משאת משה על אסתר ב:כא
משאת משה על אסתר · Masat Moshe on Esther 2:21
Open in the reader →1הנה היה מספיק יאמר בימים ההם קצף וגו' ויודע וגו' למה הקדים ומרדכי יושב וגו' ארז"ל כי העמיד המלך את מרדכי במקומם וע"כ קצף בגתן וגו' עוד יתכן בא הכתו' להורות את בני ישראל גודל השגחתו ית' להטיב אלינו כי הלא בהכנה אשר הכין המן שיהנו ישראל מסעודת אחשורוש ונתחייבו ח"ו ישראל כליה כאשר הסכימו רז"ל במדרש חזית היה מעותד להצר לישראל כאשר עשה אח"כ ולהיות לאל ידו לעשות היה צריך יגדל מאד או מטעם רז"ל שכדי להגדיל מפלתו העלהו תחלה שלא יאמרו גולייר היה ומה עשה הוא יתברך טרם יעלוהו לגדולה הכין מפלתו בב' דברים א' להעלות במעל' את עוכריו הם מרדכי ואסתר. ב' להכין לו העץ מעתה ואח"כ תבא גדולתו על נכון לנפול מגבוה כי לכך מאד נעלה והוא כי ראשונה עשה יתברך ככל נפלאותיו בי במשתה ההוא אשר החטיא את ישראל שם הוא עצמו יכין לו הדרך ליטול את שלו כי שם יעץ להרוג את ושתי שעי"כ תמלוך אסתר תחתיה להפילו ארצה ע"י משתה הוא זימן את ישראל להפיל' והיא תזמן אותו להפילו כאשר יבא בס"ד ואחרי המליך הוא ית' את אסתר וגם את מרדכי הקימו והיה בשער המלך הרי גדלו מפוליו ועוכריו של המן עתה צריך להכין לו את העץ מה עשה הוא יתברך הקציף עבדים אל אדוניהם כדי שיגיד מרדכי ויכתב בספר הזכרונות שעי"כ יבא חרבונא ויאמר הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עומד בבית המן גם למרז"ל שאמר כי בעצת המן היה ענין בגתן ותרש שע"כ א' המלך תלוהו עליו נמצא שענין בגתן ותרש סיבב תליית המן אחר ב' אלה הדברי' גדל המלך את המן אחר שהוכן מפלתו וז"א בימים ההם ומרדכי יושב וגו' כלו' בימים ההם שכבר מלכה אסתר וגם ומרדכי גם הוא יושב בשער המלך ו וזהו התוספ' הוי"ו של ומרדכי קצף בגתן וגו' ויכתב בספר דברי הימים וגו' שעי"כ הוכן העץ אחר הדברי' האלה שהם הקמת עוכריו והכנ' גדל וגו' שישמן אחר שהושחזה סכינו. או קרוב לזה שבא לתת טעם אל גדול' מרדכי אשר הקימו ה' ויושיבהו בשער המלך עם היותו בורח מן השררה כי גם שע"י כן רודפת אחריו לא בשער עו"ג כי אדרבה טוב שלא להתוודע כו' ואמר אחרי או' למעלה ובהקבץ וגו' ומרדכי יושב וגו' אמר עתה תדע מה העמידו הוא יתברך בשער המלך במעלה למה שנתגלגל עת המן ע"י כי בהיות המן מוליכם לסעודת אחשורוש הי' מרדכי צווח להם שלא ילכו ויהי כן כי בימים ההם להיות מרדכי יושב בשער המלך נתגלגל שקצף וגו' ויודע הדבר למרדכי וגו' והיה סבת מפלת המן ואח"כ גדל וגו' כאמור. ואו' קצף ולא אמר קצפו בגתן ותרש אחשוב כי זה תירצו רז"ל באו' שהא' אמר לשני מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו בא ונטיל ארס בספל וכו' א"ל והלא אין משמרתי ומשמרתך שוין ופרש"י אתה ממונה על עבודה א' ואני ממונה על עבודה אחרת וכו' הנה כי הא' הי' המיעץ והא' הי' דוחה אותו באו' אין משמרתי וכו' יורה כי הא' היה אשר קצף לעשות הרע ומשך אחריו את השני באו' אני אשמור משמרתי ומשמרתך ובזה יתיישב או' קצף לשון יחיד כי הוא אשר קצף אלא שמשך את תרש עמו וזה יכוין באו' משומרי הסף כי הצד השוה שבהם הוא כי שניהם משומרי הסף אך בשמירת הסף יהיו עבודות חלוקות. או יחזור משומרי הסף אל תרש אך לא בגתן כי אין משמרתן שוה: