מחיר יין א:ה

1ובמלאות הימים האלה וגו'. וכבר ידוע שיתוף שם "מלוא" הנאמר אצל השם יתעלה, שנאמר מלא כל הארץ כבודו, שפירש הרב המורה (חלק א' פרק י"ט), שנאמר בענין חשיבות ומעלה, כמו שכתב ומלא ברכת השם. ומלא אותו חכמת לב. וכן אמר במלאות הימים האלה, כלומר כשחשב שתכליתו ושלימותו הוא בימים באלה, רוצה לומר, בזה העולם תחת השמים שהם הקף הימים הנזכרים, ואינו חושב שיש לו שום שלימות ותכלית אחר זולת זאת. לכן, עשה משתה שבעת ימים חוזר חלילה., ורוצה לומר כל ימיו אמר שחוט בקר והרג צאן כי חשב שאין חשבון בשאול אשר הוא הולך שמה. ונקט בשבעת ימים כי כל ימות האדם נמנה בשבעה, והם שבוע אחד, והוא ההיקף האמצעי. וכן נאמר בבני איוב, ויהי כי הקיפו שבעה ימי המשתה. ואמר

2לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למקטן ועד גדול. רוצה לומר שהמתחבר עם רשעים ומושב לצים השמחים אלי גיל והולכים אחר תאותם הן קטן הן גדול, ואינו מדקדק עם מי ישב בסעודה בהפוך מאנשי ירושלים שלא היו מסובים בסעודה אלא אם כן יודעים מי ישב עמהם.

3בחצר גינת ביתן המלך. ודרשו במגילה רבתי, רבי יהודה ורבי נחמיה פליגי, רבי יהודה אומר גינה מבחוץ וחצר מבפנים, ורבי נחמיה אומר גינה מבפנים וחצר מבחוץ. אמר רבי פנחס, אני מקיים דברי שניכם, כשהוא היה רוצה היה עושה חצר, וכשהיה רוצה עושה גינה. כיצד, פורס את הוילון ועושה חצר, קופל את הוילון ועושה אותה גינה, עכ"ל הנאמר. ומי יתן ואדע איך אמר רבי פנחס שמקיים דברי שניהם אם לא על פי כוונתינו שהוא מבואר. וזה, כי אמר שעושה משתה זו בחצר גינת ביתן המלך, וקרא לשכל האדם חצר גינת ביתן המלך הקדוש ברוך הוא, והוא הנקרא גן עדן כמעשה בראשית, כמו שכתב הרב בעל העקידה, מבואר שער ז' פרשת בראשית, רמזו הרב המורה (חלק ב' פרק ל'). ולכן אמר כאן שבחצר גינת ביתן שחננו השם יתעלה להבין ולהשכיל, הולך האדם בו אחר תאותיו. וזהו בתכלית הגנות.

4ודע, שמה שקרא כאן חצר גינת ביתן ולא קראו גן לבד כמו שקראו במעשה בראשית הוא להוסיף ביאור לדבר עמוק בארוהו הפילוסופים האמתיים. וזהו, כי השכל ההיולני שבאדם אינו אלא הבינה לבד, מוכן לצאת מן הכח אל הפועל לכל אשר חפץ האדם יטנו, והוא כלוח מוכן לקבל כל הצורות. וזה ביאר אלכסנדר הפילוסוף והביאו בארוכה הרב שם טוב בפירוש לספר המורה (חלק א' פרק ס"ח). ולזה קראו חצר גינת ביתן, כי חצר זו גם כן אינו אלא הבנה ראוי להיות גינה ראוי להיות בית ביד האדם לבנותו או לנטוע. ולזה חלקו במדרשים המעולים, חד אמר חצר לפנים מגינה כו', כמו שחלקו בעצמו בסוד גן עדן, דאיתא בבראשית רבה, רבי יוסי ורבי יהודה אומר גן גדול מעדן, שנאמר ויקנאו בו כל עצי עדן אשר בגן אלקים. רבי יוסי אומר עדן גדול מגן, שנאמר ויטע האלקים גן בעדן מקדם וגו'. וביאר בעל העקידה בשער ז' כי כי מחלוקתם שרבי יהודה סבירא ליה שיוחס האדם שהוא גן אל העולם בכללו, שהוא העולם השפל ובבחינה זו הגן גדול מעדן, כי עיקר עולם השפל הוא האדם. ורבי יוסי סבירא ליה שהעדן הוא העולם השכלי שהוא עולם המלאכים, וכונת הכתוב שנטע זו הגן בתוך העדן העליון אשר ממנו יושמע תמיד. וכתב עוד שם, וזהו עניין כל הנטיעות והגנים והפרדסים אשר דברו בהם הכתובים והחכמים, עכ"ל. ומעתה כוונתינו מבוארת כי רבי יהודה, שסובר שגן הוא האדם נערך אל עולם השפל אזיל לטעמיה ואמר גם כאן כי הגן מבחוץ והחצר מבפנים כי סבירא ליה כי גוף האדם קרוי גן והשכל חצר ואם כן אי אפשר לעריכת הגן אצל העולם השכלי כי אין יחס ודמיון בין דבר גשם לשאינו גשם. ועל כן עדן הוא עולם השפל והוא גדול מגן. ורבי נחמיה סבירא ליה כדעת רבי יוסי ועל כן אומר כי החצר מבחוץ והגן מבפנים, רוצה לומר ששכל האדם קרוי גן ואי אפשר להעריכו אל העולם השפל שהוא גשמי רק אל עולם השכלי והוא העדן, וגדול מגן. ואמר כי החצר מבחוץ כי השכל ההיולני הוא כח מעורב בגוף או נקשר בגוף, ואם כן, יתכן לומר עליו שהוא מבחוץ. ורבי יהודה אמר שהוא בפנים, להיות נקיית המושכלות נקנית בו. ועל כן ראה לומר עליו שהוא מבפנים מצד בחינה זו. והדברים אלו עמוקים מאד במהות השכל, והמשכיל יבינם. ועל זה אמר רבי פנחס כי הוא יקיים דברי שניהם, רוצה לומר שהוא יגלה סודם כשהיה רוצה. רוצה, היה עושה אותה חצר כו'. ומה נפלא זו למי שיבינהו, וזה כי הוילון הוא המסך המבדיל בינינו לבין אלקים יתעלה, כמו שנאמר עונותיכם הבדילו וגו'. ולזה כשפורס הוילון נשאר חצר כמו שהיה בלדתו, נעדר מכל טוב, ומותר האדם מן הבהמה אין. אמנם, כשמקפל וילון זו, נעשה גינה, והוא שקונה המושכלות כלם וראוי לקרותו גינה המורגל בפי חכמים. ואמר