משאת משה על אסתר ז:י

1ויתלו את המן וגו'. הנה כתבנו לעיל כי אומר אשר הכין ולא אמר אשר עשה הוא כי עשה הכנה להכניע את מרדכי במחשבתו אשר חשב בעשיית העץ לצרף נ' כחות טומאתו להכניע את מי שראש שמו וסופו עולה נ' כאשר רמז לו חרבונה עכ"א המלך אם זכאי הוא בדינו יעמדו לו כחותיו לבל ישלוט בו העץ ההוא עכ"א תלוהו עליו למען נראה ואז ויתלו את המן על העץ אשר הכין בהכנות כשפיו למרדכי ועי"כ וחמת המלך שככה. והנה נחלקו רז"ל על ב' שכיכות הללו איכא דאמרי אחד חמתו של הב"ה ואחד של אחשורוש ואיכא דאמרי אחד של ושתי ואחד של אסתר וע"ד הפשט אפשר כי הנה חימות רבות היו חמת אחשורוש על נשיו וחמת מרדכי ואסתר על ישראל ולמעלה מהן חמת הקב"ה על דבר עמו אמר כי אם שויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי ששמחה היא לפניו יתברך אבדן הרשעים והצלת הצדיק ומה גם בהיות שרשתו אשר טמן תלכדהו וצדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וגם מזה היה ראוי שוך חמת מרדכי כי ניתן המן תחתיו וכן חמת אסתר בת דודו אמר כי עם כל זה חמת המלך לבדו שככה אך לא חמת ה' וחמת מרדכי ואסתר עד הגמר גאולת ישראל והוא כי עם לב המלך היה לקיים אגרות המן על היהודים לאבדם זולתי את מרדכי ואסתר והוא מחז"ל כי יותר היה חפץ המלך מהמן לאבד את ישראל כמשל בעל החריץ ובעל התל ויהיה הענין כי המן שהוא מעמלק א"א לו לעלות אם לא בנפילת ישראל כי כשזה נופל זה קם וע"כ גם שהי' המן במעל' עדיין היה לו חריץ עמוק ושפל שלא היה לכל עמו מעל' ולא היה יכול למלאות חריץ שפלות עמו אם לא על ידי שית את ישראל בחריץ ושפלות ואז יעלה הוא ועמו אך אחשורוש היו יש' לפניו כתל ומכשול כמו שכתבו לו שטנה בירושלים שמלכות ישראל היתה מהנזקת מלכין וכו' וע"כ עדיין לא היה לב ישראל בטוח על המלך שישיב חמתו מהשחית. ובמדרש משל דהמן רשיעא לציפור שקיננה על שפת הים ושטף הים את קינו אמר איני זז משם עד שאעש' את הים יבשה ויבשה ים מה עשה נוטל מים מהים בפיו ושופך אל היבשה ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים בא חברו ועמד לו על גביו ואמר לו ביש גדא וטמיע מזלא סוף סוף במה אתה יכול כך א"ל הב"ה להמן הרשע אי שוטה שבעולם אני אמרתי להשמיד' כביכול ולא יכולתי שנאמר ויאמר להשמיד' לולי משה וגו' ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד חייך רישך מסור' חלף רישיהון דאינון לשזבא ואת לצליב' ע"כ: וראויה לשים לב מה ענין המשל הזה ואיך יצדקו פרטיו בענין המן וגם איך במה שנשא המשל לחברו באומר בא חבירו ועמד על גביו אמ' בנמשל כך א"ל הקב"ה באיזה הדרך יתייחס הב"ה לחבר לו חלילה. אמנם אומר כי המה באו לתת טוב טעם ודעת כ"א אנחנו פשענו ומרינו ונחתם גזר דין בשמים ממעל ואשר גזר עלינו המן הלא היה כגרזן ביד החוצב בו כי מן השמים נלחמו בנו על ידו כענין נ"נ שא"ל הב"ה עבדא בישא לך והחרב את ירושלים וכן המן רצונו ית' היה אשר היה עושה כי נתחייבו כליה למקום וא"כ איפה בשוב חרון אף ה' ממנו הלא לצדקה תחשב לו יתברך אשר השיב את הספרים מחשבת המן עם היות שכתב אשר נכתב וגומר אין להשיב ויהפך לנו ממות לחיים אך לתלות גם את אויבי נפשנו במה זכינו אל התהפכות הלז מוסיף על הצלתנו עכ"א משל דהמן רשיעא וכו' לומר כי הנה ג' טעמים בדבר אחד שהיה המן רשיעא כי לא לעשות רצונו ית' בנו על כי חטאנו לו כ"א היה עושה להתנקם מאשר עשה ישראל את עמלק בימי שאול וזהו צפור שקיננה על שפת הים שהוא כי היה עמלק יושב בארץ הנגב על שפת מושבותיהם של ישראל הנמשלים לים המלאים זכיות כמים לים מכסים ובא שאול ושטף את הקן הוא כל מושב עמלק ולא היה ע"י כל ישראל כ"א קצתם כשטף גל שבשפת הים השוטף קן שבשפת הים ונשאר הצפור בעל הקן קיים שהוא כי השאיר שאול את אגג מלכם וזרעו בקש המן אשר הוא זרע אגג להתנקם מכל ישראל ולא בלבד מקצתם אשר שטפו קנו כמשל הצפור שלא היה כועס על הגל שבשפת הים אלא על כל הים שיעשנה יבשה היבשים והוא שאמר כי יעשה מהים שהם ישראל יבשה ומהיבשה שהם עמלק יעשה ים מה שהוא בהפך וכוונתו כי יקרא למי הים שיהיו עמלקי' וישפכם על פני הארץ שיהיו ישראל וישטפם כדרך הים לשטוף ביבשה והיא גזרתו אשר גזר להשמידם ע"י עמלק הנזכר וזה אמר שיעשה את היבשה ים ואת הים יבשה ועוד שנית עשה והוא אומר שהיה נוטל מים מן הים ומשליך ליבשה ונוטל עפר מיבשה ומשליך לים והוא שהיה בפיו צד ומפתה את ישראל ומוליכם ליהנות מסעודתו של אחשורוש למען יבש זכותם של ישראל וז"א נוטל עפר מן היבשה ומשליך לים והוא מז"ל במדרש שהמן קבצם אל הסעודה וכן הי' נוטל מים מן הים ומשליך ליבשה הוא מאמר כיו באומר ודתיהם שונות מכל עם שהיה נותן דופי בזכות ישראל ודתם ושופך למקום היובש הם עמלקי' באומר שזכיות ישראל ודתיהם היו חוקים אשר לא טובים ושל עמלק הם דתות הטובים מהם נמצאו בידו שתים רעות אחד שלנקום היה בלבו ולא לעשות רצונו יתברך שנית שהיה מחטיא את ישראל בפיו נותן דופי בדת האמת. עוד שלשית שהתאכזר ברעה כפולה ומכופלת שלא נחה דעתו בגזור להשמידם כ"א להשמיד וגם להרוג וגם ולאבד ע"כ הוא יתברך חרה לו מאד עד שפוך חמתו עליו באומר הנה אני אדון הכל ואמרתי להשמיד' בלבד וכביכול לא יכולתי כי לא יבצר מהם זכיות להגין ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד חייך שעל שלש אלה רישך מסור' חלף רישיהון דאינון לשזבא ואת לצליבא לומר שע"י מעשיך אלה לא בלבד אצילם כ"א אינון לשזבא ואת לצליבא כי תשא עונותם ותהיה כפרתם שאתן אדם תחתם וש"ת אם כ"כ חביבין ישראל לפניו יתברך למה הניחם ביד המן שהביאם עד שערי מות שהוצרך אחרי כן לפדותם מידו ע"כ למתק לשון בעל המאמר תיקן הדבר באומר בא חבירו ועמד על גביו ובנמשל אמר כך אמר לו הקב"ה להמן הרשע כי אחר שהצפור הוא משל אל המן איך יהיה בנמשל הב"ה אצל המן כחברו של צפור אצל הצפור חלילה. אך הוא לומר כי בצד מה מתייחס לחבר למה שגם הוא יתברך היה מסכים בצרת ישראל על כי חטאו לו כי אם שברוב רחמיו ניחם על הרעה ושב ורפא למו: