מגילת סתרים על אסתר ח:טו
מגילת סתרים על אסתר · Megillat Setarim on Esther 8:15
Open in the reader →1והעיר שושן צהלה ושמח'. ראוי לשים לב בהא דאמר ליהודים היתה אורה. א"כ מאן היו בעיר שושן שנאמר עליהם רק צהלה ושמחה. וגם בהא דכתיב ובכל מקום אשר דבר המלך וגו' כתיב שמח' וששון ליהודים משת' ויום טוב כי'. שמפסיק בתיבת יהודים בין שמח' וששון למשתה ויו"ט. והנה מקודם נבאר החילוק שבין שמות המשותפים על לשון שמחה שהן. שמחה. חדוה. ששון. צהלה. עלז. עלץ. גילה. ונרא' ששמח' הוא שמחת הלב והנאת הנפש והשכל. וששון היא משוש האברים כמו שנאמר בתהילים שש אנכי כמוצא שלל רב. חדוה וה לשון שמח' כמו שאמרו חז"ל ויהי הוא לשון צרה והיה לשון שמחה. וכמו שנאמר באבילות אבל יחיד עשי לך. כך בשמחה כשרוצה לומר שמחת יחיד אומר לשון חדוה והוא מורכב משני תיבות כמו חַד וָה. עלז נאמר כשהשמח' רב כ"כ עד שמחמת השמחה אין מקום בלב להחזיקו וכמ"ש הרמב"ם שלפעמים השמחה רבה עד שאין לה מקום בלב כלל עד שנחלש וכמעט פרח רוחו ממנו. ועלץ הוא מלשון אלץ. והוא מלשון דוחק כי אותיות אחה"ע מתחלפין וכן אותיות זסשר"ץ. דיצה הוא מלשון דץ בי' מידי היינו שהאהבה תקוע בלב כ"כ עד שלא יזוז ממנו. גילה הוא שהשמח' מגולה כל כך עד שהכל רואין כגון שמח' בריקודין ומחולות. והנ' בשושן שהי' עיר מלוכ' ומקום מושב המלך והשרים לא היו יכולין לעשות שמח' בריקודין ומחולות בעיני המלך והשרים שלא יגרמו קנא' וכעין שאמר בגיטין בחורבן שהמלך ראה שהרבו שמח' בנרות חזר עליה' לכך לא הי' ניכר בהם רק צהלת פנים ושמחת הלב לכך נאמר צהל' ושמח':