מאירי על תהלים קד:ב
מאירי על תהלים · Meiri on Psalms 104:2
Open in the reader →1ואמ׳ עוטה אור כשלמה על האור שנברא ביום ראשון. ו עוטה כמו נוטה. שלמה אהיה כעוטיה (שה״ש א ז) פי׳ כנוטה וסרה לשאר העובדים וכן ויעט העם אל השלל (ש״א יד לב) פי׳ שנטה אליו. או פי׳ מלשון מלבוש והוא יוצא כמו מעיל צדקה יעטני (ישע׳ סא י) שהוא מענין זה ואם הוא שורש אחר ופירושו מעטה כלומ׳ שמלביש את העולם אורה וכל זה מלאכת יום ראשון. ומה שאמר אחר כן נוטה שמים כיריעה על הרקיע המבדיל שנקרא שמים והוא מלאכת יום שני שהאור הנברא בראשון העלה אידים מן המים ונתבקעו באויר והיו סבה לרקיע שנקשה ביום שני והרקיע ההוא היה סבה להגלות הארץ ולצאת ממנה הצמחים ונעשה זה בג׳. ובד׳ נתלו המאורות ר״ל שנגלית פעולתם להכין חמר ראוי ומוכן להתנועע לקבל החיות וקבל החומר ההוא צורתו בה׳ ולולי הגלות הארץ לא היה האפשרות למאורות להכין זה החומר מרוב הלחות ובקבל החומר ההוא צורתו החיונית היה מכה באדם לדקות הצורה החיונית שבו להיותו מוכן לקבל צורה השכלית וזה היה בו׳. והזכיר בכאן ב נוטה שמים מציאות הרקיע שהיא מלאכת יום שני שהיה סבת הגלות כל זה המציאות התחתון ומכאן ואילך הוא מזכיר ד׳ יסודות ומזכירם מלמטה למעלה כפי סדר בחינת האדם בהם חוץ מן הארץ שהזכירה אחרונה למה שהיתה כוונתו להאריך בה. אבל הג׳ הנשארים הזכירם בסדר ממטה למעלה מים ורוח ואש.