משאת משה על אסתר א:יט

1הנה שמעתי או' יצא דבר מלכות שאתה קורא אותה מלכה זה הדבור של מלכה יצא מלפניו שלא תזכר עוד בשם מלכה רק ויכתב וגו' אשר לא תבא ושתי בלבד וקרוב לזה אפשר לפי דרכנו והוא כי הנה ג' דברים יסד ממוכן. אחד שלא על המלך לבדו עותה. ב' שלא יתייחס לחטא בשב ואל תעשה רק לעוו' ממש. ג' שראויה תקרא ושתי המלכה ולא המלכ' ושתי כי המלכות שלו הוא ולא שלה בעצם כאשר היה עם לבבה כי היא בת מלכים מעצמה רק ושתי נוסף על שמה היא מלכותה הבאה לה אח"כ מצדו והנה הב' דברים ביאורם בכתובים הקודמים ועתה בא לבאר הג' כי אין להקדים מלת מלכה לשמה וזהו אם על המלך טוב יצא דבר מלכו' מלפניו כלומר שלא תהי' התיבה הבאה לפניו תחלה מלת מלכה ולומר אח"כ שמה כאילו מעצמה יש לה מלכות וזהו יצא דבר מלכות מלפניו אך בכתיבה לא יזכר לה שם מלכ' כלל רק ויכתב אשר לא תבא ושתי בלבד כי המלכות שלך היא ואתה נתת לה וזה דקדק באו' ומלכותה יתן המלך לומר כי אתה הוא נותן המלכות שלה כי בידך היא להסיר ממנה ולתת' לרעותה וכן רמז זה באו' אשר לא תבא ושתי כי בהעדר בואה לפני המלך ושתי תקרא כי תתרוקן מלכותה ממנה תקרא ושתי ורעותה תקרא כל אשה משוללת מלכות וטובה ממנה. כי לא מצד עצמה היתה לה ואחר התרוקן מלכותה ממנה ידעו כי כל מעלתה מהמלך היה לה:

2והנה באומרו ולא יעבור אשר לא תבא וכו' שמעתי אומר שלא יעבור בטפשות אשר החזיקו לבלתי בא אל המלך כ"א שתבא לפני המלך ואח"כ תהרג וזהו ולא יעבור אשר לא תבא רק שתבא לפניו ואחשוב כי אשר פי' כן לא שת אל לבו רק אל המגילה הכתובה על הגויל אשר אין בה טעמים מפסיקים ואולי ראה הספר היה שב ממחשבתו כי יש אתנ"ח במלת יעבור וגם לא זכר ענין ופני המן חפו שהוא לבל יראה פני המלך כי באור פני מלך חיים ולא יוכל המלך להמיתו בכל אשר קצף עליו וגם ממוכן דעתו ועצתו להרוג את ושתי ואיך יאמר שתבא לפני המלך ותמצא חיים ועוד לפי זה מה הוא הדבר אשר יכתב בדתי פרס ומדי אם הוא ולא יעבור וכו' הול"ל שלא יעבור וכו' כי אומר ולא יראה שהוא דבר בפני עצמו נוסף על המאמר ולא פירושו אך פשוטו של מקרא זולת אשר כתבנו בו הוא כי ממוכן היה ירא פן יקרנו כאשר יקרה בהשתלח מדנים בין אחים או בין איש ואביו ובא אחד העם לעזור את האחד ויכה ויקלל את שכנגדו כי אחר כך ישלימו איש ואביו ואיש ואחיו ויהיה לאיש ההיא לאויבים וישיבו לו את גמולו בראשו ע"כ הדרך ישרה שיבור לו האדם כי ינצו אחים יחדיו לשים שלום בלבד ולא ליגע בכבוד שום אחד מהם והנה מזה נתיירא ממוכן בדבר משפט על המלכה פן ישיבנה המלך לאיתנה והשב ישיבו לו את גמולו על היותו יועץ בליעל להרוג אותה ע"כ עשה בערמה בג' דברים א' שלא גזר הוא רק אמר למלך שהוא יגזו' וזהו אם על המלך טוב יצא דבר מלכות וגזרתו מלפניו שיהיה הוא הגוזר. ב' שיהיה באופן שלא ישוב המלך להשלים עמה ויהיה ממוכן כאשם לשניה' וישטמוהו יחד שניהם והוא שלא ישאר הדבר על פה רק שיכתב בדתי פרס ומדי כי דת למדי ופרס כי אשר נכתב בשם המלך אין להשיב עוד וזהו ויכתב וכו' ולא יעבור. ג' שאשר יכתב לא יהיה שתמות ועשה כן פן תשנא צדו במלכה מאת המלך רק דברים שיובן הדבר בלבד והוא שיכתוב אשר לא תבא ושתי עוד לפני המלך כלומר שלא תחיה והוא נועם מליצה שלא יהיה לה מה שיש לאשר קצף עליו המלך ויראה פניו כי באור פני מלך חיים ולא הזכיר לה תמותה מדאג' מדבר האמור ובאומר הטובה ממנה שמעתי אומר שאמר מלכותה יתן המלך למי שאין יחוסה וטובתה מאבותיה רק שכשרותה מצד עצמה וזהו הטובה ממנה כי היותה טובה הוא ממנה מפאת עצמה ולא מפאת אבותיהם כושתי כי ע"כ לא באה אל מאמר המלך ונכון הוא. או יאמר אל תצטער לומר אולי אשר תמלוך תחתיה ג"כ לא תהיה גם היא טובה כי גם שתהיה רעותה לא יבצר מהיות טובה וזה יהיה לה ממנה אחרי יודעה את אשר נגזר על זאת כי ממנה תראה ותקנה חכמה תקנה בינה: