מגילת סתרים על אסתר ח:טז
מגילת סתרים על אסתר · Megillat Setarim on Esther 8:16
Open in the reader →1ליהודים הית' אור' ושמח'. בש"ס אמרו קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני. ודרשו חז"ל יהודי שמרדכי מוכתר בנימוסין היה. והכוונ' שהי' מוכתר במצות. היוצא מזה כי יהודים נקראים מוכתרי' במצות. והנה מרדכי נחשב בש"ס ממ"ח נביאים. וגם מהסנהדרין היה שם כמו שנאמר ורצוי לרוב אחיו ואין השכינה שורה מתוך עצבות. ונסתמו ממנו מעינות החכמה בשעת צרה והגזירה. וכאשר נשלח ישועה מהקב"ה חזרה ההשפעה נביאות למקומה ונפתחו מעינות החכמה ובעוד שלא הי' השכינה שורה הי' חשכת השכל. וכאשר נפתחו האירו מעינות השכל. וע"ז נאמר ליהודים (היינו לאותן שהיו מוכתרים בנימוסן שהם נקראין יהודים כמש"ל) היתה אורה ושמחה אור השכל והנבואה ושמחת הלב. ששון הוא משוש האברים. ויקר. הוא שכולם היו מתכבדים את היהודים והמצות הי' ליקר ואפי' בעיני האומות. דכשהשכינה שורה נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא וגו'. ולפ"ז א"ש. מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים וכו' כלומר לאותן שהיו מוכתרים בנימוסם כמו מרדכי הי' שמחת השם ומשוש האברים בהילול ושבח להקב"ה ולהמון העם הי' משתה ויו"ט ולכך מחלק בתיבת ליהודים בין שמחה וששון למשתה ויו"ט: ובמס' מגילה אמרו חז"ל ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר: אורה זו תורה כו' ושמחה זו יו"ט וששון זו מילה. ויקר זו תפילין. והוא תמוה דאטו לא היו נימולים קודם הנס. וכן קשה על כולם. ועוד כיון שחשב תורה הרי כל המצות בכלל. לכן נראה בכוונתם דהנה בסנהדרן דף כ"ד אמרו במחשכים הושיבני זה למודה של בבל ופי' רש"י שלמודם היו מסופק בידם. לזה אמר שבשעת הנס היה תוקף השפעת הש"י וניתן להם השגה גדולה. והתורה היה אורה שהוא היפך החשך. ואמר ושמחה זו יו"ט. כי בתוקף הגלות נאמר (איכה א׳:ז׳) שחקו על משבתיה ופירש"י שביתות חגה ושבתה ובעת שהאומות שוחקין נאמר גם היא נאנחה. וכמ"ש בפירושי לאיכה ע"ש. משא"כ אחר הנס נאמר ושמחה זו יו"ט. וששון זו מילה. כי בעירובין דף י"ט אמרו שאברהם יושב על פתחו של גהינם ומעלה ישראל מגהינם. וכשנהנו מסעודתו של אחשורוש העמיד להם זונות ונכשלו בעון זה ונעשו כאילו אינם נמולים. ובצרת המן ששבו לאל בכל לבם נתכפר להם עון זה וחזרו להיות נמולים. ולכך אמר וששון זו מילה. ויקר זו תפילין כי בתפילין נאמר (ביחזקאל) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. דכשישראל עושין רצונו של מקום המצות הן לכבוד ולתפארת בין האומות אבל ח"ו כשאין עושין רצונו של מקום המצות הן בזוין כמו שפרשתי בפירושי לאיכה בקרא דכל מכבדיה היזילוה. ולכך אמר שאחר התשובה שעשו ישראל בימי המן נהפכו התפילין להיות ליקר ולתפארת: