מאירי על תהלים קי:ג

1ואמ׳ עמך נדבות ביום חיליך כשיגיע זמן אסיפת חיליך להלחם על אויביך יבא אליך בנדבת לב כלומ׳ מלב ומנפש הבטיחו שיהא נאהב מצד עמו כמאמר החכם לאחד המלכים משוך לב העם עד שתמלוך בלבבות לא בגופות לבד. וענין בהדרי קדש כמו בעבור הדרי קדש כלומ׳ בעבור מעלתך והדרת קדש שלך ביושר ובמניעת כל עול אתה הנאהב לעמך כי רוב המלכים חומסים ומשתדלים להוציא ממון העם בכמה פנים ואתה לא כן נתן לך ה׳ א׳. ומרחם משחר נראה לי במלת משחר מלשון מלכות לשון רבותי׳ הדבק לשחוור וכן הוי קל לראש ונוח לתשחורת לא חמור אחד מהם נשאתי תרגום, שחרית. ו רחם להיות עיקר הנחתו על מקום הלידה יורה דרך השאלה על כל תחלת ענין. ו טל להיותו ערב אצל כל אדם תקרא כל טוב הנהגה וערבה טל כמו שאמרו יערוף כמטר לקחי וכתי׳ תזל כטל אמרתי (דברים לב) הא בתלמיד הגון הא בתלמיד שאינו הגון, [וזה] דומה למטר שעם היות בני אדם צריכים לו, כשהגיע להם ממנה די מיפוקם יקוצו בה מיד וכן זה כשהחכם אינו בעל מדות אע״פ שאדם צריך לו לפעמים בעסקי הוראה כשיפטרו בני אדם ממנו יקוצו בו מיד, אבל התלמיד ההגון ונעים במדותיו הוא אצל בני אדם כטל שיורד בכל יום ויום אף ללא צורך ועם כל זה הוא ערב לכל אדם כן זה אף בעת שאין אדם צריך לו בענייני הוראה דבריו ערבים ומקובלים לכל שומעיהם וידוע שדוד בילדותו היה נוח ונעים במדותיו וערב בהנהגותיו כאמרו בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה׳ עמו (ש״א טז יח) וכמו שהעירו עליו המקראות שהיה נאהב וחשוק אצל הכל ואמ׳ עתה שאף בתחלת מלכותו שדרך כל מלך חדש להתגאות ולמשול בחוזק כדי לפרסם מלכותו ולהחזיק שולטנותו לעין הכל, הוא לא זז מטוב הנהגותיו ולא נתגאה במלכותו כמו שאמ׳ הוא בעצמו אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים בני צרויה קשים ממני (ש״ב ג לט) כלומ׳ שעם היותי משוח מלך אני רך.

2ואחר שפירשתי לך כל זה ביאור זה אצלי מרחם משחר ר״ל מתחלת מלכותך שדרך כל העולם להתגאות לך טל ילדותך כלומ׳ לא זזה ממך חמדת מדותיך ומעלת הנהגותיך אשר לך מעת ילדותך. או נפרש מרחם משחר כלומ׳ מתחלת השחר שנולדת בו כעניין בטרם תצא מרחם (ירמ׳ א ה) וקרא יציאת השחר רחם כמו שקראה במקום אחר בלשון בקיעה אז יבקע כשחר אורך כי השחר דומה כיוצא ממקום נסתר למקום נגלה כלומ׳ שהכנת שלמותך ונועם מדותיך יצא עמך מבטן אמך.