי כל חפצו בם ואחשוב שע"כ נאמר הנמצאים ולא לכל העם אשר בשושן כי עשה בערמה למען העניש את ישראל בל יחשבו לאנוסים כי יאמרו שהמלך אנס אותם לכן התחכם ולא גזר רק על הנמצאים בשושן אך לא על היוצאים מדלתי העיר וחוצה או על הנחבאים שם בל יראו ובל ימצאו ועשה ויוכל כי ע"כ נתחייבו חס ושלום ישראל כליה למאן דאמר:

2ולדעת האו' כי הכל היה משתה א' נוכל לומר כי גם שלמעלה אמר חיל פרס וכו' ופה נאמר לכל העם הנמצאים וכו' וגם נזכר פעם קודם הוראת העושר ופעם אח"כ הוא כי עיקר כוונתו היה עשות המשתה לתווך שלום בינו לשרי המדינות שיאהבהו למען יבשו למרוד בו כ"א שלהשמר בל יקל כבודו בעיניהם בהתחברות יתיר' לשתות יין ע"כ החל תחלה להראות עשרו להם למען ידעו כי יש לאל ידו להנקם מהמורדי' בו ע"כ להיות המשתה עיקר הקדימו ואמר עשה משתה לכל שריו ועבדיו שבכלל עבדיו הם כל העם הנמצאים בשושן כי עבדיו הם אך חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לבד היו לפניו בהראותו את עושר כו' כי מהם לבדם היה ירא ולהם הראה העושר ולא אל כל יתר עבדיו שיכלול גם כל עם הנמצאים וז"ט אתנ"חתא במלת עבדיו כי לא השוו כלם רק בדבר המשתה אך בהראות עשרו לא היה רק לחיל כו' הפרתמים ושרי המדינות וזהו חיל וכו' לפניו בהראותו כי אלה לבד היו לפניו כאשר הראה כבוד עשרו ולהיות שהוראת העושה לא היה רק למנוע היזק אפשרי להמשך מהמשתה שהי' עיקר הכוונה איחר אותו יאמרו כטפל אל המשתה ואחר שספר מה שהראה חזר לסיים זמן המשתה שהיה במלאת הימים האלה ולא הזכיר רק אותם שלא נצטרפו כ"א לאכול ולשתות ולא להראות העושר והם כל העם הנמצאים וכו' אך לא יבצר מהיות שם העיקריים הם שרים ופרתמים נוסף על זה כי לא הזכיר פה רק הנוגע אלינו אשר קבץ עם בני ישראל למען הרחיקם מאביהם שבשמים כאמור בסמוך שנרמזו באומרו כל העם הנמצאים: