משאת משה על אסתר א:טו

1והוא כי אמר במה יסכר פי המלך מלהליץ עוד בעדה אם לא באמור לו בפני כל השרים הם שרי המדינות מלכי האיפרכיות לא על המלך לבדו וגו' כי על כל השרים וגו' כי לא יערב אל לבו לומר איני חושש על כבודם כי הלא יהיה כשולח הזמורה על אפם ויגעו בכבוד מלכותו וכונ' מאמרו לומר הלא מבין ריסי עיניך יראה כי מוחל על כבודך אתה אך זה אינני שוה כי לא על המלך לבדו עותה וגו' כי על כל השרים וגו' ואם על כבודך תמחול על כבוד כל השרים לא תוכל למחול ואם עתה יבטלו רצונ' השרי' מפני רצו' וימחלו גם הם גם זה איננו שוה כי הלא גם עותה על העמים אשר בכל מדינות מלכותך כלם אשר אינם פה עמנו היום ואם אשר ישנו פה עמנו ילכו גם הם בגלגול מחילות וירבו לסלוח חלק כל העמים אשר בכל מדינות מלכותך אשר אינה ?שם אינו מחול כי גם בכבודה נגעה כי הנה יצא דבר המלכ' על כל הנשים שבכל מדינות מלכות' להבזות וגו' וגם ששה טענות אשר סידרת מהם הנני מבטלם כי אשר אמרת שהיא מלכה ושתי כי הקדים מלכותה לשמה לומר שמאליה היא מלכה בת מלכים נהפוך הוא כי אינה כ"א ושתי המלכה כי המלכות שלך היא ולא היה ראשיתה רק ושתי משולל' מלכות ככל נשי עולם ועל ידך נתוסף לה היות מלכה אך היה ראשיתה מצער. ועל הב' שלא חטאה רק בשב ואל תעשה כי אמרת אשר לא עשתה לא יחשב לה כ"א בקום עשה וזהו עותה ושתי כי עוות תחשב ולא העדר עשות טוב והוא כאשר יפרע כי ממנה ימשך להבזות בעליהן בפועל. ועל הג' שהיה מאמר המלך בלי מיתון אמר כי יצא דבר המלכה וגומר לומר כי בצאת והתפשט הדבר לא יצא שהי' מאמר המלך משולל מחשבה רק דבר המלכה לומר המלך וגו'. ועל הד' אמר באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה שמה קודם למלכותה להורות כי היא טפלה אליו שממנו בא לה המלכות וא"כ איך ישערו היותו אהורייריה דאבוה. וגם הה' שהוא היות ע"י סריסים אמר הנה לא יאמרו המלך אמר שיביאו' סריסיו רק אמר להביא סתם. ועל הו' אמר ולא באה לומר לא יאמרו שלא כרצונה יביאוה כי אם ולא באה שהיא אפי' דרך בחירה כבא' לעשו' חפצו כמעצמ' בנערותיה לא באה וע"פ דרכו כיון בל יאמ' לו לא יבזו את בעלי' כי דבר המלכה הי' להביא' לפני כל השרים והעמי' מש"כ בין איש לאשתו לז"א הכתוב כי יצא דבר המלכה לא יצא לומר המלך אמר להביא את ושתי לפניו ולפני השרי' והעם רק לפניו ולא באה:

2או יאמר באומר על אשר לא עשתה וגו' בשום לב אל לשון עשיי' וגם אל רבוי האת כי מהראוי לא יאמר רק על אשר לא באה במאמר המלך אך הנה ידענו מרז"ל כי צוה להפשיטה ערומה ולהציגה כיום הולדה לעיני השרים והעמים וזה יתכן עשה המלך עיקר לזכותה בדין באומ' כדת וגו' כי הוא על אשר לא עשתה את וגו' שהוא להפשיט עצמה ולבא ערומה וז"א עשתה ולא אמר אשר לא באה וגם זה ריבה האת לומר כי אינה בת עונשין על כך כי אדרבה אולת היא לו וכלימה וגם יתר הטענות הרמוזות בכתוב כמדובר בקוד' ועל זה פקח עיניו ממוכן ואמר על העדר ביאתה לא על המלך לבדו וגו' כמדובר ועל אשר רמזת שאמרת שגזרתך היתה שתתנוול וכן לא יעשה הנה כי יצא דבר המלכה וגומר לא יצא לומר המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי ערומה ולא באה אלא יאמרו אמר להביא את ושתי המלכה שאדרבה יראה שהיה באופן הראות חשובות היותה מלכה ולא באה. ולבא אל התכת הכתובים הנה הערנו אומר באמרם שהראוי יאמר באומרן בנו"ן. ועוד אומר והיום הזה תאמרנה וגו' מה הדבר אשר תאמרנה כי לא נז' בכתוב והנה שמעתי אומר שאמר אין בזיון הנמשך לשרים דומה לבזיון הנמשך להמון העמים כי נשי ההמון למה שהם נקלות לא יבשו כי ידברו את בעליהן בזיונם בגלוי כי יענו ויאמרו המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי וגו' ולא באה כלומר ואיך אחשיבך אנכי הטוב טוב אתה מהמלך אחשורוש אך השרות לא יקילו ראשן כ"כ נגד השרי' לפרוש להם בזיתן אותם בשפה ברור' כי אם יטמינו ברמז לו זכור היום ההוא של משתה המלך והוא יבין לאשורו ממוצא דבר את אשר לא עשתה ושתי מאמר המלך ולכן גם הוא יטה שכמו לסבול באומר כי כמוהו כפרעה וזהו והיום הזה תאמרנה שרות וגומר כי השרות מה שיאמרו הוא זכרון היום הזה בלבד אך כל הנשים יאמרו המלך' אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה וגומר כמו שנאמר באמרם המלך אחשורוש וגומר. והנה הוא צחות במציאותו אך לא נכון בכתוב. ראשונה כי אומרם המלך אחשורוש אמר להביא וכו' אינו מאמר נשי ההמון כי א"כ הל"ל באומרן בנו"ן ועוד כי כאשר יצא דבר המלכה על כל השרות לא יאמרו היום הזה כי כבר חלף הלך לו אך יאמרו היום ההוא ואם הוא שיזכירו היום הזה אך בלשון אחרת לומר היו' ההוא היה ראוי יאמר יזכירו אך אומר תאמרנ' נראה שאלה הן הדברים שתאמרנה ועוד כי לפי זה אומר אשר שמעו את דבר המלכה הם אמרו מותר ומשוללי הבנה ומהראוי לומר והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי לכל שרי המלך וגם נשים לב באומר וכדי בזיון וקצף כי איך יצרף ב' דברים אשר לא מסוג אחד המה כי הבזיון הוא הנמשך מושתי וקצף הוא קצף המלך אשר יקצוף המלך לנקום ואיך יאמר כי זה כדי ב' דברים הבלתי מתאחדים:

3והנה נכון אצלי על פי לשון הכתוב הפך הדרך אשר הזכרנו שקלון נשי ההמון גדול וגלוי מקלון בית השרים ושרות שירמזו רמז אך אדרב' בא ממוכן להחמי' על קלון הנמשך לשרי' אשר הוא גדול וכפול מאשר לנשי ההמון והוא כאשר כתבו רז"ל על גם ושתי המלכה עשת' משתה נשים בית המלכות שזימנ' את כל שרות פרס ומדי וכל השרות כי אמרה אם ימרדו השרים תהיינה נשיהם ממושכנות אתה בבית אך לא זימנה לנשי ההמון בית המלכות נמצא כי השרים היו בשושן עם המלך במשתה ונשיהם בית המלכות עם ושתי. ונבא אל הענין אמר ממוכן הנה בשתים רעות תעדיף קלון השרים על קלון העמים אח' בזמן. שנית באיכות הבזיון והוא כי נשי כל העמים אשר בכל מדינות המלך לא ידעו מעשה שהיה כי אם בהמשך הימים ישמע הדבר וכל איש אשר ישמע יספר בביתו ויאמר לאשתו הלא שמעת כי המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה ואז בשמוע אשתו תבזהו בעיני' וזהו כי יצא דבר המלכה וכו' כלומר מה שימשך להבזות בעליהן הוא באמרם בעליהן להן המלך אחשורוש אמר וכו' וזה לא יהיה היום רק יצא בהמשך זמן דבר המלכה וכו' אשר בכל המדינות אך השרות היום הזה תאמרנה וכו' כי כלם פה והשרות בשושן הבירה והיום תמשך להם הבזות בעליהן בעיניהן. שנית העולה על זאת ורעה רבה היא כי אינו דומה הראייה כשמיעה והוא כי נשי המון העמים אשר בכל מדינות המלך לא שמעו באזניהם את המלכה אומרת שלא תחשיב את המלך לבא במאמרו כי אם לשמע אזן באמרם בעליהן להן כי המלך אחשורוש אמר להביא וכו' יבזום בעיניהן אך לא שמעו את המלכה אומרת הדברים בפיה כי לו שמעו היו מתפקרות אז יותר כי הראיה עושה רושם יותר מהשמיעה אך השרות תהיו להפך ולא ייחלו עד אמור להם השרים בעליהן המלך אחשורוש אמר להביא וכו' אך הן יאמרו להם מה לכם תספרו אשר העיז' פניה המלכה מלבא בדבר המלך הלא אתם לא ידעתם העותה ומיאונה רק מפי הסריסים אך אנחנו באזנינו שמענו מפיה הדברים אשר דברה ומיאונה לבא בדבר המלך כי שם נמצאו ושם היו עמה במשתה וזהו והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי ולא אחר זמן כיתר ההמון ומה תאמרנה אשר הן שמעו את דבר המלכה ממש זה יאמרו אל שרי המלך וכמז"ל שהתפקרה לדב' סרה ולומר מה לו למלך הטפש הזה אהוריירי' דאבא אנא מלכה בת מלכים גדולים אבא לקבל אלפא חמרא שתיא ולא היה עושה דברי שטות וזה במעט יין נשתטה נמצא כי זולת המיאון הכתוב בשוט לשון חירפה וגידפה אותו ואין ספק כי השלוחין יקצרו במאמרי גדופותיה בהשיבם דבר אל המלך וגם כי יגידו אולי השומעים יעלה על רוחם שמא השלוחין הוסיפו סרה על מאמרה אך לו שמעו ממנה ודאי היו מתפעלי' יותר והנה בזה נשים לב אל ייתור האת באומר את דבר המלכה והוא שריבה האת דברי חרופיה זולת מיאונה והיא מדרגה שלישי' מבזיון הנמשך לשרים יותר מאשר לשאר העם ובזה יבא לשון הכתוב נכון מאד להורות כי רע ומר הבזיון הנמשך לשרים מהנמשך לעמים כי בכל הנשים יש תלתא לטיבותא אחת כי הן לא ידעו דבר רק על פי הבעלים באמרם וכו' שנית שלא שמעו המיאון מפיה שלישי' שלא יאמרו להן מה שדברה כ"א שלא באה אך השרות לא זה בלבד כי יאמרו להם הלא אתם לא שמעתם ביד הסריסים רק שמיאנה לבא וגם אם ספרו רוע דבורה לא שמעתם מפיה אך אנו באזנינו שמענו את דבר המלכה כלומר דברים הרומזים שהיא מלכה לא הוא כי הוא אהורייריה דאביה זה תאמרנה לכל שרי המלך וזה אינה בנשי המון העמי' שלא ימשך להן לקצוף על בעליהן כאש' קצפה ושתי על המלך וחירפה אותו רק להבזות בעליהם בעיניהם שלהן בלבד אך השרות שתאמרנה אשר שמעו את דבר המלכה ממש שזולת מיאונה קצפה עליו והוא כדאי ימשך בזיון וקצף שיקצפו גם הן על בעליהן כאשר עשתה ושתי למלך וזהו וכדי בזיון וקצף נמצא כי רבה רעת השרות על השרים אשר תמשך מזה קצף שיקציפו עליהם כאשר עשתה ושתי לעיניהן ולא הבזו' בלבד בעיניהן כנשי העמים על השתלש רעתם. או יאמר וכדי בזיון וקצף כי ראה והנה יכול להשיב לו המלך האם בזיון שיבוזו הנשים את בעליהן תחת זאת תמות מלכה גדולה כזאת בת מלכים גדולים ע"כ אמר וכדי הוא הצטרפות בזיון הנשים את בעליהן וקצף אשר קצף המלך באומרו ויקצוף המלך מאד ויגיעת' ב' אלה להגיעה עד שערי מות:

4ובמדרש על סוף פ' זה ז"ל וכדי בזיון וקצף רב ושמואל חד אמר כדאי הוא הבזיון הזה לקציפה הזא' וחד אמר כדאי היא הקציפה הזאת לבזיון הזה ע"כ ונראין דבריהם פה אחד ודברים אחדים במלות שונות אך הוקשה להם אשר הערנו כי בזיון וקצף אינם מסוג אחד כי בזיון הוא הבזו' הנשים את בעליהן בעיניהן וקצף הוא הקצף אשר יש למלך לקצוף ולנקום נקם ואיך יאמר וכדי בזיון וקצף ועוד כי על הבזיון הוא מדבר ואיך יאמר שהבזיון הוא כדאי בזיון ע"כ באו להשיב חד אמר כדאי הוא הבזיון הזה לקציפה הזא' והוא לבל יאמר המלך האם על דבר שלא יבזו הנשים את בעליהן תחת זאת תומת מלכה בת מלכים גדולים לז"א אל יקל הבזיון הזה בעיניך כי הנה כדאי הוא הבזיון הזה לקציפה הזאת שתקצוף עליה כלום וכדי הוא זה להיות שוה לזה וחד אמר כדאי היא הקציפה וכו' לומר לא כדבריך שהוצרך לומר שלא יקל הבזיון בעיניו כי נהפוך הוא כי היה מקום יאמר המלך הלא גם כי ראויה המית' אליה לא תעלה ארוכה למחלה זו באשר נקצוף עליה ונמיתנה כי הלא לא יבצר מהנשים להבזות בעליהן באמור להם גם כי מתה הלא יצאת בהעותה נגד בעלה וגם שהרג' המלך הלא היה כי יש לאל ידו כי מלך גדול הוא אך בעל אשה זולתה אשר אין לאל ידו כיד המל' יטה שכמו לסבול כי לא טוב הוא מהמלך אחשורוש באופן שפתחה ושתי פתח לכל הנשים להבזו' בעליהן גם כי תמות היא בגלל הדבר ומחמת טענה זו יש שפי' באומר ולא יעבור אשר לא תבא ושתי שיביאוה בע"כ לפני המלך ולא יעבור כטפשותה למען יוסרו כל הנשים ולא תעשנה כמעשי' כי יאמרו כבר לא יצאת במיאונה ויהרגוה אח"כ וגם כי אין זה פי' הכתוב לפי האמת כאשר יבא בס"ד נינקוט מיהא שמבלי עוברה לפניו יש מקום לומר כי לא יוסרון הנשים גם כי תקבל עונשה וזה יהיה דעת האו' כדאי היא הקציפה וגו' לבל יאמר המלך האם תחת זאת תומת לא יתוקן כי תאמרנה נשים הלא יצאתה בטיפשותה וא"כ מה בצע במותה ע"כ הוצרך לומר למלך כי לא כן הוא כ"א כדאי היא הקציפה שתקצוף עליה להמיתה לסלק הבזיון כי לא יבצר מהם מלומ' לולי הוא מהראוי לתת הנשים יקר לבעליהן לא שפטו' משפט מות וזהו וכדאי בזיון וקצף כלומר כדי הם זה כזה יחדיו יהיו תמים זה לעומת זה וזה לעומת זה ולא תאמר שהא' קטן מהכיל רעת האחר לומר שאין הקציפה כדי הבזיון לסלקו כ"א שקולים הם ויבואו זה לעומת זה. גרסינן בגמרא והקרוב אליו כרשנא וגו' אר"ל כל פסוק זה ע"ש הקרבנות נאמר כרשנא אמרו מלאכי השר' לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורים. אדמתא כלום בנו לפניך מזבח אדמה. תרשיש כלום שמשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו תרשיש שהם וישפה. מרס כלים מירסו בדם לפניך. מרסנא כלום מרסו במנחו' לפניך ממוכן כלום הכינו שלחן לפניך ע"כ: והלא קשה מה ענין זה אצל דין ושתי אשר לא עשתה את מאמר המלך ועוד שמכל הקרבנות לא הזכירו רק כרים ותורים ואנה עזב פרים ועזים ועוד למה אחר הקרבנות הזכירו מזבח אדמה ולא הקדימוהו לקרבנות כי הוא קודם במציאות והיה ראוי להקדים בגדי כהונה אל הקרבנות ועוד הזכיר מירוס הדם ולא יתר עבודות וכן מירוס המנחה וטוב טוב היה לומר כלום הקריבו מנחות מלעשות עיקר מהמירוס ועוד אומר ענין השלחן ולמה הזכיר השולחן ולא המנורה וגם מהראוי שלא להזכיר רק דברים של כפרה כמעשה הקרבנות וכיוצא. אמנם הנה מדרש חזית מסכים והולך שעל עון סעודת אחשורוש נתחייבו ח"ו ישראל שבאותו הדור כליה שאמרו שהמן הרשע יעץ תחבולות להפריד בין ישראל לאביהם שבשמים ויוליכם קרואים והולכים לתומם למשתה המלך שיתגעלו בפת בג המלך ויין משתיו ולהעמיד נגד פניהם זונות לקלקלם באו' אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו' ונפשו אותה ויעש ולולי ה' היה לנו אזי חיים בלעונו ותקטן בעיני יתברך לומר דיה לצרה בשעתה לבלתי הצמיח ישועה עד עת בואה להשמיד וגו' או עד עבור זעם מעשה הרעה כ"א עודם ישראל ביד פשעם בסעודתו של אחשורוש חשב מחשבות להעמיד להם גואל קרוב היא אסתר בת דודו בהעיר את רוח המלך יקשה לשאול להביא את ושתי וכו' וגם רוח ממוכן ולהבאיש את ריחה בעיני המלך להעבירה למען תחתיה תעמוד בת אביחיל השמה את נפשה מנגד להציל את ישראל מיד שוסיהן והן זאת אחשוב בכוונת המסורה כי שלשה להראות במקרא. אחד אתה החלות להראות את עבדך ב' להראות העמים והשרים את יפיה ג' להראות את אסתר ולצוות כו' ויהי' הענין ה' אלהים רחום בדין אתה החלות להראות את עבדך ישראל את גדלך במה שבטוב לב המלך ביין שבו העוו ישראל אמר להביא את ושתי להראות את יופיה ולמה היה זה הלא הוא כדי שימשך מזה ענין להראו' את אסתר ולצוות עליה לבא אל המלך על עמה מש"כ אם לא מתה ושתי בהתעוררות מאמר המלך להרגה כי לא היתה מגעת אסתר למלכות ומבקשת מהמלך על עמה והנה אלו היו חולקים על ממוכן חביריו לאמר לא כן דברת כי תחת זאת לא תמות ושתי לבל יבזו הנשים לבעליהן בעיניהן יבטל בששה חביריו כי אחרי רבים להטות ואיככה תבא אסתר ותמלוך תחת ושתי ואין זה כ"א חרב לה' נוקמת דם בני ישראל אשר היה עתיד המן לשפוך על הארץ כמים על כן מעתה ה' צבאות יעץ תמות ושתי ויקום תחתיה מי שאת הבא להורגו תשכים להורגו ואותנו הוציא מתוך ההפכה. ובזה נבוא אל ענין המאמר והוא שהוקשה לרבי לוי מי הכניס פסוק והקרוב אליו בין הדבקים כי אחר פסוק ויאמר המלך לחכמים כו' היה ראוי להביא פסוק כדת מה לעשות וכו' כאשר הקשינו למעלה על כן הודיעונו רז"ל כי אין זה כ"א שבהגיש המלך משפט ושתי בפני חכמים היה למעלה התעוררות מדת הדין על ישראל על עונם לבל ישפטוה חכמי המלך משפט מות לבלתי תבא אסתר להושיעם לולי הליצו על ישראל מלאכי השרת וזהו והקרוב אליו וכו' לומר כי הדבר הקרוב אליו יתברך אז למען הטות לבבם אל דבר ממוכן היה מה שהליצו על ישראל ואמר כרשנא וכו' והוא הנה כתבנו הסכמת המדרש וגם למ"ד בגמרא כאשר נכתוב לפנים בס"ד כי על עון הסעוד' נתחייבו ח"ו אז ישראל בנפשם והנה לא יבצר מאישי ישראל אשר בשלחן המלך מהמצא בם ז' סוגים. אחד אשר חטאו בהרהור ומחשבה על הזונות אשר נגד פניהם או על איסורי מאכלים. ב' אשר חטאו בדבור. ג' אשר חטאו במעשה ויאכלו נבלה וטריפה. ד' אשר רבים שתו מיין נסיכ' והוא עון ע"א כד"א ישתו יין נסיכם. ה' וגם הוא מעשה אשר היו מאשר יראו אלהים ולבל ישימו לב מצד המלך אם היו שותי' היו מתעסקים במזיגת כוסות ומזרקי יין ומושיטים אל הגוים אשר במסיבם או אל זולת העוברים. ו' אשר נגע אלהים בלבו וגם זה לא היה עושה כן ביין נסיכם כ"א בלחם פותת אותו פיתים וחותך בשר לפני האורחים. ז' אשר היו טובים מאלה אשר לא עשו לא זה ולא זה כ"א יושבים מסובים על שלחן המלך בפת בגו ומאכל שולחני ערך לפניהם על דבר כבוד המלך. כנגד ז' אלה דברו מלאכי השרת על האחד שהוא עון הרהור הלב אמרו כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה הם כבשים בני שנה תמימים לעולה ככל מועדי ה' בזמן משתאות חגיהם ז' כבשים לעולה מלבד כבשי עולות היחידים שמכפרים על הרהור הלב כנודע מרז"ל והנה אם חטאו בסוג זה הלא עשו מה שהוא תיקונו מה שאין כן העו"ג על כל רוע מחשבותם ואיך תגעל בישראל לבלתי סבב מות ושתי להביא את אסתר להחיות' ברעה. ועל הב' אמרו כלום הקריבו כישראל שתי תורי הבאים על בטוי שפתים כמה דאת אומר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע וכו' והביא שתי תורים וכו' וגם כי שם נאמר על בטוי של שפתים בשבועה הרי ענינה עון דבור בעל הסוג הג' של מעשה אכילה שהוא הנאת החומר כלום עשו מזבח אדמה כאשר עשו ישראל מזבח אדמה בבית המקדש לקדש אדמה שמשם לוקח חומרה כנודע כי אדם מאדמת מקום כפרתו נברא. ועל הד' הוא שתות יין נסכם שהוא ענין ע"ג כלום עשו בגדי כהונה שבהם אפוד לכפר על ע"ג שלהם כישראל: ועל הה' שהוא מזיגת היין והושטתו שהוא הכנה לשותים כלום מורסי לפניך את הדם שהיא הכנה לזריק'. ועל הו' שהוא פתות את הפת פתים וכיוצא בו אמרו כלום מירסו לחמי מנחות. ועל הז' שהיה שולחן ערוך לפניהם גם כן זכור נגדם לחם פנים שהעמידו בשולחן לפניך תמיד ויגינו הדברים האלה אשר נמצאו בם: כלל הדברים כי למה שהדברים האלה המה היו לפניו יתברך בהעריך ערך משפט ושתי לפני שופטיה לבל תצדק בשופטם ע"כ שם נאמר פסוק זה והקרוב אליו וגומ' כי הוא מה שהליצו לפניו יתברך ע"כ גם שאמר כדת מה לעשות וגומר שסידר טענותיו נוטים לכף זכותה כמפורש למעלה לא שוה לי והנה עדין יש מקום לחלוק ולומר כי טוב היה יכתב פסוק זה אחר פסוק כדת וכו' אחר כך יאמר פסוק והקרוב אליו וכו' לומר כי על מה שהליצו על ישראל מלאכי השרת ע"כ מה' יצא כי כל החכמים יודעי העתים עמדו לא ענו עוד וידמו למו עצת ממוכן וייטב הדבר בעיני המלך והשרים:

5אמנם להשיב על זה אחשוב כיוונו במדרש חזית וז"ל מאמרם כדת מה לעשות לחזירתה כדת ולאומה שלימה שלא כדת אלא כדת מה לעשות במלכה ושתי כ"ש מלכה שאינה ושתי ע"כ. כי הנה ראוי לשום לב גם שקושיתם מפורשת שהוקשה להם איך על אשה אחת חש על נפשו לבלתי המיתה אם לא על פי הדת ולאומה שלימה לא שת לבו לזאת כי אם שלא כדת חפץ המיתם יותר מהמן כמו שארז"ל וגם יתכן הוקשה למו ג"כ ייתור אומרו המלכה ושתי כי מי לא ידע כי עליה ידבר או לפחות את שמה לא יזכיר כי אם במלכה לבד וידוע כי ושתי היתה. אך הנה תשובתם לא תצדק כי היתכן יאמר אחשורוש כדת מה לעשות במלכה ושתי וכ"ש במלכה שאינה ושתי הלא אדרבה הוא היה בעוכרי ישראל שהם בת ירושלים המלכה שאינה ושתי וכמו שאמרו רז"ל משל לבעל התל ולבעל החריץ כי ע"כ הוא נתן הטבעת לקונה ועוד כי עדיין לא ידע ולא היה אפי' במחשבת המן לגזור על היהודים לאבדם ואיך מעתה המלך דבר שיעשה לה כדת:

6ועוד שלא כן עשה לולא ה' ברחמיו הפליא חסדו לנו אך אין זה כ"א דעתו כדעת המאמר הקודם כי באומר והקרוב אליו וגומר היא מה שהליצו מלאכי השרת על ישראל לומר שלפי הדת הם זכאים מהאומות ע"כ סמך אח"כ כדת מה לעשות וגומר לרמוז תשובתו יתברך אשר השיב אל מלאכיו והוא אל תפחדו ואל תראו שיעשה לישראל שלא כדת כי הלא כדת מה לעשות במלכה ושתי כ"ש במלכה שאינה ושתי הוא כנסת ישראל ושיעור מאמרם כדת מה לעשות וגומר אין זה בעצם מאמר אחשורוש כי לחזירתה כדת ולאומה שלימה שלא כדת אך לא אוהב משפט היה אלא שכוונ' הכתוב בעצם הוא על הרמז לומר כדת מה לעשות במלכה ושתי כ"ש במלכה שאינה ושתי והן דבריו יתברך רמז תשובתו יתברך אל אשר הליצו מלאכיו בפ' הקודם עם שהפשט אינו זז ממקומו ועל רמז זה נאמר פ' כדת וגו' אחר פסוק והקרוב וגומר עם היות שפשט הכתוב אינו זז ממקומו נכתבו סדר הדברים ברוח הקדש באופן נשכיל הרמז הרומז כמדובר: