משאת משה על אסתר ד:ז

1טרם נבא אל ביאור הכתובים נקדי' כי ממאמרי רז"ל במדרש חזית נרא' כי הי' נכון לב מרדכי בטוח על הצל' ישראל ומאמ' הא' הוא וז"ל בשעה שנחתמו אותן האגרות ונחתום ביד המן ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו במרדכי שהיה הולך לפניהם וראה מרדכי ג' תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקו' שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקך א"ל אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל פתח הג' ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה א"ל המן מה הוא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקו' הללו אמר על בשורות טובות שבשרונו שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו מיד כעס המן ואמר אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות ע"כ. וראוי לשום לב מה ענין ג' הפ' האלו אשר שם הוא יתברך בפי התינוקות והיה די בא' כי ענין אחד המה. ועוד מה נשתנה הב' מהא' ומהג' שאמר אני קריתי היום וכו' כי לא במקרה היה ואם מקרה הוא קרה לו מה להם לרז"ל לספר מה שאין בו מועיל. אך אין ספק כי שם הוא יתברך בפי הנער לדבר הדברים ההם על דבר הרמז הרומז לו ולא לחנם היה. וגם נשים פנינו אל התקשרותם כי מאשר לא שאל כ"א את האחד בלבד ומאליו פתח הב' וכן הג'. יורה כי מעמד שלשתן אחד הוא וע"פ דרכנו נשים לב אל תשובת מרדכי באומרו שבשרוני שלא אפחד מן העלה שכלל דברי ב' הנערים א' וב' באו' שלא אפחד הוא אל תירא וכו' ובאו' מן העלה הפ' הב' עוצו עצה וגו' ולא אל פ' הג' שאומר בפירוש ואמלט ויאמר לו בשרוני שלא אפחד כי הוא יתברך ימלטני מידיך. אמנם הנה בספר חבצלת השרון כתבנו כי אשר הוא טוב לפני האלקים סמוך לבו לא יירא מכל רעות המתרגשות לבא בעולם מפי אריה ודומה לו וכן אם יבא באש או במים וכיוצא בהם כי הוא ידבר וה' ישמע כי צעקתו ישמע אל אך ב' רעות קשה ממנו להשמר מהם א' מפחד פתאום כי טרם ידע בא הרעה דהקדים תפלה כבר הוא עליו ולא יוכל להמלט כי נחרצה נעשתה. ב' הרואה עצמו נמסר בידי אדם בעל בחירה כי אין מרפא כי למה שהבחירה חפשית לא ימנענו הוא ית' מאשר זמם לעשות. והנה ב' אלה כאן נמצאו וכאן היו בהמן הרע הזה א' כי היה הדבר פתאום בלי מיתון כי טרם יודע הדבר כמו רגע דבר אל המלך ויקראו סופרי המלך וגו' ותנתן דת בשושן וגם בשמים ממעל בהודע הדבר למרדכי כבר היתה כתובה אגרת כליה באופן שהיה קשה להתהפך אשר נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה. וכן השנית כי הנה היו נמסרים בידי אדם בעל בחירה ועזה כמות ההצלה הנה כי ב' אלה נוסדו יחד פה ועל כל א' מהנה יחרד לבו ויתר ממקומו והנה מאתו יתברך היתה להצילם משתיהן אך אחר שיצטערו בעצם וישובו אל ה' כי יחטאו לו והתשובה הצודקת מאתו יתברך היתה לאמר לו מיד כי צרה תבא עליהם אך באחרית דבר ימלטם ה' ע"י תשובה אמנם מאהבתו יתברך את מרדכי לא אמר לו כ"א לאט לאט ראשונה שמח שמחוהו באמור אליו אל תירא מפחד פתאום שהוא הא' מהב' אשר היה ירא מפניהם ואל הב' ומשואת רשעים כי תבא שהוא המסרם ביד בני אדם רשעים בעלי בחירה ולבל יחשוב שלא יהיה צער כ"א מיד בנקלה תהי' ההצלה מאליה ירפה ידו מהשיב את ישראל עד ה' פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר וגו' כי שם ה' בפיו והל' הזה לרמוז לו ישים פניו אל הפסוקים הקודמים ואל היות זה אחרית ותכלה להם והוא כי מקודם נא' ובא ביהוד' שטף ועבר עד צואר יגיע וגו' רועו עמים וחותו וגו' עוצו עצה וגו' והענין כפי' הרד"ק ז"ל כי מלך בבל יציר צרה גדולה עד צואר הוא ירושלי' יגיע שיביאם במצור ובמצוק ואומר הוא יתברך רועו עמים והכניעו את ישראל אך ללכוד בעצם אין פחד כ"א וחותו כתאזרו על ישראל ואח"כ וחותו כי לא תוכלו למו כי אם אדרבה עוצו עצה ותופר וגו' באופן שעניין הכתובים שיצרו את ישראל אך לא יכבשום ה"א עצתם תופר כיוצא בזה רמז שיקרה לישראל גם בימי מרדכי שיצר המן לישראל ויצטערו בעצם אך בסוף אשר יעצו המלך והמן תופר וכן היה כי באו מים עד נפש עד צואר הגיע ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד ושק ואפר וגם מז"ל שהי' כל פרסי פוגע ביהודי בשושן וחונקו ואומר לו מחר אהרוג אותך ואטול את ממונך אך אחר הצרה תופר עצת השונא וזה אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי כלומר ראה הקוד' שקריתי היום וראה זה הפסוק שעמדתי בו מבית הספר כי זהו עמידת מרוצת הקודמים באופן שאל כל זה תביט כאמור. ועדיין היה אפשר יאמר מרדכי אחר שעמנו אל גם כי נראה צער מתחולל לא נשית לב כי באחרונה עמנו אל להפר עצת אויבינו ובזה היתה תשובה מתרפית מישראל באומר אין צורך עוד תפלה ותשובה לה' כי עמנו הוא רק נדבר אל המלך וה' יתן אותנו לחסד ולרחמים בעיניו ונושעה וא"כ היתה התשועה בטלה כי הלא מאת ה' צבאות יצא הדבר ונכתבה כליה ולכן צריך לשוב עד המכהו ובלעדו אין תקנה ע"כ פתח הג' ואמר ועד זקנה אני הוא וגו' אני עשיתי ואני אשא וגו' לומר עתה דע לך כי אני עשיתי וגו' כי הוא יתברך עושה כל אלה כלומר שע"כ לא יגהה מכם מזור זולתו ית' כי תשיבו עדיו לרחמכם ולא עוד אלא כי אני אסבול בצרתכם כי בכל צרתם וגו' עד תתקנו ואח"כ ואמלט וזהו אני אסבול ואמלט ובשאול המן מה אמר לך התינוק הסתיר מרדכי ממנו ענין בא הדבר מהשי"ת ושהוא ימלט כמאמר הג' לבל יחרף המן על ידו. או יאמר פתח הא' וגו' והוא כי ב' פחדים היו ביד ישראל אחד פן לא יעצרו כח אויביהם להאריך עד י"ג באדר ויקומו פתאום להשמד וגו' ב' גם שימתינו אולי לא יתוקן הדבר בינתיים ויתעתדו לגלי' באופן כי ב' רעות היו אחד מפחד פתאום שהיו כל ישראל באימתה ופחד. ב' פועל הרעה ביום מועד הוא י"ג לאדר ועל שניהם אמר על הא' לא תירא מפחד פתאום ועל הב' על יום מועד אמר ומשואות רשעים וגו' כי תבא שואת פעולתם אחר י"א חדש והנה זה בשרו שלא ירא מהמן ועדיין היה אפשר שדי להם המלט נפשם אך לא יראו בשונאיהם ע"כ בא הב' ואמר אני קריתי היום וכו' לומר שפסוק הקודם וזה שעמד בו מבית הספר הם רמז והוא שאומר רוע עמים וחותו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחותו וכו' לומר רועו עמי' וחותו והכנעו ולא בלבד המן ובניו כ"א גם האזינו כל מרחקי ארץ שבכל מדינה ומדינה התאזרו נגד ישראל וחותו והכנעו עתה בעת הגיע הכתובים התאזרו וחותו גם בהגיע יום מועד וזה אומרו פעמים התאזרו וכו' א' על עת הגיע דבר המלך ודתו שהוא הפתאומיות שהיו יריאים והב' על י"ג לאדר וש"ת מה נעשה בכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב וגם נתן דת גלוי לכל העמים לזה סיים ואמר על הכתבים שהם עצה כמו שכתבנו למעלה כי הכתבים היו בעצה אל השרים לגלותם ביום מועד אל תחושו כי עוצו עצה ותופר ועל הכרוז אמר דברו דבר ולא יקום וכו' וש"ת אם כן שכל כך אנו זכאים שמלבד הצלתינו תפיל הקמי' עלינו למה מצאתנו כל זאת על כן בא הג' ואמר עד זקנה אני הוא וכו' לומר כי מה שיפיל את המן זולת ההצלה לא מרוב זכותכם כי אם על אומר לאחשורוש כמשז"ל כי אלהי ישראל שהפיל את פרעה וסיחון ועוג ול"א מלכי' כבר הוא זקן כי הלא הבבלים רקדו בהיכלו והיה שותק על כן בא הוא ית' לומר ועד זקנה וכו' כלומר עתה שאפילהו יודע כי עד זקנה אני הוא כי בזמן החרבן שאמר שהייתי זקן אני הוא כאשר בתחלה כי אני ה' לא שניתי וגם עתה עד שיבה בגלו' זה של מדי אני אסבול עד תשובו ועל פי דרכו רמז כי היותו סובל הן הן גבורותיו והטעם שהבבליים רקדו בהיכלו ושתקתי הוא כי אני עשיתי ולא נ"נ כי לא היה רק שבט אפי ועל כן ואני אשא וגם עתה אני אסבול צרתכם ואמלט בסוף שהוא ע"י תשובה. העולה מזה כי מרדכי עם עשותו את כל החרדה הזאת וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר בזעקה גדולה ומרה הי' נכון לבו בטוח בה' כי ריוח והצלה יעמוד ליהודים באחרונה וגם בטח לבו ע"י אליהו אשר שלחו משם שיבקש רחמים הוא משה ומרדכי מכאן כאשר כתבנו ולפ"ז ראוי לתת טוב טעם ודעת על מה זה הכביד ידו על אסתר והגיעה עד שערי מות. אמנם הנה למעלה על פסוק איש יהודי כתבנו לתת טעם על היות ב' גואלי' אחד איש ואחד אשה ושתנשא לאחשורוש וגם שתסתכן ולעומת זה הגיעה למלכות בהיות כל ישראל בגלות מר ונמהר כי למה שבישראל היו ב' מיני עבירות א' אשר השתחוו לצם שנית שנהנו מסעודתו של אחשורוש כי גם שלמר נתחייבו על האחד ולמר על הב' לא יבצר מהמצאם שתיהם במציאות ולכן על דבר הצלם היתה אסתר כמאז"ל מנין לאסתר מן התורה ואנכי הסתר אסתיר כו' כי פנה אל אלהים אחרים ועל דבר הסעודה היה מרדכי שהיה בשושן ולא די שלא בא בפיו בשר פגול כ"א אדרבה היה צווח בשוקים שלא ילכו ישראל אל המשתה ההוא גם כתבנו למעלה כי למה שגם לאומר שעל עון הצלם נתחייבו דעתו שע"י הסעודה היה התעוררות הדין ומה גם לרבי ישמעאל שעל הסעודה היתה גזרת הכליה הנה סבה ראשונה שאול המלך כי אלו הרג את אגג במלחמת עמלק לא בא המן לעולם כמשז"ל כי בין לילה היה ובין לילה שכב את אשה והטיל בה זוהמא ויצא העגל ההוא מן הזרע אשר נתן לו מן האשה ההיא והוא המן אשר החטיא את ישראל בסעודה ההיא והביא את ישראל כולו להשמיד להרוג ולאבד והרגישו צער מות עד שהושחרו פניהם בצומות כמשז"ל ובגלל הדבר הזה וגם שריוח והצלה יעמוד ליהודים לא יבצר מהיות קולר כל הצער מתחולל שבא על ישראל תלוי על שאול ע"כ נתחכם מרדכי ויאמר בלבו הנה לא על חנם הגיעה אסתר למלכות אם לא לכפר בעד מלך שיצאת ממנו וגם תדמה לו שהחביאה עצמה לבל תלקח אל המלכות כשאול שנחבא אל הכלים וגם לא על חנם שכב עמה אחשורוש עם היותה צדקת אם לא על כי שאול סיבב יטיל אגג זוהמא באשה שיצא ממנה המן ע"כ לוקח זרעו יוטל בה זוהמא ועכ"א בלבו כי גם כן צריך תערה למות נפשה תחת אשר בסבת שאול הגיעו ישראל עד שערי מות ובזה מצאנו ראינו טוב טעם על מה שלא המתין לה מרדכי לבא אל המלך עד ל' יום שתקרא ותבא למען תטעם טעם מות כי אחת דתו להמי' אשר לא יקרא ותבא למען תכפר בעד אשר סיבב הגיעו ישראל עד שערי מות. עוד טעם ב' והוא כי אמר הנה אליהו הודיענו כי מרע"ה עומד בתפלה וע"כ לא תאחר תשועת ישראל ואם לא תבא אסתר אל המלך עד ל' יום יהיו אז ישראל נושעים ולא על ידה ותשאר אשמת שאול על שכם כל זרעו ויתעתדו לגלים כי ע"י בא צער וקצף על ישראל כולו. ע"כ התחכם יותר למהר לשלחה משום שבח בית אביה ובזה נבא אל ביאור הכתובים אמר ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו הוא אשר קרהו עם אליהו שסיפר לו ב' דברים. אחד שנחתמה אגרת כליה בשמים ממעל ע"י הסעוד' שע"י המן. ב' כי היה בטחון ותקוה ע"י מרע"ה וזהו את כל אשר קרהו והיתה זאת הקדמה לומר ראי את אשר סיבב זקנך כליה על ישראל גם ראי כי יש עומד שם בפרץ כלומר ואם תמהר ישועתה לה' על ידו יסתכנו זרע שאול על גרמת נזקו כי רב היה. ואם יחזיק לבך לבלתי האמין גדר הצרה עד היות גזרה מן השמים ע"כ ראו את פרשת הכסף כו' לזאת הביטי וראי כי לא ע"ד הקרי וההזדמן עשה מעשהו המן כי הלא כספו ניתן כשיעו' שקלים של ישראל כמרז"ל וזה יכוין באומר פרשת הכסף לרמוז על פירוש וביאור הרמז גם מכובד הענין למטה תדעי מה למעלה כי הלא ראי פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם והוא מה שכתבנו למעלה כי פתשגן כתב הדת אשר בכל מדינה ומדינה היו להיות עתידים ליום הזה סתם אך בשושן היו מפורש להשמידם. עוד כיון להורות איך היה הרע הולך וחזק כי הלא בקטן היחל כי פרשת הכסף אשר אמר המן לא אמר רק לאבדם והיה אפשר להתפרש על ביזה ושלל וכשבאו לכתוב ותנתן דת היה להשמידם שהוא יותר קשה כמשז"ל שהיה עו"ג שושן אומר לישראל מחר אהרוג אותך ואטול ממונך. עוד צוה להתך א' יראה לה פתשגן כתב הדת שתתפעל בעצם ואח"כ להגיד לה את כל אשר קרהו עם אליהו כ"א תשמע תחלה מאמר מרע"ה שהוא יעזור לו בתפלה יקל הדבר בעיניה ולא תערה למות נפשה וז"א להראות וגו' כי תחלה להראות את אסתר פתשגן כתב הדת ואח"כ ולהגיד לה את אשר קרהו ואחר או' שיגיד לה את אשר קרהו אמר ולצוות עליה לומר עם היות הצרה גדולה איני מצוה על ענין ישראל שלא יגאלו בלעדך כי הלא יש להם מעיר לעזור היא מרע"ה כאשר נכלל בספור אשר קרהו אך מה שתאמר לה הוא לצוות עליה שהוא על הנוגע אליה שהוא לכפר על בית שאול כמדובר ע"כ צוה לה לבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה שבהתפללה על עמה תענ' היא תחלה לכפר על הנוגע אל עצמה כענין וישב ה' את כל אשר לאיוב למשנה בהתפללו בעד רעהו:

2והנה המתרגם הרגיש כפל אומרו ותצוהו אל מרדכי ואמר שצוותה לו לאמר אל מרדכי בל יחרחר ריב עם המן ועל מ"ש אח"כ ויגידו למרדכי שמורה שאחרים הגידו ולא התך כתב שהמן הרג את התך ונזדמנו מיכאל וגבריאל ויגידו למרדכי והוא כמד"א ובעל כנפים יגיד דבר שהוא גבריאל כמד"א והאיש גבריאל מיעף ביעף כן אומר ויגידו הוא על גבריאל וחבירו והם ג"כ השיבו לאסתר וכן ג"כ הוא דרך המדרש וע"ד הפשט אפשר באשר נדקדק כי אח"כ בהשיב אסתר אל השליח נאמר להשיב אל מרדכי ופה לא נאמר רק ותאמר וגו' אך הנה ראתה אסתר כי תשובת' זו היתה שלא כרצון מרדכי ותירא פן יחרה אפו ע"כ בתחלה ותאמר אסתר להתך לא גמר' בלבה להשיב אמריה לו רק אמר' להתך בלבד לראות אם יטבו דבריה אלה בעיניו ויראו לו ראייות להשיב וזהו ותאמר אסתר להתך ואחרי אומרה כן אליו גם שאין ספק שלא ישרו בעיניו ומה גם אם דניאל היה על כן ותצוהו אל מרדכי כלומר ותצוהו ללכת אל מרדכי כי כל הנראה בעיניו יעשה אם תסתכן ואם תחדל ולא יגיד לו דבריה כי צוהו יעשה עיקר ממנו ויניח הענין מסור אליו כי את מאמר מרדכי היא עושה כאשר היתה באמנה אתו מה שאמרה להתך הוא כל עבדי המלך וגו' וכאשר ציותה לו כן עשה התך שלא הגיד דבריה אל מרדכי כי אם שהנמצאים שם אשר שמעו את דבר המלכה הלכו ויגידו למרדכי את דברי אסתר: