מאירי על תהלים א:א

1כוונת המזמור לשבח מעלת החכמה ושהיא תכלית שלימות האדם ושראוי להיות כל פעולותיו פונות אל זה התכלית הנכבד. ומלת אשרי היא מענין ותומכיה מאושר (משלי ג יח) אזן שמעה ותאשרני (איוב כט יא) והמלה נאמרת לעולם בלשון רבים אשרי אשריו אשריך ישראל (דברים לג כט) מפני שהיא אמורה על קבוץ הצלחות שאין דרך לאשרו להצלחת דבר אחד אלא א״כ אותו דבר כולל הצלחות רבות. ויחס בענין שלוש כתות כל אחת בלשון מיוחד בפני עצמו וכן ההתדבקות בהם ויחס לכל אחת מהם לשון מיוחד וכן באיכות הנהגותיהם והכתות הם רשעים וחטאים ולצים וההדבק בהם הוזכר בלשון הליכה ועמידה וישיבה והנהגותיהם הוזכרו בלשון עצה ודרך ומושב ורבותי׳ ע״ה שאלו וכי מאחר שלא הלך מהיכן עמד ואם לא עמד מהיכן ישב אלא מלמד שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב. נראה שההליכה אצלם היא הליכת הרגל בלא שום עכוב בעולם והעמידה היא עכבה מועטת כאדם ששוהה שם בעמידה והישיבה היא עכבה תמידית כאדם שיושב עמהם וחברתם תביא לעמוד בדרכם ולאחוז מדותיהם עד שבסוף ישב במושבם כמוהם.

2ומ״מ נראה לי לפרש דרך אחרת והוא שההליכה אצלי יורה על אחיזה חזקה ומתמדת יותר מן העמידה והעמידה יותר מן הישיבה כמו שנבאר והענין אצלי הוא שלא כיון לשבח בזה מי שאינו רשע או מכעיס ומורד שאין מן הראוי לומר אשרי מי שאינו מין או כופר או רשע או מכעיס שאף ההמון והפחותים ימאנו וימאסו זה ויכירו פחיתותו אבל הכוונה לשבח מי שפורש מדרכי העולם במה שרוב העולם בוחרים בו ונמשכים אחריו כדי ליחד לבבו והנהגותיו לתורה ולעבודת האל ית׳. ו רשעים נאמ׳ הנה על ההמיה אחרי הטרף והממון מלשון בכל יפנה ירשיע (ש״א יד יז) והוא ישקיט ומי ירשיע (איוב לד כט) ולא ימלט רֶשע את בעליו (קהלת ה ח) ובלעז ברוגינץ. ו חטאים נאמ׳ על ההמשך יותר מדאי אחר התאוות בבלתי צורך הכריחי להעמדת גופו רק דרך הנאה ומותר וכמו שייחסו לשון זה על השגגות כמו שאמרו עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים חטאים אלו השגגות ואע״פ שהוא משתמש בהם בכוונה ובחירה, הוא סבור שמאחר שאין המעשה עבירה מוזהרת שלא יחטא בהשתמשו כענין דרך הנאה ומותר. ו לצים הם אנשים פנויים מצד פחיתותם ושוללותם מכל חכמה ומידיעת מלאכה או ממון שיתעסקו בו ומעבירים עתותיהם בהבל ובישיבת קרנות ולדבר בענייני העולם ובפרטי בני האדם זה בכה וזה בכה כמאמ׳ החכם שאמ׳ הפחותים הנבלים יוציאו דבר על הנכבדים מעלתם. ואין ספק שכל המתבטל מן התורה ונמנע מלכת בדרכי עבודת האל בזולת היותו מן הכופרים והמכעיסים הוא מכת מאלו הסבות או מצד המייתו אחר הממון והטרף והכבוד והנצוח והשררות, או מצד שלוח גופו להמשך אחר התענוגים וההנאות, או להיות שואף רוח ומתענג בישיבת קרנות ועמידת השוקים והרחובות לשמוע המתחדש ולספר בהבלי הזמן ולחפש אחר בני אדם בזמנו. יש שתבוא מניעתם מצד אחת מאלו הסבות, יש שבאה מצד שתים מהם ויש שבאה מצד כולם ואחר זה נראה שלשון הליכה לא נאמ׳ על הליכת הרגל אבל על אחיזת הדרכים והנהגות לגמרי כדרך והלכת בדרכיו (דברים כח ט), וילך בדרך ירבעם בן נבט (מ״א טו לד). ומצד היות מלת רשעים נאמרת הנה על הסוחרים והמתעמלים בהרוחת הממון המשיך בו מלת עצה כי לא דבר רק אבל נעשה בהנהגה ובמתון ובעצה נכונה ומצאנו הליכה בעצה כמו ילכו במועצותיהם (תה׳ פא יג) ושבח מי שלא אחז דרכיהם לגמרי עד שימנה מהם אלא שהשתדל בטרף עצמו וביתו עד שיעבור עתו דרך כבוד עד פה יבא ולא יוסיף לבעבור יתן לנפשו חוקה ולא ישליכנה אחרי גוו ולא יתעה שפחה נחרפת להמיית רוב ממון ועושר ונכסים.

3ואמ׳ אח״כ ובדרך חטאים כלומ׳ בהנהגת הנמשכים אחרי יצרם ורודפים אחר התאוות והתענוגים לא עמד ר״ל לא נתעכב מלשון יעמדו ימים רבים (ירמ׳ לב יד) ושבחו בזה שלא נתעכב בהנהגה עד שימשוך אחריה דרך הנאה ומותר אבל יקח ממנה הראוי לפי הצורך ההכרחי לבד.

4ואמ׳ אח״כ ובמושב לצים והוא שאין צורך לאדם בהנהגתם לא ישב כלל כלומ׳ אין צריך לומר שלא אחז דרכיהם ושלא נמלך אחריהם אלא לא נתן נפשו להושיב עצמו ביניהם כלל אפי׳ דרך עראי.