משאת משה על אסתר ד:טז

1הנה כתבנו שסיפר לאסתר אשר קרהו והיא כי הגיד מרדכי אשר אמר ל אליהו שבכלל הסיפור היא כאשר העתקנו לשונו כי האבות ומרע"ה שאלו לאליהו על מה נתחייבו ואמר להם על שנהנו מסעודת אחשורוש. עוד הודיע לה כי היה צריך תיקון על ידה לכפר בעד שאול הגורם ביאת המן לעולם המחטיאם בסעודה על כן באה כרופא אומן ותאמר לו לך כנוס וכו' לימר א"כ איפה זאת עשה ותחת אשר כינסם המן אל המשתה אתה לך כנוס אל הצום ואל יעלה על רוחך לעשות ע"י שליח כ"א אתה בעצמך לך כנוס כי גם אתה מזרע שאול ותתקן את אשר עותו כי לא עת טכסיסי שררה לעשות ע"י שליח ועשה מדה כנגד מדה כי המשתה היה לכל העם הנמצאים בשושן הבירה גם אתה כנוס את כל הנמצאים בשושן וצומו וכו' לעומת האכילה ושתיה ההיא והנה ראוי לשים לב כי אחר אומרו וצומו לא ידע שלא יאכלו ולא ישתו וכן אומרו גם אני וכו' היל"ל נצום ולא אצום לשון יחיד וכן אומרו מלת כן מיותרת וכן אומר' כאשר אבדתי אבדתי מה ענינו ולמה הוכפל לפי הפשט זולת מאמרי רז"ל. אך הנה אמרו הנה המצאה גדולה לשתשמע התפלה היא להתפלל איש בעד רעהו כמשז"ל כי המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה הנה תשועתי בבואי אל המלך אשר לא כדת ותשועתכם לאשר שתית' אשר לא כדת באים כאחד שהיא בבואי לפני המלך שצריך למצוא חן להחיותני ולהחיות אתכם ולא יצדק בזה להיות אחד מב' הכתות נענה תחלה על כן צומו עלי ואני עליכם באופן נהיה נענים כא' וז"א וצומו עלי וגם אני ונערותי אצום כן כלומר כן ככם שכאשר אתם צמים עלי גם אני עליכם וז"א אצום כן ולא אמר נצום כי נערותיה לא ידעו בחינה זו לצום כן ומה גם אם לא מישראל היו כ"א שיתענו על דעתה והיא המכוונ' לכך ע"כ אמרה אצום כן לשון יחיד והנה מהנראה מרז"ל כי היו הצומות י"ד וט"ו וט"ז ויתכן אמרה וצומו עלי לומר צומו מיד היום יום י"ג שהוא שיפסיקו מבעוד יום ואח"כ ואל תאכלו וכו' וג' ימים ואפשר לפי זה כי לא אמרה שיצומו עליה רק מה שהתחילו בי"ג מבעוד יום וזהו וצומו עלי ואח"כ על עצמכם ואל תאכלו וכו' לעומת הסעודה כי בא לפי חשבון כאשר נבאר לפנים בס"ד ולמה כי ב' עבירות היו בסעודה כנ"ל אחד האכילה ב' השתיה והנה השתיה היתה חמורה מב' בחינות אחת שיש בה צד מע"ג כי היה יין נסיכם ב' שהיה ברצון כי בשתיה להיות כדת אין אונס שאם יאמר איש ישראל שדתו תמנענו אין אונס באופן כי היו כל שתויי יין מזידין מש"כ באכילה ע"כ צותה להתענות כנגד המשתה ולכוין באכילה לחוד ובשתיה לחוד כי במה שלא יאכלו יכוונו כנגד אשר אכלו בסעודה ואשר לא ישתו יכוונו לעומת אשר שתו ועל היות ביין בחינת זדון ורצון כי נאמר בו כדת אין אונס והם עברו על דת ועשו אשר לא כדת ע"כ ואני אבוא אל המלך אשר לא כדת וארגיש אימת מות לכפר בעדכם ולא אשים לב על מה שאני מסתכנת בבואי לפניו עם היות כי אשר לא יקרא ויבא אחת דתו להמית כי הלא גם כי ימיתני המלך אינני מפסדת בהליכה כי הלא גם כי אשיבה רגלי ולא אלך מתה אנכי כדברך כי אם החרש וכו' ריוח וכו' ואת ובית אביך תאבדי וא"כ כאשר אבדתי אם אמנע מלכת אבדתי בלכתי וע"כ טוב הוא ללכת כי זכות תחשב לי. עוד אפשר באומר' וכאשר אבדתי אבדתי כי הנה ארז"ל כי חנניה מישאל ועזריה כשגזר נ"נ יפלון ויסגדון הלכו אל יחזקאל ידרוש בעדם אל השם אם יצילם ולא שמע ה' אליהם והוא כי רצה לזכותם שיערו למות נפשם ולא יעשו ע"י הבטחה וכן אמרו והן לא ידיע להוי וכו' לומר אלהינו יכול לשזבותנא וכו' אך לא ע"מ כך אנו עושים כי והן שלא יצילנו ידוע להוי לך וכו' כי על דעת מות על קדוש ה' אנו באים ועל דרך זה אמרה אסתר וצומו עלי וכו' ולא שאסמוך על זה שיעשה לי נס ולא ימות המלך כ"א גם ע"מ למות אני עושה כי כל ישעו וכל חפץ הוא על ישראל אם אוכל לרפא להם כי ואני איני חוששת על עצמי כי כאשר אבדתי קצת מקדושת נפשי בהיותי נשואה לאחשורוש אבדתי גופי אם ימיתני שעל דעת כן אני באה: ובמה שכתבנו למעלה כי היו שני גואלים על ב' גופי עבירות שהיו ביד ישראל עון הסעודה ועון הצלם יכל אחד משניהם היתה זכותם מגינה על אחד מהנה ושמרדכי היה מגין על הסעודה ואסתר על הצלם כמז"ל מנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' כי פנה אל אלהים אחרים וע"כ היה לה ההסתר פנים שהסתכנה ובזה אפשר כי כל דבר הסעוד' הנוגע אל מרדכי אמר לך כנוס וכו' וצומו לעומת אשר אכלו ושתו וגם אני לא אעזור כי אבוא אל המלך אשר לא כדת כנגד והשתיה כדת ועל דבר הצלם אחוש אם ימיתוני אם יהי' לי הסתר פני' כי כאשר אבדתי וגו' ואחשוב רמז לזה כי תיבות אבוא אל המלך אשר לא כדת עולה במספר קטן כתיבות במשתה אחשורוש במספר קטן עם כוללת התיבות. ותיבות וכאשר אבדתי אבדתי עולה במספר קטן עם הכולל כתיבות עון הצלם במספר קטן ועוד נכתוב לפנים בס"ד על דבר היות הצומות ג' ימים וגם היותה לילה ויום כענין משתה אסתר: