מאירי על תהלים מב:ב

1והתחיל על זה ואמ׳ כאיל תערוג וכו׳ ואמ׳ איל לשון זכר ותערוג לשון נקבה פירושו כי איל ג״כ נקבה כמו עז בת שנתה ואין איל כן כי עז על כרחנו לשון נקבה שהרי הזכר נקרא תיש וכן שלא מצינו בשום מקום עזה אבל בזה אחר שמצאנו כן לנקבה אילה על כרחך יש לדון על איל שהוא לשון זכר אלא שפירושו עליו שהוא על כלל המין שהוא כמו ויהי לי שור וחמור (ברא׳ לב ו) ותערוג על כלל הכינופיא שלהם ועריגה הוא לשון צעקה והמיה מרוב תאוה וכוסף והמלה הזאת אצל האיל כמלת געיה אצל השור ונהימה על הארי ודומיהם ולדמיון הענין הפיל הלשון על נפשו ואמ׳ כן נפשי תערוג אליך אל׳. והענין הוא שהאיל מנהגו לאכול הנחשים והחמימות גובר בתוכם מצדם והוא במדבר מקום שאין המים מצויים לכך ומרוב תאותם למים הולכים ורצים בחוזק עד שימצאו אפיקי מים לרוות צמאם ולשון אפיקים יאמר על גומות עמוקות שירדו שם מים נגרים מן ההרים בכח והדמיון הזה שאנחנו מתחממים בנחשי הדורות בגלות ומתאוים תאוה יתירה להצטנן מחום המבוכה הגדולה.