מאירי על תהלים קי:ד

1ואמ׳ נשבע ה׳ ולא ינחם רמז למה שנחם על מלכות שאול ואמ׳ שמלכות דוד אינו כן כי מלכות שאול לא באהו מצד הנבואה רק שלא היה באותו זמן בשבט יהודה מי שראוי למלוך כמו שביארנו בתלמוד בחבור הגדול במס׳ הוריות אבל מלכות דוד היה מצד הבטחת הנבואה הקדומה כענין לא יסור שבט מיהודה (בראשי׳ מט) וכן כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו (ד״ה א ה ב) ומצד הנבואה אמ׳ נשבע ה׳ כלומ׳ דבר שאי אפשר להשתנות ולהבטל. ואתה כהן לעולם ר״ל מושל מלשון ובני דוד כהנים היו (ש״ב ח יח) מוליך כהנים שולל (איוב יב יט) כהן מדין (שמות יח) ולעולם רמז שאע״פ שיגרום החטא לגלות מעל גבול הצדק מ״מ כשתשוב המלוכה לעם, לשבטו ולזרעו תשוב. ו על דברתי מלכי צדק נראה לי שרומז אל האל ית׳ כלומ׳ שמלכותך קיים בדבר האל ובהבטחת המלך הצדק ר״ל האל ית׳. וי״מ וזאת ההצלחה הגיעתך על דבר שאתה מלכי צדק כאמרו ויהי דוד עושה צדקה ומשפט לכל עמו (ש״ב ח טו) ונ״ל שבאה עליו מלת כהן כי היא מלה מונחת על שולטנות ועל שמוש בבית האל ושתיהם היו בו כי מצורף על מלכותו ושולטנותו היה מתעסק בעבודת האל וישב בביתו תמיד.