משאת משה על אסתר ד:א

1הנה יפלא כי מה ידע מרדכי אשר לא ידעו כל איש ואשה כי הדת נתנה בשושן הבירה גלוי לכל העמים אשר בשושן ואיך יאמר ומרדכי ידע. שנית כי לא עשה מעשה שר וגדול וחכם לבב כמוהו לפי הנראה אשר לבש שק ואפר יציע ויצא ברחוב העיר ויצעק צעקה גדולה ומרה וכן לא יעשה כי אם קבץ יקבץ שארית ישראל במעמדם לשאת ולתת איכה יעשו לתור להם מנוחה אם יקראו צום ועצרה או יבאו אל המלך להתחנן לו ויכינו עצמם לתפלה ולדורון אך לזעוק ברחוב העיר בצום ושק ואפר לא נכון לעשות כן כי מה יושיעו לו השומעים אותו ואם כן מה ראה על ככה ומה הגיע אליו לעשות כדבר הזה. ג' אומרו ויבא עד לפני שער המלך וכו' כי אין לבא וכו' יראה כי נמנע מלבא רק על היותו בלבוש שק שאל"כ היה נכנס לתקן הדבר בדברו אל המלך ואל המלכה וא"כ איפה מי מעכב בידו שלא יעביר השק מעליו ויבא אל המלך. ד' למה לא הלך לבקש על נפשו ונפש עמו מאסתר המלכה תדבר אל המלך כאשר עשה אח"כ ע"י שליח ולמה לא הלך מעתה והקולות יחדלון ומה זה יצא יצוא וצועק מר בשווקים וברחובות. ה' אומר ובכל מדינה ומדינה וכו' כי פסוק זה יראה נכנס בין הדבקים כי כהתימו לומר ויבא עד לפני שער המלך וכו' היה ראוי יאמר ותבאנה נערות אסתר כי מבואו עד לפני שער המלך ראו אותו נערות אסתר וסריסיה ולא יפסיק במה שבכל מדינה ומדינה כו'. ו' באומרו ותשלח בגדים להלביש את מרדכי האם העילה על רוחה היה כי מבלי אין בגדים למרדכי היה לבוש בגדים צואים ומהראוי תשלח לו לומר מה זה ועל מה זה כאשר עשתה אח"כ ולמה לא עשתה כן מעתה. ז' אומרו מה זה ועל מה זה כי ביודעה מה זה שהוא לובש שק ואפר תדע על מה זה כי הכל אחד כי א"א להגיד לה מה זה שהולך וצועק לבוש שק אם לא בהודיע הסיבה על זה. וגם נשים לב אם ידעה אסתר מהדת אשר נתנה בשושן אם אין ובתשובתו שהגיד לו מרדכי את כל אשר קרהו טוב טוב היה ילך ברגליו ולא על ידי שליח כי יעביר השק מעליו. ח' אומרו אשר קרהו כי הלא לא קרה לו דבר פרטי אליו כי מכירת המלך את ישראל להמן לכל היהודים קרה ולא לו לבדו. ט' כי אין פתגם מעשה הרעה כזה נעשה במקרה כי אם בהשגחה מאתו יתברך וא"כ איך ייחס הדבר אל מקרה לומר אשר קרהו. י' אומרו ואת פרשת הכסף וכו' מה יתן ומה יוסיף לה לדעת את פרשת הכסף יאמר לה איך נמכרו ומה בצע בהודיע סכום המעות וגם אומר פרשת ולא אמר מנין או משקל הכסף וכיוצא בו. י"א אומר להראות את אסתר ולהגיד לה אחר שמראה לה מה צורך הגדה ואם הוא ולהגיד לה את אשר קרהו ופרשת הכסף למה זה הגיד להתך אם לא להגיד לה. ועוד שהיה לו להפך ולומר להגיד לה ולהראות וכו' כי ההגדה חוזרות אל מה שקדם. י"ב באומרו לצוות עליה ולא לצוות לה באומרו עליה יורה על דבר שהוא הנוגע אליה. י"ג באומרו לבא אל המלך להתחנן לו מה צורך היה עתה והלא עדיין היה שהות י"א חדש ותכפל קושיא זו למטה באומרה אליו כי אחת דתו להמית אשר לא יקרא ויבא ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום למה זה צוה עליה תשים נפשה מנגד ולא ייחל עוד שלשים יום ולא עוד אלא שיתריז כנגדה בדברים קשים כגידים כי אם החרש תחרישו בעת הזאת וכו' ואת ובית אביך תאבדו. י"ד למה יומתו מה עשו היא ובית אביה כ"א על התעצל' כעת הלא באה מחמת טענה ולא פשעה ולא חטאתה היא ומה גם בית אביה. והנה לבא אל הביאור נעתיק לשון מז"ל במדרש חזית עם שנשמיט קצתו כי ארוך הוא מאד וז"ל א"ר ישמעאל י"ח אלף ות"ק יהודים הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו וכו'. מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה ואמר לפניו עד מתי תדבק באומה זו וכו' א"ל הקב"ה תורה מה תהא עליה אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחוק את ישראל באותה שעה אמר הקב"ה למה לי אומה שבשבילה הרבתי אותותי ומופתי בכל הקמים עליהם לרעה אשבית מאנוש זכרם מיד אמר הקב"ה לשטן הביא לי מגילה ואכתוב עליה כליה באותה שעה הלך השטן והביא מגילה וכתב עליה מיד יצאתה התורה בבגדי אלמנות וכו'. וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו רבש"ע אם ישראל בטלים מן העולם למה אנו צריכים בעולם כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נוגהם וכו' באותה שעה רץ אליהו ז"ל אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם וא"ל עד מתי אבות העולם רדומים בשינה וכו' א"ל מפני מה. אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש כו' א"ל אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הב"ה ונחתמה גזרתם מה אנו יכולים לעשות חזר אליהו וא"ל למשה אי רועה נאמן וכו' מה תענה על הצרה הזאת אמר לו משה כלום יש אדם כשר באותו הדור א"ל יש ושמו מרדכי א"ל לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן אל רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כליה על ישראל א"ל משה אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת ואם בדם נחתמה מה שהיה הוא שיהיה א"ל בטיט היא חתומה א"ל משה רבינו לך והודיע למרדכי מיד הלך למרדכי הה"ד ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ע"כ והנה אם היינו שמים פנינו להעיר כל ההערות הראוית להעיר במאמר זה ולהשיב על כולם יאריך הביאור מאד זולת קצתם מן הבא בידנו א' כי באומרו יתברך לשטן תורה מה תהא עליה והשיב לו תסתפק בעליונים אם תשובה זו מספקת נקשה לאלהינו יתברך ודקארי לה מאי קארי לה. ועוד כי אם טובה היא למה יצא' תורה בבגדי אלמנו' ואם אין תשובה זו מספקת איך עליה השוה דעתו למחוק את ישראל. ועוד שהרי הוא יתברך במתן תורה לא רצה לתת תורה למלאכים. ועוד עם מי השוה דעתו אם הוא שהסכים עם השטן לא היה ראוי שיאמר לשון השואה ומה לתבן אל הבר חלילה: ועוד אם הסכים למחוק היינו כליה וא"כ יכתוב מיד ולא יקדים ויאמר למה לי אומה וכו' ולשאול הבאת מגילה. ועוד האם לפניו יתברך צריך כתיבה יעשה כי מי יאמר לו מה תעשה. ועוד כי איך אלהינו מרחם הכותב בתורתו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם איך כתב כליה. ועוד היתכן שעל אשר נהנו מסעודתו של אחשורוש יתחייבו כליה וגם שנאמר כי רע ומר היה כי קלקלו בזונות כנ"ל במאמר הנזכר הלא לא יוכל מלט מהדבר הקשה שהקשה רשב"י לתלמידיו בעלי סברת מאמר זה באומר א"כ של שושן יהרגו. ועוד אומרו למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותי מהראוי יאמר למה לי אומה שמכעיסים אותי וכיוצא ולא יתלה בריבוי אותותיו: ועוד באומרו אשבית מאנוש זכרם כי הלא בתורתו בטל טענה זו באומר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם לולי כעס אויב וכו' ואיך אז לא חש אל כעס אויב פן ינכרו וכו': ועוד אומר מיד אמר הקדוש ב"ה לשטן הביא לי מגילה המבלי אין מגילות לפניו יתברך שיצוה את השטן שיביא מגילה. ועוד מה לו יתברך צורך אל מגילה לכתוב. ועוד אומר באותה שעה הלך השטן והביא מגילה היכן הלך. ועוד היתכן יכתבו לפניו יתברך על מגילה גשמית. ועוד באומרו שלבשה התורה בגדי אלמנות איך יצדק זה בתורה. ועוד מה להם למלאכי השרת כי יבכו על ישראל והלא טוב להם שתסתפק התורה בעליונים וכן חמה ולבנה למה אספו נוגהם. ובסוף המאמר נשים שכל והבין מה זו שאלת מרע"ה אם בטיט היא חתומה או בדם מי נתן טיט או דם למעלה ולמה בדם אין תקנה כאשר בטיט. וגם למה הוצרכו לבקש רחמים משה ומרדכי זה מכאן וזה מכאן ולא הספיק אחד. אכן אין ספק כי כנפי רחמיו יתברך פרושות עלינו תמיד לבלתי כלותינו כי חפץ חסד הוא מרבה להטיב לחייבי' טובות ואשר לא חשכו הרואות בארובות שכלו בעיני בשרו פקוחות יראה בעיניו ויורה באצבע דברי המאמר הלזה המורים אלינו גודל רחמיו יתברך בשומו כל מעייניו להציל ממות נפשנו. והוא בהקדים ראשונה בקצור נמרץ כי הנה ידוע לאשר אור נגה עליהם כי התירה איכותה מהעולם העליון עיקרה רוחניות בב"ת בלתי נפרדת מאתו יתברך ומקיימת העולמות כלם ע"י שפע המשתלשל ממנה דרך העולמות עד למטה לארץ כי ע"י עסוק איש הישראלי בה יבקע אורותיה למעלה בעולם העליוי ומשם יתפשטו אורות רבים ונכבדים ומהם יתלבש שפע מתפשט לקיים כל העולמות עד עולם השפל הלז. הקדמה שנית והיא כי בשפע אורות הבא ממעל לנקרא תורה אליה יש ב' בחינות א' שיעור שעשוע הראוי לה לפי כבודה בסיפוק פרנסה אליה. שנית בחינה יתירה שהיא גם לשלשל ממנה לעולם השפל שפע המבסמו ומקיימו והבחינה האחד היא לה מלמעלה גם בהעדר זכות בישראל לפעמים גם בהיות הזכות מעט מזער אך הבחינה השנית היא ע"י היות זכיות רבות בישראל כי ע"י תורה ומצות שיעסקו בהם ישראל יעלו אורות הזכיות ההן למעלה עד שורשן ומאשר יאירו בה גם למעלה הימנה תעלה הפרחתה ואז ימשיכו מלמעלה אורות שפע רב האורות מאד עד שמלבד מה שיבהיקו אורה עד בלי די גם ישתלשלו עד למטה לארץ דרך העולמות לבסם עולם ולברכו ולקיימו אך הנה אין זה רק ע"י עסוק ישראל בתורה אך לו יצוייר אם היו מלאכי השרת עוסקים בתורה לא היה זכות עסקם משלשל שפע למטה לקיים עולם כי אם למה שהיא צריכה לעצמה שהיא הבחינה הראשונה והוא כי אינו דומה עסוק בה איש ישראל לעסוק בה מלאכי השרת הן מפאת נפשותן כנודע ליודעים חן הן על התפשטות השפע לקיים העולם שאינו ע"י עסק מלאכים כנודע כי ע"כ הן האדם כלול מכל העולמות עד עפר להתברך הכל על ידו. ונבא אל הענין והוא כי בהשטין השטן עלינו אמר לו הוא יתברך תורה מה תהא עליה לומר כי אם בהעדר ישראל לא היה מתבטל רק שפע המשתלשל לעולם השפל שהיא הבחינה השנית שבהקדמה השניה החרשתי כי אין ההפסד רק לישראל שחטאו אך הלא לא יבצר ג"כ מה שהוא לתורה עצמה להאיר לה שהיא הבחינה הראשונה וזהו תורה מה תהא עליה כלומר מצד עצמה כי עליה אני חס כי על כבודה ראוי להאריך בל תאבד שעשועה ממנה ע"י עסוק בה ישראל והנה אז היתה תורה בישראל כאשר הפליגו רז"ל בישיבת תלמידים שהיו לו למרדכי וכיוצא בו ולא יבצר מהחרש והמסגר ותלמידיהם והשיב השטן מסתפק בעליונים לומר גם כי השתלשלות שפע לקיים העולם שהיא מבחינה השנית תעדר על העדר ישראל וגם קצת מהראשונה כי גם שע"י עסק העליונים לא יבצר מה שנוגע אליה מצד עצמה יותר מזה יש בבחינה ההיא אפילו כשהיא לבדה בהיות ע"י ישראל מאשר היא בהיות ע"י עסק העליונים. והנה גם שלא הספיקה טענה זו לגזור כליה לפחות הספיקה שגם השוה דעתו וכו' והוא כי בכל משפט איש או עיר או ממלכה בב"ד של מעלה לא יבצר מהיות להימין ולהשמאיל גם בו יתברך בין מדה"ד ומד"ר ולפעמים טענת מדה"ד מכרעת ולפעמים טענת מדה"ר ולפעמים הדבר שקול בשוה וזה יאמר כי גם שמתחלה היתה הטיה בדעתו יתברך אל הרחמים עתה השוה דעתו שיהיה דעתו שוה בלתי נוטה ומכריע לשום צד כי היה הדבר שקול בענין למחות את ישראל ולהיותו יתברך חפץ חסד מטה כלפי חסד ושמח במלמדי סניגוריא על בניו כמעשהו ביה"כ וכמז"ל בב"ר כי ע"כ בחר הוא יתברך באברהם מבכל צדיקים שקדמוהו על שהיה מלמד סנגוריא על הבריות שעליו אמר אהבת צדק ותשנא רשע אהבת להצדיק ולא להרשיע את הבריות ע"כ מה עשה הוא יתברך בראותו פה הדבר שקול בקש לתת התעוררות אל האפשריים ללמד סניגוריא בתור' ואליהו ונשמות צדיקים וכיוצא בהן כאשר עשה למשה באומר הניחה לי וכו' והוא כי הנה ב' טענות היה אפשר להשיב לפניו יתברך לזכות את ישראל א' לומר האם אחר עשותך כמה נסים ונפלאות להפיל הקמים עליהם ביד חזקה עתה תכלה אותה והיא טענת מרע"ה באומר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת כו' בכח גדול וביד חזקה עוד טענה ב' והיא מאמרו יתברך אמרתי אפאיהם אשביתם וכו' לולא כעס אויב אגור וכו' כי אם יעשה כלה ח"ו יהיה חלול השם בדבר כי יאמרו העו"ג כי הם העושים וידם רמה על השם ועל משיחו. והנה בהיות רצונו יתברך לשמוע טענות אלו מפי סניגורים אמר לתת להם פתחון פה אל הטענה האחת למה לי אומה שבשבילה הרבתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה והוא למען יתעוררו סניגורים לדבר ולומר אדרבה ממקום שבאת למה ה' יחרה אפך לכלות מהר את מי שהרבית אותותיך ומופתיך עליהם וירא כי אין עונה. אז אמר עוד אשבית מאנוש זכרם למען יענו סניגורים ויאמרו הלא סוף פסוק זה הוא לולא כעס אויב אגור וכו' שהיא הטענה הב' ועכ"ז אין דובר דבר להליץ טוב והוא כי לא שכחו אשר קרה למו בזמן החורבן שבאו האבות ומשה ללמד סניגוריא ולא שוה למו: ובראותו יתברך כי אין מליץ טוב מיד אמר לשטן הביא לי מגילה וכו' והאלהים עשה למען בזמן שהלך להביא המגילה יתעורר מלאך מליץ הוא יליץ על ישראל וענין המגילה הוא כי אמר הוא יתברך הנה אין בהנאת הסעודה די בער את כל ישראל מן העולם ומה גם למאמר רשב"י של שושן יהרגו ושל כל העולם אל יהרגו על כן ר' ישמעאל בעל מאמר זה שאומר שעל הסעודה היה הדבר אמר שאמר אליו הביא מגלה לומר כי כאשר אין כתיבה אם לא על מגלה שיסבלנה כן אין כליה אם לא על דברי עונות שסובלים אותם כי אין עון זה מספיק לכן לך וחפש אחר אשמה כוללת שאכתוב עליה כליה לכל העולם בצירוף עון הסעודה ובכלל דבריו כוון כי גם בכל מה שיביא עוד קטגוריא בישראל אין עון מספיק לעשות כליה מוחלטת מעתה רק לכתוב ולא לעשות כעת עד נראה אם ישובו מדרכם ויתקנו את אשר עוותו וכמז"ל בגמרא מסכת ר"ה כי הגזרה שנכתבת ולא נחתמת קלה ליבטל ומה גם אם מה שהביא הוא עון הצלם שלא היה אלא לפנים ע"כ בראות התורה שלא כלתה הרעה כ"א שהיתה נכתבת בלבד לראות אם ישובו אז הראית צערה למען יכמרו רחמיו יתברך ויצאת בבגדי אלמנות הם דרכי פשט התורה שהם כלבושים אליה פשט רמז דרש שיתבטלו עתה בהעדר ישראל שהיתה עתה אלמנה מישראל המולידים מהנה אורות ומלאכים בעסקה ומצותיה בעולם העליון ואחר שהראית פגם שבעולם העליון הנוגע אל התורה באו מלאכי השרת וצעקו על עולם המלאכים שגם הוא מתבטל שכל ישעם להשתלשל השפע העליון ע"י לעולם השפל וז"א אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכים בעולם ואומר צעקו לקול בכייתה היא כי תחלה חשבו שיהי' טוב להם העדר ישראל כי תנתן למו התורה כאשר שאלו באומר' אשר תנה הודך על השמים אך לקול בכייתה הכירו כי הכל תלוי בישראל שבעולם השפל ואם אין צדיקים למטה הכל בטל וכיון ששמעו חמה ולבנה שבעולם הגלגלים אספו נוגהם באומר' אם ימנע מהמלאכים אורם איזה הדרך יגיה אור עולם הגלגלים המקבל מעולם המלאכים נמצאו כל העולמות מרגישים עולם העליון עולם המלאכים עולם הגלגלים וכ"ש התחתון עצמו אז רץ אליהו וכו' והנה האבות נתייאשו ואמרו אם הם עברו על דת וכו' והוא מטעם שכתבנו כי זכרו כי לא שוה למו אשר הליצו בזמן החורבן אז דבר אל משה לאמר לו מה תענה בצרה זאת כי לא נתייאש מלדבר אל משה פן ישיב כאבות והוא כנ"ל שאמר הן ידעתי שגם אתה היית עוזר בזמן החורבן עם האבות ולא שוה לך אך עתה אל תחרש והוא כי כל כח המן בגזרתו הרעה היה על כי באדר מת מרע"ה עכ"א לו מה תענה על הצרה הזאת לומר כי להיות צרה זאת על תענה כאבות כי הלא מתחזקים על סלוקך ואתה צריך להראות כי לא סר כחך מלהטיב את ישראל על סלוקך ולא תהיה כלום לעשות בנו גזרתם רעה אז אמר לו כלום יש אדם כשר כו' והוא כי בסילוק ההיזק מישראל יעמוד מרדכי וישיב את ישראל בתשובה לתקן עוותם ואני מלאתי את דבריו להפיל את המן שתתהפך הרעה עליו לעומת מה שחשב שתשש כחי. או יהיה כי הנה ע"י משה החילו מפלת עמלק כי כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל נגד עמלק ועז"א לו אליהו מה תענה על הצרה הזאת כלו' כי אליך נוגע הדבר שהיא נגד עמלק אז אמר הוא כלום וכו' לומר הנה שם היה עמי יהושע שהוא מבני בניה של רחל המיוחדים להפיל את עמלק כמה דאת אמרת אם לא יסחבום צעירי הצאן ע"כ כשאמר לו שהי' מרדכי שגם הוא מבני רחל אז א"ל משה יעמוד הוא משם וכו' ויהי' מענין משה ויהושע וגם זה ע"ד הנזכר א' לסלק היזק ישראל וא' להגביר' להפיל את האויב כענין וגבר ישראל ואז א"ל מרע"ה לאליהו אם בטיט היא חתומ' תפלתינו נשמעת וכו'. והנה אשר נראה אלי בתחלה עם ששמעתי אומרו אחר כן שקדמוני זולתי הוא שאמר אם בטיט היא חתומה שנחתם גזר דינם על הנאת הסעודה שהיא הנא' חומרית תפלתנו נשמעת ואם בדם שהוא על השתחוות לצלם הנוגע אל הדם הוא הנפש אין תקנה. אך הדבר הקשה על זה הוא כי הלא האבות ומשה עצמו אמרו לאליהו מפני מה נתחייבו כליה ואמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש ובעבור זאת נגזר עליהן לכלותם מן העולם ולאבד זכרם כאשר העתקנו לשונו וא"כ איפה מה זו שאלה אם בטיט היא חתומה וכו' הלא כבר א"ל בפי' באר היטב שבטיט היא חתימה ולמה יטמין עתה הדבר ברמז ועדיין אפשר לדחוק כי היתה דעתו לאמר הן אמת כי עון הסעוד' גרם הרע ומלא המדה אך בהחתם על איזה היה החותם עם שמאליו יובן כי זה היה. אך אפשר עוד לומר כאשר נדקדק או' נהנו מהסעודה ולא ממשתה אחשורוש והוא כנ"ל על והשתיה כדת אין אונס כי למה שכל ישעו וכל חפץ המלך היה להכשיל את ישראל ע"כ ביין צוה שאין אונס למען תפוס אותם לחטוא ברצון מש"כ בפת בגו והנה השתיה הית' קשה מהאכילה כי היה יין נסיכם והתורה השוותו לתקרובת ע"ג כמד"א אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם ולכן גם כי לא יעדרו קצת שיבערו ויכשלו ביין מלכות אך רבים שתו לא נימא כי הזהרו מעון ע"ג ואין אונס באופן שהעון הכולל לכל הקרואים מבני עמנו היה הנאת הסעודה היא האכילה ועליה נתחייבו וז"א נהנו מסעודתו שמשמעו על מה שאינו חמור כע"ג רק הנא' חומרית שהוא ממאכל שולחנו ולא אמר ממשתה אחשורוש שעיקרו ומשמעו הוא השתי' וזה שאל אם בטיט היא חתומה וגומר לומר הן אמת שנתחייבו על שנהנו מסעודתו אך בטיט היא חתומה שהוא על סעודה בלבד כמשמעו הלא או בדם היא חתומה שרבים שתו מיין נסיכם שהוא סרך ע"ג ואמרת ל' הנאת סעודה על כי הנאה היא הכוללת הכל לגמרי ואם כך הוא אין תפלתנו נשמעת והשיב שהיה בטיט כי רובם לא חטאו רק בדבר הנאת הסעודה. העול' מדרז"ל בזה הוא כי נתחייבו ח"ו ישראל שבאותו הדור כליה למקום ולא היתה תקנה אם לא ע"י תפלת מרע"ה ומרדכי היהודי וששלח מרע"ה את אליהו יודיע הדבר למרדכי וז"ש ומרדכי ידע את וגומר כי ידע מפי אליהו. ובזה נבא אל ביאור הכתובים בס"ד אמר ידע את כל אשר נעשה ע"כ ויקרע וגומר כי ראה כי אין תקנה אם ישוב ישראל עד מכהו ואת ה' צבאות ידרשו בתשובה שלימה כי מאתו תי' נהיה הדבר כי כליה נכתבה לפניו ואין ארוכה למחלה זו בדבר אל המלך או אל שר הצבא בלתי לה' לבדו כי ידע את אשר נעשה מפי אליהו ואומר כל אשר הוא כי לו ידע אשר נעשה בשמים שנחתם גזר דין ולא ידע ענין מרע"ה היה מתיאש ומתרפה כמאמר אבות העולם אם הם עברו על דת וגומר מה בידינו לעשות וכן אלו ידע ששולח לו מרע"ה שיתפלל ויתוקן רעת המן ולא יודע לו כל תוקף הגזרה שנחתמה למעלה ג"כ לא יגדל הדבר בעיניו להגדיל לעשות אך אמר שידע את הכל וזהו ידע את כל אשר נעשה וזה ולכן ויקרע וגו' והנה אמר בלבו אם אין יש' שבים עד ה' אלהינו בתשובה שלימה מה נועיל כי נפגע בו ית' מרע"ה ואני כי הא למה זה דומה לרופא הבא לרפאות את אשר צבה בטנו ממאכלים רעים כ"א ימאן החולה ?רהיק חלאתו מכל חיל בלע לצבות בטן כל אשר ירפא הרופא יהיה לריק כן הדבר הזה הנה יש' צבאה בטנם נטמאה נפשם מבטן המלאה לה מסעודת אחשורוש עם יתר דברי עונות ואיך יהיו לרצון אמרי פינו לרצון להם לפני ה' חלאת טומא' אשמת' חקוקה על עצמות' ע"כ ראה והתקין את כל הדברים המתמיהים אשר עשה בשוקים וברחובות ושק ועפר והוא כי אמר בלבו הלא אם קורא אני עליהם יעמדו יחדיו כל היהודים אשר בשושן לאמר להם הבו דבר ועצה הלם ודעה מה תעשו כי כלה ונחרצה נעשת' כי הדת נתנה בשושן הבירה ובשאר מדינות המלך הרצים יצאו דחופים בדבר המלך להשמיד וגומ' ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי אך הדבר הרע הזה מנפש ועד בשר יכלה ואתם ידעתם כי כתב אשר נכתב בשם המלך וגו' אין להשיב וגם המלך לבבו להרע כי הלא כאשר הדת ניתנה בשושן הבירה המלך והמן ישבו לשתו' משמחת לבב לכן דעו איפה כי כלתה הרע' מאת המלך וכלה הוא עושה וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם בצום ושק ואפר ואל תאכלו על הדם עד ישקיף וירא ה' משמים ויאבה לחננכם וישוב לרחמכ' הלא יענו ויאמרו אל מרדכי תנחומים של הבל זה בכה וזה אומר בכה זה יאמר הנה דבריך טובים ונכוחים אך אל ירע לבבך כי כן דרך אחשורוש לגזור גזירות ואח"כ ישוב אפו מהם וברוך ה' כי הפליא חסדו לנו להאריך המועד עד י"ב חדש אדר ולא יבצר מהמלך בקרב ימים יהיה לפניו עת רצון נבא אל המלך להתחנן לו לאמר לפניו מה פשענו ומה חטאתינו הננו עבדים לאדוני מאז גלינו בארצך ונבכה לפניו ולא יבצר ממנו שיהמו יכמרו רחמיו וזה יאמר זאת עשו קחו כל אשר נמצא אתו כסף וזהב סגור בביתו ובחומותיו יביאו והורידו לאיש מנחה הראויה להתכבד ולא יראו פניו ריקם וגם את הדבר הזה נעש' טרם נתראה פנים נחלקה שכם כל השרים רואי פני המלך וכל עבדי המלך אשר בשער המלך למען דבר ידברו גם המה טוב אל המלך ובזה נבוא' אל משכנותיו נשתחוה להדום רגליו ולשרים אשר אתו ונתחנן אליו וכל שריו ועבדיו יהיו לנו מעיר לעזור ולא ישיב פניהם ופני המנחה ההולכת לפנינו ריקם וזה יאמר מה לכם תדכאו העם ותבוזו כסף ותבוזו זהב הלא ידעתם כי אחות לנו בבית המלך ונפשו קשורה בנפש' הלא תלך היא ותדבר אל המלך להשי' חמתו מהשחי' ולא ישיב את פניה וזה יאמר כמתחסד הלה' תגמלו זאת ואיה איפה הבטחון אשר בטחתם באלהינו מרחם ההוא אמר ולא יעשה לא מאסתים ולא געלתים לכלותם אל תראו ואל תערצו כי ה' אלהינו אשר הצילנו ממלך בבל ויפילהו ארצה לא נין ולא נכד בעמו הוא יצילנו מהמן הרע הזה לכן אכלו משמנים ושתו ממתקים אל תעצבו כי ה' אתנו אל תראום ואם יענה מרדכי ויאמר מה לכם תרפאו השבר על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום כי קצף ה' עלינו קצף וכלה הוא עושה אם לא תשובו עדיו כי דעו איפה כי נכתבה כליה ח"ו הלא יענו ויאמרו אליו אשר האלהים עושה מי הגיד לך אין זה כ"א חלום חלמת וחלומות שוא ידברו קנצי למלין הבל יהבילו וישחיתו דבריו הנעימים לכן יעלוהו כליותיו ילבש שק ואפר יציע ויהא סובב סובב הולך בשוקים וברחובות בקול בכי ובקול צעקה גדולה ומרה. ב' התחכם לבא עד לפני שער המלך ולא יכנס פנימה ומה גם כמז"ל כי הרים קול ונשבע שלא להסיר שקו מעליו עד יושעו יש' למען החריד לב בני ישראל ויתר ממקומו בפרסו' החרדה ההיא כי עתה יאמרו הלא דבר הוא והן לו היתה תקנה מוצא' בהמשך הזמן בהתקרב דעת המלך לא היחל מעתה לקרוע בגדיו ולחרוד את כל החרדה הזאת באופן כי אשר בלבו העצה הא' מהאפשריות להשיב את מרדכי לומר לו כי לאט לו כי בהמשך הזמן יתוקן זאת ישיב אל לבו וידום. וגם הטענה הב' תבט' גם בזה שאם תשועה זו ביד המלך היתה למה זה ישמיע מרדכי קול צוחה בעיר ועל מה זה לבש בשרו שק ואפר יציע ואדרבה יסיר הבגדים הצואים מעליו ויבא אל המלך להתחנן לו וגם לא טענת האו' אחות לנו בבית המלך כי עתה יאמרו הנה מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו ולמה זה יחדל לדבר אליה תדבר אל המלך אך יאמרו בלבבם אין זה כ"א רוח ה' נוססה בו וידע כי מושיע אין בלתו יתב' ואין ספק כ"א גזרה זאת מאת ה' צבאות יצאת ויאמרו כל איש ישראל לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו ועדיין היה מקום לישראל לדבר ולומר מי יודע אם מרדכי עשה כדבר הזה למען למוג לבנו ונדעה נרדפה לדעת את ה' אך מדבר אל אסתר אל ינח ידו ועל ידה נושע באופן ישיתו עוז מבטחם בבשר ודם ותהיה תשוב' בלתי שלימה ע"כ התחכם לבא עד לפני שער המלך בלבו' שק להסיר מלב בני ישראל תקות דברו את אסתר כי עתה יאמרו הנה עד פה יבא ולא יוסיף ואיך ידבר אל אסתר והיא לפנים משער המלך והוא לא יוכל ליכנ' כי הוא לבוש שק ומה גם למז"ל שנשבע שלא יסיר שקו מעליו עד בא תשועת ישראל כי בזה יתייאשו משים בשר זרוע' ואל על יקראוהו יחד בכל לבם וממצוקותיהם יצילם וז"א כי אין לבא אל שער המלך וגומר לומר תדע למה לבש שק והיה הולך עד לפני וגומר על כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק ובזה יתייאשו ישראל מבואו שם באומר' הנה עד פה יבא ולא יכנס כי לא יוכל כי הוא לבוש שק ולא יסירו מעליו ולכן תאבד תקות דברו אל אסתר בעיניהם ויתלו עיניהם למי שברא' וע"י כן יקרע גזר דינם מלפני ה' מלמעלה ואז יגמר הדבר על ידי אסתר למט' ומבלי קדימת תשובת ישראל לשוב עד המכהו מה יסכון למו כי תלך אסתר אל המלך לבלתי הועיל ואדרבה היתה אסתר מסתכנת בבאה אל המלך אשר לא כדת וילך החבל אחר הדלי ולכן אחר שנתן מורך בלב כל ישראל והחזיקו בה' אלהיהם המושיע אותם אז שלח לה על ידי התך תבא אל המלך כאשר נבאר בס"ד. ועל פי דרכו בצעקו צעקה גדולה ומרה כוון להתיש כח עמלק אשר מעשו הוא כי זו כחו בעולם הזה להיות לו שליטה בו על אשר צעק צעקה גדולה ומרה לפני אביו יצחק כנודע מרז"ל ע"כ כנגדן צעק מרדכי צעקה גדולה ומרה להתיש כח קול צעקתו. עוד נועץ מרדכי לבלתי לכת ברגליו לדבר אל אסתר כי אם על ידי שליח בהסתר כאשר יתבאר לבל ירפו ישראל ידיהם מן התשובה באומרם הנה היה דבר מרדכי אל אסתר ומה לנו עוד לעצבים היא תושיענו ע"כ הסתיר דבר כאשר יבא ביאורו והנה עדיין היה מקום לומר מה הועיל מרדכי בתקנתו הלא לא על בני שושן בלבד קלף המלך וא"כ תקנתם את בני שושן שישובו אל ה' ע"י כל החרדה אשר החריד בם מרדכי אך בשאר מדינות המלך מה יעשו ליתקן ע"כ סמך ואמר ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל וגו' כי כבר היו שבים אל ה' והיו בצום ובכי ומספד ולכן לא הי' פחד עליהם כי כבר שבו עד ה' אלהיהם אך בני שושן היו מתרפים בבוטחם לאמר אחות לנו בבית המלך והיא תעמוד לנו כי איככה תוכל ותראה ברעה אשר תמלא את עמה בעיר ממלכת' ע"כ הוצרך מרדכי לתת מורך בלבבם ולהסיר בטחון ב"ו מלבם. עוד אפשר טעם אחר אל הרגישם יותר בכל מדינה ומדינה והוא כמז"ל על פ' והיו חייך תלואים וגומר וז"ל רב פתר קריא בהמן והיו חייך תלויים לך מנגד מעת לעת ופחדת לילה ויומם בשעה שהכתבים פורחים ולא תאמין בחייך להיות עתידים ליום הזה ע"כ. והנה יראו דברים משולל הבנה ויהיה דעתם כי לפי האמת היו חייהם תלוים מעת לעת שהוא מי"ג לניסן שהוא מעת הגזרה עד י"ג לאדר יום העשותה שהוא מעת לעת כיוצא בה אך הם בשעה שהיו הכתבים פורחים משושן עד כל מדינה ומדינה היו מפחדים לילה ויומם בראו' החפזון יראו ממות ולא ידעו אם היה ניתן להם זמן וכל יום היו בפחד אימת מות כי לא ידעו מה הוא הכתיב' בספרים וכאשר ניתן דת והעבירו כרוז גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה הוא י"ג לאדר לא נחה דעתם עדיין אעפ"י שהיה הדבר סתום כנ"ל שלא פורש לאיזה דבר יהיו עתידים באופן שלא יהיו מאמינים בחייהם אם היה ליהרג או לדבר זולתו עד יגלה הדבר ליום מועד ע"י כתבי השרים כנ"ל וע"כ היו בכל יום דווים בכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע באבל גדול וצום ובכי ומספד אך בשושן לא היה פחד לבלתי האמן בחייהם עד י"ג לאדר כי לא יערבו על לבם בית המלכות להקדים זמן אשר קצב המלך: ונשוב אל הענין כי הנה מרדכי למען החזיק לבם בתשובה חרד את כל החרדה ההוא וילבש שק למען ייאש את לבם שלא יבא אל שער המלך לדבר אל אסתר ובגלל הדבר הזה בבוא נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותשלח בגדים להלביש וגומר ולא קבל והוא כי העולה על רוחה כי אין דבר הנוגע אל המלך שלא יהיה לאל ידה לתקן עכ"א בלבה כי לא יוכל לבא אל שער המלך להגיד לה בלבו' שק ע"כ שלחה בגדים להלביש את מרדכי למען יוכל לבא אל שער המלך לדבר אליה והיא תדבר אל המלך בבוא עתה להקרא לפניו ולא שלחה אליו לאמר ילך ללבוש בביתו למען נחץ בואו אליה אמר ולהסיר שקו מעליו כי הם דברי מותר כי לא היתה משלחת אליו בגדים להלבישו והוא בשקו. ועוד הל"ל להסיר שקו ולהלביש את מרדכי כי הוא לבש שק וראשונה יוסר השק ואח"כ ילבש את הבגדים אך אמרה שילבישהו בגדים ואם לא יאבה לפחות יסירו את שקו מעליו ויבא בבגדיו הקרועים כי אין לבא בלבוש שק. או יאמר ולהסיר שקו אחר אומרו להלביש וגומר שהוא הפך הסדר כי הנה היה בלבה למה' ביאת מרדכי לפניה כי לא רצתה שילך לביתו ללבוש בגדיו לבא פנימה לדבר בה וגם לא שיתמהמה להסיר שקו וללבוש בגדי' כ"א להלביש את מרדכי בגדים על השק לכסותו לבא אל שער המלך כי אין לבא בלבוש שק ואחר דברה עמו להסיר שקו מעליו בביתה כי לא עצרה כח להמתין עד יסיר השק ובגדים יחלוף בחוץ אך הוא לא קבל לא זה ולא זה להורות את בני ישראל אשר היו אתו ולאסתר עמהם כי אין ארוכת מחלתם בידי ב"ו כ"א בידו יתברך לבדו כי לה' חטאו והוא אשר גזר עליהם ויחזיקו בה' אלהיהם ומן הטעם הזה אפילו לא דבר אל שלוחיה דבר כאשר דבר אל התך אח"כ להגיד לה ולצוות עליה להיות מצויים אתו בלי ספק רבים מבני ישראל שנקבלו אליו לקול צעקתו ומה גם תלמידיו אשר היו מתענים באשר יתענה ואם בעיניהם ידבר אל שלוחיה דבר ומה גם לצוות עליה לבא אל המלך היו מתרפים מהתשובה ע"כ לא ידבר אליהם מטוב עד רע ואסתר בחכמתה הבינה בדברים ומה עשתה אמרה בלבה הנה אין ספק כי אין תקנה בידי ב"ו כ"א מה' יצא הדבר והוא חפץ לבלתי הרפות ידי ישראל מהתשובה וע"כ אפילו לא דברה לסריסיה הידועים שהם סריסי המלכה לכן התחכמה ותקרא להתך אשר הוא מסריסי המלך ולא מסריסיה המשרתים לפנים להסתיר דבר שלא יסירו הרואים כי הוא שלחה אותו ובחר באשר העמיד לפניה לב' סבות. א' שלא העמיד אותו לשרת' כי גדול היה ולא מסריסיה המיוחדים להיות משרתי פניה כ"א אשר העמיד לפניה להיות מצוי לפניה דרך שררה כי בזה לא יחשבו הרואים אותו מדבר אל מרדכי כי היא שלחה אותו כי לא ניתן לה לשרת ולשלוח כי אם סריסיה. שנית להיות נאמן לה מלהיות מגלה סוד ומה גם אם היה דניאל כמז"ל ותצוהו על מרדכי שהוא משולל הבנה שהיל"ל ותשלחו אל מרדכי ואם הוא שצוהו שילך אליו כי צו הוא לשון זרוז ומיד הלא היל"ל אל מרדכי ולא על אך יהי' על דרך מאמר הכתוב באומר ויצוום אל בני יש' ואל פרעה מלך מצרים וארז"ל שצוה אל משה ואהרן שיתנהגו עם ישראל בנח' ובפרע' שינהג בו כבוד והענין שיהיו מצווים ובאים ישראל ופרעה בעיניהם ועד"ז יאמר פה אלא כי שם נאמר אל ולא נאמר על הוא שיהיו ישראל ופרעה מצווים אצלם אך פה שאומר על באו' ותצוהו על מרדכי הוא שיהיה מוטל צווי התך על מרדכי שיחשיבהו והוא כי ראה את שלוחיה הראשונים שלא החשיבוה אפילו לדבר להם דבר רק שלא קיבל מידם על כן חששה פן יעשו כן גם להתך שלא יגלה לו את כל לבו לדבר אליה ע"כ ותצוהו את התך על מרדכי שיחשיבהו להגיד לו ויהיה ע"י מוליך הבגדים בראשונה ולא הזכירו מי היה מוליך הבגדים יהיה כי לא שילחה רק דרך התנכרות לבל יודע אל הרואים כי ממנה היה הדבר כי לא היה ע"י סריסיה או מהידועים שהם שלה וכן עשה מרדכי שלא הסתיר דבר ממנו ויגד לו את כל לבו וז"א ותצוהו על מרדכי ולמה היה הצווי הוא לדעת וכו' שאם לא יחשבנו לא יגלה לו מה זה ועל מה זה וענין מה זה וכו' הוא כלומר מה זה הצער ועל מה היה זה מה היתה סיבתו כלומר אם הסיבה היא מן השמים נלחמו ע"י דברי עונות גברו וע"כ לא באתם אלי כי תראה שלא יתוקן על ידה וע"כ הוסיפ' לשאול ועל מה זה ומה יפו דברי רז"ל ע"פ דרך זה באומרם שמא עברו ישראל על מזה ומזה הם כתובים כלומר מאשר לא קבלת הבגדים שתוכל להכנס לגלות אזני אין זה כי אם שמא עברו על עשרת הדברות ועל כן אין תקנה זולת בשוב ישראל עד ה' אלהיהם. או יאמר מה זה הצער ועל מה זה שעשית לבלתי קבל הבגדים לבא אל שער המלך ולהגיד לי וגם לא דברת אל שולחי דבר כי גם שהבינה בשכלה היתה מבקשת לדעת מפיו והנה התך נתחכם יותר לבלתי לכת אל מרדכי כשליח לבל יורגש לעיני הרואים שנשתלח מאת המלכה אך עשה עצמו כיוצא מעצמו ונגש אל מרדכי לדבר אליו שיגיד לו את כל אשר קרהו וזהו ויצא התך אל מרדכי וגו' ולא אמר וילך התך אל מרדכי רק ויצא וכו' שעשה כיוצא מעצמו ואז ויגד לו מרדכי וגו':