משאת משה על אסתר ב:כב

1הורה לנו מוסר נאה ונחמד בל יאמר אדם כל א' ידרוש אחר שלום וטוב עצמו וה' ידרוש שלום הכל כי הוא בהפך שכל עוד שהאדם שם פניו להטיב אל עצמו ולא את רעהו וגם רעהו כיוצא בו אז אין הקב"ה מטיב את אחד מהם כי אדרבה המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כד"א וישב ה' את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ואיה איפה מצות ואהבת לרעך כמוך הכוללת כל התורה כלה אמר כי מרדכי ואסתר יחד שניהם החזיקו בטוב מדה זו שכל א' היה מסתכל להטיב לחברו וה' הטיב לשניהם וזהו ויודע הדבר למרדכי ואם היה זולתו הי' מגיד למלך שיטיב לו ולא רצה רק להטיב את אסתר ויגד לאסתר המלכה להטיב לה שתמצא חן בעיני המלך שתאמר מעצמה וכראו' אסתר חסד מרדכי שהי' חפץ יותר בטובת' מלהטיב לעצמו עשתה גם היא חסד ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי כדי שיטיב לו כאשר היה באחרונה כי ע"י זה גדל את מרדכי והנה ראוי לשים לב מה זה היה למלך אחשורוש שהי' דרכו להחזיק טובה ולהטיב למטיבים לו וכמשז"ל כי זו א' מטובות שנמצאו בו ולמה זה כאש' אמרה לו אסתר בשם מרדכי לא עשה לו יקר וגדולה על זה עד שתידד שנתו מעיניו ואמר להביא את ספר הזכרונות וגו' וימצא כתוב כי הגיד מרדכי וגו' ושאל כמתמיה מה נעשה יקר וגדולה למרדכי והלא טוב טוב בעתה יחישנה הגדולה והכבוד והנה המתרגם נדחק לפרש שאו' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי כי אין או' בשם מרדכי חוזר אל אמירת אסתר כי אם אל הכתיבה וז"ל המתרגם ואמרת אסתר למלכה ואיכתיב בשם מרדכי ואפשר כי אמרה אוי לי אם אומר למרדכי שיגיד למלך כי אולי כשיבוקש ולא ימצא ויחזיקו את מרדכי למוציא דבה ואחיב את ראשו למלך ומה גם לרז"ל שאלמלא בא גבריאל והטיל נחש במים היו מסתירים הדבר וימצא בדאי ואוי לי אם לא אומר שאם ימצא כדבריו אהיה מונע טוב מבעליו על כן יעצוה כליותיה שלא ילך מרדכי ויגד למלך כ"א אסתר בשם מרדכי כי אמרה אם ימצא כדבריו בבוא סופרי המלך לכתוב בספר אז אלי יבואו לאספר להם איך נודע אלי הדבר לכתוב אמיתן של דברים ואגיד להם אשר הגיד מרדכי ומתוך כך יודע למלך וייטב עמו ואם לא ימצא כן אומר כי לשמע אזן שמע מרדכי ולא יאשם ושעל כן הגיד לי ולא הלך אל המלך והנה המלך ראה שני דברים א' שלא בא מרדכי להגיד המלך אמר בלבו לא להנאתי עשה מאשר לא בא אני כ"א לאסתר יורה שאינו חולה עלי וע"כ אינו גול' את אזני רק אמר לאסתר ואלמלא אסתר חסה עלי הייתי מת כי היא מעצמה נדבה רוחה אות' להיטיב לי. שני' כי לא נודע אליו הדבר בעצם כי ע"כ לא הוזכרה הגדה רק אמיר' לבדה בעלמא בשם מרדכי ע"כ כשיבוקש הדבר וימצא לא נעשה עמו דבר כ"א ויכתב כאשר אמרנו כי סופרי המלך לכתוב דבר שואלין ודורשין מעשה שהיה איך היה ואז בלי ספק הכתיבה מה שנמצא כתיב אשר הגיד מרדכי על בגתגא ותרש וכו' אשר בקשו לשלוח יד במלך והוא כי תקנה הכל א' שאת שמה לא הזכירה רק אשר הגיד מרדכי בלבד. ועל הב' להורות איך לא להיותו בלתי עושה להנאת המל' לא הגיד למלך מה עשתה היפכה הסדר ולא הכתיבה בגתן ותרש בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש והגיד מרדכי רק היפך מן המאוחר אל הקודם אשר הגיד מרדכי וכו' אשר בקשו והוא שאם היתה מכתבת הדברים כסדרן היה נראה כמספר סדר המעשה לא שהגיד מרדכי ע"ד הציל ממות נפש המלך אך עתה יורה כי כל ישעו וכל חפץ בהגידו היה להיותו חס על המלך וזהו כי הגיד מרדכי וכו' כלו' כי מה שהגיד מרדכי היה על אשר בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש למען לא ישלחו הרשעי' במלך ידיה' וע"כ כאשר וימצא כתוב אז נחרץ המלך לאמר מה נעשה יקר וגדולה וכו' אמנם בהכתב הדבר כ"כ היה בלבו שאין ההטב' ראוי' למרדכי כאשר כתבנו שלא שת לבו לראות אשר היו כותבים עם היות שויכתב בספר דברי הימים לפני המלך ממש ואדרבה הגדיל את המן שכנגדו על הדבר כאשר נבאר בס"ד: